לרשתות השיווק תפקיד מפתח בהפסקת בזבוז המזון במשק

מדי שנה כשליש מהמזון המיוצר בישראל מושלך לפח, כך לפי דוח BDO ולקט ישראל, "אובדן מזון והצלת מזון בישראל" משנת 2017. עלות הבזבוז הזה עולה לכולנו בשנה כ-19.5 מיליארד שקל, כשליש מתקציב הביטחון לשנת 2019! בנוסף על העלות הכלכלית הברורה, לבזבוז המזון יש השלכות חברתיות, כגון הנצחת פערים חברתיים וכן השלכות סביבתיות דוגמת אובדן המשאבים שהושקעו בייצור ושינוע המזון, פסולת אריזות ופליטות גזי חממה.

אם כך, מה מקורו של הבזבוז האדיר הזה? הנטייה הראשונית היא לחשוב שבזבוז מזון מתרחש בעיקר במטבחים גדולים ובאולמות אירועים, אולם למעשה הוא קיים לאורך כל שרשרת הייצור והאספקה. אחוז ניכר מהבזבוז מתרחש בנקודות בהן נצרך המזון - משקי-הבית, מסעדות ומטבחים גדולים, אולם לרשתות השיווק וליצרניות המזון השפעה גדולה על הבחירות היומיומיות שלנו כצרכנים, ובכוחן להוביל לשינוי משמעותי.

רשתות השיווק הן אשר קובעות אילו מוצרים יוצעו לנו ואילו מוצרים יקודמו, ויצרניות המזון מטביעות תאריכי תפוגה לא אחידים ומבלבלים וקובעות את גדלי האריזה המוצעים למכירה. כאשר מוצר באריזה גדולה זול משמעותית ממחירו באריזה קטנה, ובהיעדר אופציית ביניים, הצרכן הממוצע יעדיף לרכוש את האריזה הגדולה, ולכן בתחום צמצום בזבוז המזון (צמבו"ז בקיצור) הגודל כן קובע!

במדינות המערב רשתות השיווק כבר לוקחות חלק פעיל בצמבו"ז: בבריטניה ענקית קמעונאות המזון טסקו מפעילה תוכניות לניטור ולמיגור הבזבוז, ורשתות השיווק סייסנברי ומוריסונס מפרסמות נתונים בנוגע להיקף בזבוז המזון אצלן. רשתות אירופיות נוספות מקדמות מכירת תוצרת "שונה במראה" (צבע או צורה) ומפחיתות בכך בזבוז תוצרת חקלאית. בדנמרק רשת השיווק REMA1000 נקטה צעד אמיץ כשהייתה הראשונה להחליף את מבצעי ה-1+1 בהנחות; ו-וולמארט האמריקאית מחייבת את יצרניות מותג הבית לאחידות בציון תאריכי התפוגה.

גם קובעי המדיניות בעולם רואים ברשתות השיווק חולייה חשובה ומסייעים להן באמצעות כלים רגולוטריים: בשנת 2016 צרפת הפכה למדינה הראשונה לאסור על השמדת מזון ברשתות השיווק, ואיטליה, בעקבותיה, אסרה על השלכת מזון מרשתות השיווק, והן מחויבות בתרומתו.

יותר ויותר יוזמות וקמפיינים בעולם עוסקים בהעלאת מודעות לנושא, כשמרביתם מתמקדים במשקי-הבית (דפוסי קנייה, אחסון והרגלי בישול ואכילה), בהיותם יעד "קל". עם זאת, בניסיון לייצר שינוי מערכתי ארוך-טווח, נדרשת התגייסות על של רשתות ויצרניות המזון. צעדים כגון מכירה מוזלת של מוצרים לקראת פקיעת תוקף וסימון אחיד של תאריכי תפוגה הם קלים לביצוע ומשתלמים גם ליצרניות ולרשתות. בנוסף, ביכולתן לשנות את מודל קידום המכירות ולמנוע רכישות מוגזמות, להשתמש בטכנולוגיה לניהול מלאי עם ניתוח נתונים בזמן אמת ולהקים עמדות הסברה על צמבו"ז בסניפים.

בקיץ האחרון ארגוננו השיק את האמנה הישראלית לצמצום בזבוז מזון, עליה חתומים 40 גופים מובילים במשק, שקיבלו אחריות למיגור התופעה. האמנה מגדירה את אחריותם הקולקטיבית ומסבירה את חשיבותם כחלק מהפתרון. 

למרות חשיבות הנושא והשיח הגובר, בישראל 2018 אין (עדיין) יעד לאומי לצמצום בזבוז המזון. הירתמות המגזר העסקי לטובת המטרה ותמיכה ממשלתית מהווים צעדים ראשונים הכרחיים, אולם על-מנת שאלה יתורגמו לשינוי אמיתי, על רשתות ויצרניות המזון לאמץ תוכניות למניעת היווצרות פסולת המזון במקור, ואל להן להסתפק בתרומות העודפים.

הכותבת היא מנהלת תחום מחקר The Natural Step ישראל