הקרב בבורסה: האם גם בממשלה ניסנקורן יפעל בצורה דומה

1. אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות בחופשה, פוליטיקאי מטעם מפלגת "כחול לבן" והאיש שלוטש עיניים למשרת שר האוצר, קיבל השבוע שיעור בפוליטיקה. מהרגע שהוא יצא מהמתחם המוגן יחסית של ההסתדרות והצהיר שמשרד האוצר תפור למידותיו, היה ברור שהמהלך יקים עליו את יריביו הפוליטיים. זה טבעי, אבל מה שקרה השבוע הוא שהוא הקים עליו גם את הסקטור העסקי. היו שדיברו בשיחות סגורות, אבל איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה, החליט להעלות את זה על הכתב, על רקע סכסוך העבודה הממושך בבורסה. אין ספק, זה היה מכתב ציני מאוד שעלה על כל הנקודות הרגישות של ניסנקורן. בן זאב פנה לניסנקורן בסוף אוקטובר אשתקד כדי לפתור את סכסוך העבודה, דבר שלא הסתייע. "מאז חלפו הימים והשינוי היחיד שהתרחש הוא הבחירה שלך ללכת לפוליטיקה הארצית", כתב בן זאב לניסנקורן.

"יכול להיות שבשלב זה של חייך המקצועיים סכסוכי עובדים כבר פחות מעניינים אותך, אבל כמי שהכריז על שאיפתו להיות שר אוצר במדינת ישראל, אני מצפה שתבין את חשיבות הסקטור העסקי למשק ואת תפקידה המרכזי והחיוני של הבורסה בכלכלה. הסקטור העסקי מבוסס על קיום הסכמים חתומים. קיום הסכמים הוא תנאי ליצירת ודאות בין צדדים והוא הכרחי לתפקוד משקי נכון. אתה בחרת שלא לקיים הסכם שחתמת עליו, והתנערת מהאחריות שלך כמי שמנהיג את ארגון העובדים היציג הגדול במשק. הכניעה שלך לסחטנות של ועד עובדי הבורסה מדאיגה אותי וגורמת לי לחשוש שמא אלה הן הנורמות שאתה מתכוון להביא לממשלה. הגיע הרגע שתכריז על ביטול סכסוך העבודה".

ניסנקורן ביטל את דבריו של בן זאב והמשיך לעמוד לצדם של העובדים - וזו בדיוק הבעיה. בזמן שפרץ הסכסוך כתבתי שאסור לניסנקורן לאפשר לבורסה לסחוט עוד ועוד הטבות כי מדובר בעובדים שבעים. תזכורת לדברים: מדור בסך הכול בכ-200 עובדים שנהנים מתנאים יוצאי דופן: 47 אלף בחודש עלות שכר ממוצעת, בונוסים ומענקי מניות - אבל זה לא מספיק לוועד שלהם. הבורסה הייתה סוג של ארגון ציבורי והפכה לעסק פרטי (משליטה של בנקים לשליטה של משקיעים זרים). כדי לקדם את הפרטת הבורסה, נחתם עם העובדים במאי אשתקד הסכם שהבטיח להם מענק הוני של 6% מהמניות - שווה ערך כיום לכ-30 מיליון שקל, כ-150 אלף שקל לעובד בממוצע. המטרה של ההסכם שנחתם במאי אשתקד הייתה לשמור על שקט תעשייתי, וכך העובדים קיבלו מניות ותוספת שכר ("טייס אוטומטי") של 3.5% מדי שנה וגם רשת ביטחון ל-5 שנים מפני פיטורים. העברת השליטה בבורסה עוררה את תיאבונם של עובדי הבורסה: הם רצו נתח מהחגיגה, אף שכבר קיבלו. הם דורשים רשת ביטחון לעשר שנים ומענק בשיעור של 5 משכורות לעובד, קרוב לרבע מיליון שקל עלות ממוצעת לעובד ובסך הכל קרוב ל-50 מיליון שקל. בן זאב סירב, הוועד הכריז על סכסוך עבודה שנמשך כבר חודשים ארוכים, הנפקת הבורסה בוטלה בעקבות הסכסוך, ניסנקורן בחר שלא להתערב והתייצב לצד העובדים, והנה אנחנו מגיעים לתקופה של בחירות, שבה לניסנקורן אין באמת כבר עניין בענייני ההסתדרות.

נניח שניסנקורן יקבל את משרת חלומותיו אחרי הבחירות וישמש כשר האוצר. איך הוא יתנהל במקרים של סכסוכי עבודה המונהגים על ידי עובדים שבעים מהסוג של עובדי הבורסה? האם ימשיך להגן עליהם או שיגן על הסקטור העסקי מפניהם (להבדיל, צריך להדגיש, מעובדים חלשים שיש הצדקה להגן עליהם כפי שעשה ניסנקורן). בן-זאב שאל את השאלה הנכונה: האם הכניעה לסחטנות של עובדי הבורסה היא חלק מהנורמות ה"חדשות" שיביא ניסנקורן לממשלה?

2. השבוע הפיצה שרת המשפטים איילת שקד תקנות להערות הציבור שיחייבו לראשונה אגודות עותמניות בדיווח שנתי לרשם העמותות - בין היתר דוחות על נכסים, הוצאות והכנסות וגם שכר חמשת הבכירים בארגון. התקנות מתייחסות בראש ובראשונה להסתדרות שעד עתה נמנעה מכל שקיפות וגם ל"הסתדרויות" אחרות כמו ההסתדרות הכללית, הרפואית, המורים ועוד. התגובה של ההסתדרות הייתה תמוהה למדי והאשימה את שקד בתעמולת בחירות. נניח שמדובר בתעמולת בחירות, נניח ששקד החליטה להפיץ את התקנות דווקא עכשיו, מה זה רלוונטי לעצם העניין? למה לא לברך על כך שיש כוונה לחשוף את הארגונים הלא-שקופים הללו שנהנים מכספי חבר של ציבור אזרחים גדול?

בבוא העת, כשהתקנות ייכנסו לתוקפן, אם ייכנסו, אני בטוח שייחשפו הנכסים הרבים שיש להסתדרות בהיקפים של מיליארדי שקלים, את המנגנונים האדירים של כל הארגונים הללו ואת הכוח הרב שיש בידם - אף שמדובר יהיה בחשיפה יחסית מצומצמת. יש סיבה טובה מאוד לכך שאותם ארגונים התעקשו לא להתנדב ולחשוף את עצמם במשך עשרות שנים. היו בטוחים: החשיפה לא תהיה נוחה להם, לא לניסנקורן ולא למי שניהל וינהל את ההסתדרות.