עבודות שחורות, לילות לבנים, עומס וים של דמעות: איך באמת נראית ההתמחות בעריכת דין

לפני זמן מה נצפתה בכניסה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב סיטואציה שנראתה לחלק מצופיה כמשעשעת. שותף בכיר מאחד המשרדים המובילים צעד אל עבר הכניסה לבית המשפט, שוחח עם עורך דין ממשרדו שנלווה אליו, ומאחוריהם צעדה מתמחה צעירה, כשהיא סוחבת ארבע מזוודות שחורות גדולות, עמוסות בקלסרים הנדרשים לשותף ולעורך הדין לצורך דיון ההוכחות שאליו הם שמו פעמיהם. היא אחזה בקושי רב שתי מזוודות ביד ימין ושתי מזוודות ביד שמאל, והלכה בצעד כושל, כשהיא מנסה בכל כוחה שלא ליפול. שני מאמניה בהתמחות צעדו לפניה כשידיהם פנויות, משוחחים ביניהם בקלילות.

"הרגשתי מושפלת. לא האמנתי שאף אחד מהם לא טורח לעזור לי. הם כאילו לא ראו אותי בכלל", מספרת אותה מתמחה ל"גלובס". לתחושת ההשפלה הוסיפה כמובן העובדה שאנשים מסביב הביטו בה במבטי רחמים או לחילופין במבטים משועשעים. אחד מהנוכחים במקום אף צילם את "המחזה". "ביקשתי ממנו שימחק את התמונה. זה היה נורא. אנשים מסביב היו בשוק, הסתכלו עלי. התביישתי", היא מספרת.

האם מישהו סיפר לאותה מתמחה כשעוד הייתה סטודנטית למשפטים, ולמדה ארבע שנים באוניברסיטה לקראת התואר הנכסף במשפטים, שתחושות הבושה וההשפלה עלולות להיות חלק מההתמחות? האם היא חשבה שבאחד המשרדים המובילים בארץ יתייחסו אליה לפרקים כסבל? בוודאי שלא. בתקופת לימודי המשפטים לא מספקים לסטודנטים מידע רב על ההתמחות. 

■ ריזורט באיי סיישל, מענקים, מסיבות ומסעדות יוקרה: החיזור הגורלי של משרדי עורכי הדין אחר המתמחים מתחיל

■ "הפייט" של משרד המשפטים ובתי המשפט במשרדי הענק: יוקרה, תחושה שליחות וחיבור ערכי למשימות

■ תוכנת "שידוך יציב": "הקופידון" של עולם גיוס המתמחים   

גם בראיונות העבודה לקראת ההתמחות - אלה המתנהלים בימים אלה ממש במרתון קדחתני בכל המשרדים - איש לא אומר לך שאתה עלול למצוא את עצמך עובד 20 שעות ברצף, למשל, או שתהפוך למזכירה בימים שהיא נעדרת או שתצטרך ל"ג'נגל" בין 20 תיקים במקביל ולהיות בקיא בכולם, כי זו דרישת המינימום ממך כמתמחה. את העובדות, המרות או הטובות - תלוי במקום ההתמחות ובמאמן - מגלים המתמחים בשטח, כשהם כבר בתוך ההתמחות, וכאשר בדרך-כלל כבר קשה להם לשנות את המצב ולחפש התמחות אחרת.

בפרק השלישי במסגרת סדרת הכתבות על עולם של המתמחים, מספק "גלובס" הצצה אל ההתמחות עצמה, מה קורה בשטח כאשר המתמחה מתיישב בכיסא שיועד לו במשרד. יש לציין כי הסיפורים שיסופרו כאן אינם מעידים על הכלל, וכי כל מתמחה חווה את החוויה האישית שלו. אולם ההצצה אל החוויות האישיות של מתמחים ששוחחו עם "גלובס", יכולה להכין את הבאים בתור לחלק מהדברים שהם צפויים לחוות בסטאז'.

מדובר בהצצה אל מה שלא יספרו למועמדים להתמחות בראיונות לקראת ההתמחות, שבהם מדברים בעיקר על השכר, על ההטבות, על ימי הכיף וקצת על שעות העבודה. כל המתמחים ועורכי הדין ששוחחו עם "גלובס" אינם מזדהים בשמם, מהסיבה הברורה - הם אינם רוצים לסכן את עתידם המקצועי.

לילות לבנים

מהסיפורים שהגיעו ל"גלובס" מצטיירת תמונה של שונות רבה בין משרדים גדולים למשרדים קטנים, בין מאמנים שהמתמחה שלהם מוצמד אליהם והם מנחים אותו באופן אישי לבין המתמחים שנשאבים ל"פול" - היינו מוצמדים למחלקה או "מאומנים" על-ידי כל עורך דין שנמצא מעליהם במשרד.

עוד עולה כי גם חוויות זהות בהתמחות - למשל שעות עבודה ארוכות מאוד - נתפסות על-ידי מתמחים שונים באופן שונה, כאשר אחד חווה את יום העבודה הארוך כ"מאתגר", "מהנה" ו"מעשיר", ואחר חווה אותו כ"משעבד" ו"קשה". חלק מהמתמחים תופסים את ההתמחות כ"טירונות" שהם חייבים לעבור, אחרים נהנים מכל רגע, גם אם לא הכול ורוד. על האופן שבו תופסים וחווים המתמחים את תקופת הסטאז' אחראים במידה רבה המאמנים, עורכי הדין והשותפים במשרד.

כך, למשל, סיפרה ל"גלובס" א', מתמחה במחלקת הליטיגציה במשרד מוכר, על אירוע שבו פרצה לאחרונה בבכי במהלך יום עבודה במשרד לאחר "שיחת נזיפה" שנערכה לה. "הכניסו אותי לתיק ענק שבועיים לפני ההוכחות", היא מספרת. "למדתי את התיק והכנתי את מה שביקשו ואז הלכתי להוכחות יחד עם X ו-Y (אחד שותף, והשני עורך דין במשרד), אבל אחרי שהסתיימו ההוכחות הם קראו לי לשיחת נזיפה, ואמרו לי שאני לא מספיק בקיאה בתיק, ושלא הייתי מועילה מספיק".

א' מציינת כי היא אינה מתנגדת לקבל ביקורת, אלה שבמקרה הספציפי הביקורת נתפסה בעיניה כלא הוגנת בשל האירועים שהובילו לצירופה לתיק. "הם שכחו שהם נתנו לי רק שבועיים ללמוד את התיק, שהוא תיק גדול ומורכב שמתנהל כבר תקופה ארוכה, ובמקביל באותם שבועיים סייעתי לעוד שותפים ועורכי דין במשרד ב-20 תיקים אחרים", היא מסבירה. "בשבועיים האלה עבדתי כל יום מ-08:00-9:00 בבוקר עד 1:00 בלילה, והיו לי גם לילות לבנים במשרד עד 3:00-4:00 לפנות בוקר".

הסיפורים על עומס ושעות עבודה ארוכות בהתמחות מאפיינים את המשרדים הגדולים. גם ב', שהתמחתה לאחרונה במשרד שנמנה עם עשרת המשרדים הגדולים בארץ, סיפרה ל"גלובס" כי באחד הלילות שבהם ישבה לעבוד על המשימות המרובות שהיו על שולחנה, בשעה 23:30 נכנסה אל משרד של המתמחים עורכת דין ושאלה אותה אם היא נשארת היום עד מאוחר, כי היא צריכה ממנה משהו דחוף למחר. השאלה, כאמור, נשאלה בשעה 23:30, כשהמתמחה עדיין בעיצומה של עבודה על תיק אחר, אז לאיזה "מאוחר" כיוונה אותה עורכת דין? התשובות אצלה.

"זה ממש לא חריג", אומרת אותה מתמחה, שכבר השתלבה במשרד כעו"ד. "הרבה פעמים נכנסים למשרד המתמחים עורכי דין בשעות המאוחרות של הלילה, ומטילים משימות מהירות שצריך דחוף למחר. מבחינתם המתמחה צריך לעבוד ללא הפסקה".

עורך דין צעיר אחר במשרד בינוני-גדול מספר שכלל לא נדיר לראות מתמחים בוכים במשרד. "הרבה עורכי דין מעסיקים את המתמחה, וכל אחד מושך אותו לכיוון שלו, ואם עורכי הדין לא מתאמים ביניהם את העומס שמוטל על המתמחה ואיך לתעדף משימות, נופלים על המתמחה תיקים רבים, הוא נשאר שעות מטורפות במשרד כדי לנסות להספיק הכל, אבל איכות העבודה בחלק מהמשימות יורדת, ולפעמים הוא גם קורס תחת העומס. זו הייתה החוויה שלי כמתמחה, והיום כעורך דין אני רואה מתמחים בוכים על כך".

דרישות מקבילות

על דברים אלה מוסיפה ג', המתמחה בימים אלה במחלקת הנדל"ן של אחד המשרדים הגדולים: "שום דבר לא יכול להכין אותך מראש ללחץ ולעומס שתחווה בהתמחות". הצלחנו לתפוס את ג' לשיחה קצרה בלבד, שכן עומס העבודה שבו היא נמצאת בימים אליה לא הותיר לה יותר מכך. "תפסתם אותי פשוט בשבוע מטורף, מאוד עמוס. ממש עבודה סביב השעון", סיפרה לנו. כששאלנו אותה למה היא מתכוונת ב"עבודה סביב השעון", סיפרה ג' כי את יום עבודתה החלה ב-6 בבוקר, כאשר את יום העבודה הקודם סיימה ב-1 בלילה.

לדברי ג', המשרד שבו היא מתמחה, מביע באופן רשמי הסתייגות משעות עבודה מרובות לתוך הלילה. "כשאני שולחת מייל בשעות מאוחרות, כותבים לי בתגובה 'לכי הביתה, כבר מאוחר'", היא מספרת. אולם לדבריה הלכה למעשה המשרד מוציא לפועל מדיניות אחרת. "במחלקה של 60 עורכי דין, קשה מאוד לסנכרן בין כל הדרישות של עורכי הדין. כך נוצר מצב שכולם מבקשים ממך עבודה שצריכה להיעשות במקביל, ואף אחד לא מודע לעבודה שקיבלת מאחר, ובגלל עומס העבודה צריך להישאר עד שעות מאוד מאוחרות", היא מסבירה.

ג' מתארת את ההבטחות שקיבלה בעת שהתקבלה להתמחות אל מול המציאות בשטח. כך, למשל, נוהגים לומר למתמחה כי המאמן שלהם עובד יותר שעות ממנו - האמנם? לדברי ג', עורכי הדין שנותנים לה משימות שבגינן היא נאלצת לעבוד סביב השעון, "ממש לא נשארים אתך במשרד, והולכים הביתה בזמן שאתה נשאר להשלים את המשימות".

עוד מספרת ג' כי ההתמחות באחת ממחלקות הנדל"ן הגדולות בישראל מספקת מצד אחד אפשרות ללוות את העסקאות המעניינות והמסובכות ביותר, ולכן "מאתגרת ומלמדת מאוד", אך מצד שני גם כוללת עבודה טכנית רבה שנופלת בעיקר על כתפי המתמחה. "אני לא יכולה להגיד שעיקר העבודה שלי היא מהותית, למרות שאנחנו לא עושים שליחויות ועל-אף שיש למחלקה מזכירות וצוות מנהלתי שמסייעים בדברים טכניים", היא אומרת.

מרחב פעולה

אולם לא הכול שחור כמובן בתקופת ההתמחות גם לא בזו של א', ב' ו-ג'. במהלך הסטאז' המתמחים לומדים רבות מהעבודה המשותפת עם השותפים ועורכי הדין במשרד. המתמחים במשרדים הגדולים גם לא נתקלים בתופעות שעליהן שומעים במשרדי עורכי דין קטנים מאוד, שבהם המתמחה לעתים משמש כמזכירה, כשליח, כעוזר מחקר של ראש המשרד שבדיוק כותב דוקטורט, או בשלל תפקידים שאין בינם לבין ההתמחות דבר וחצי דבר.

כך ש', עורכת דין במשרד פרטי במרכז הארץ מתחום הנזיקין, שסיימה טרום התמחות והתמחות ביחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, מספרת על חוויה טובה ומעשירה בלבד, גם אם תובענית מאוד. "הצוות שאליו שובצתי כלל שתי עורכות דין שנתנו לי מרחב פעולה, ולמעשה זרקו אותי למים ונתנו לי לבטא את עצמי, להציע רעיונות ולהסתדר בכוחות עצמי. וזה לא מובן מאליו. ולכן היה לי כל-כך טוב שם", מספרת ש'. "התמחיתי בתחום הנזיקין, ובין השאר נדרשתי כמתמחה לפקח על עבודתם של עורכי דין חיצוניים בתחום הנזיקין שנשכרו לייצג את המדינה בנזקי גוף. היו לי 50-60 תיקים שפיקחתי עליהם ובתור מתמחה זה מדהים. בגלל שנתנו לי את המקום לעבוד וסמכו עלי, זה איפשר לי כמתמחה להטמיע עקרונות של המדינה בכתבי טענות של עורכי דין ותיקים".

הצד הפחות "מדהים" עבור ש' היה העובדה שהיא לא יכלה להוציא את הבנות שלה ממוסדות החינוך רוב השבוע. "יש לי שתי בנות קטנות. כל יום הייתי יוצאת ב-6:10 בבוקר לעבודה. לא הייתי מגיעה הביתה לפני שש-שש וחצי, חוץ מיום אחד בשבוע כדי לקחת את הבנות", מספרת ש'. "כמתמחה היו לי לפעמים 15 שעות נוספות בחודש. היה לי טוב, היה לי מעניין, לא הייתה חסרה עבודה, ונשארתי. היום, כעורכת דין במגזר הפרטי, אני יוצאת 3 פעמים בשבוע ב-15:30".

ושוב מבקשת ש' להדגיש שהשעות הארוכות לא הפריעו לה, כיוון שהיא מצאה עניין רב בעבודה. "יום אחד בהתמחות ישבתי בתחנת משטרה במרכז הארץ וקראתי חומרי חקירה מתיק פלילי במשך 7 שעות", היא מספרת. "תפקידי היה לסכם את חומרי החקירה, ולהעביר דיווח למנהל היחידה. באותו עניין אף היה דיון בו נכחתי אצל שרת המשפטים שזה מדהים. על אף שהיחידה היא משפחתית ומדהימה היא יודעת לבוא ולדרוש ממך.

"מנהל היחידה אמר לי כבר בתחילת ההתמחות, שהוא מצפה שבסוף שנה אכתוב לו מסמך משפטי מא' עד ת', וכך היה. כתבתי לו חוות-דעת על לשון הרע שהייתה חלק מתיק שהיה בטיפול היחידה. בתיק אחר עשינו סינון של 300 מיילים, ישבנו אצל המשנה לפרקליט המדינה ונדרשנו להגיד לה מה אנו חושבים - ובסופו של דבר דעתנו הייתה שונה מדעת המשרד הממשלתי שהיה צד לתיק".

עקומת למידה

עו"ד ד', שהתמחה במשרד מסחרי גדול במגזר הפרטי ונשאר כעורך דין במשרד, מחזיר אותנו שוב אל שעות העבודה הארוכות. "כמתמחה שעות העבודה הרגילות היו מתשע בבוקר עד שמונה בערב - בהגדרה. בהתמחות יצא לי לא פעם לעבוד עד הלילה ובסופ"שים. כמעט לא היה יום שלא עבדתי בו, גם שישי גם שבת וגם חגים", הוא מספר.

ד' התמחה בתחום חדלות הפירעון, ומתאר זאת כ"מעין ליטיגציה על סטרואידים". לדבריו, מדובר בהתמחות שהעשירה את אופקיו. "זה בא לידי ביטוי בדחיפות הדיונים, בלחץ ובטווחי זמן קצרים, בין השאר בגלל אופיו של התחום, שדורש לעתים קרובות תגובה מהירה. כבר בהתמחות, יצא לי להרגיש מה זה לנהל עסק - אם זה לדבר עם ספקים ועם עובדים, לשמור על עובדים, לזמן סחורה. מבחינת ניסיון בבית משפט, בתחום הזה כמתמחה יוצא לך להשתתף בהמון דיונים משפטיים בכל הארץ, מנצרת ועד באר שבע, וגם בבוררויות ובגישורים".

'ד' מסכם כי ההתמחות עבורו "הייתה שנה אינטנסיבית וקשה. עם זאת, בסופו של דבר זו שנה שאי-אפשר לוותר עליה. היא תורמת הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. הרגשתי שלמדתי בה המון, על הגבולות שלי כמשפטן וכאדם".

עו"ד מ', בן 31, התמחה במשרד עורכי הדין גדעון פישר, שנחשב משרד בינוני-גדול, והוסמך כעורך דין לאחרונה. מ' רק מפרגן  למעסיקיו בהתמחות. "התמחיתי במחלקת הליטיגציה במשרד. היחס היה בדיוק כמו שציפיתי שיהיה בשנת ההתמחות. בהתחלה אתה נכנס למערכת כבורג קטן, וקשה מאוד להבין איך להתנהל כמתמחה, ומכאן ישנה עקומת למידה. היום אני יכול לומר שרק חצי שנה לאחר סוף ההתמחות, הבנתי את עקומת הלמידה הזו, והבנתי שדברים שרואים בפרספקטיבה של לאחר ההתמחות - ואפילו אגדיל ואומר לאחר מבחני הלשכה - אלה לא דברים שאתה רואה בתור מתמחה" .

באשר לשעות העבודה מספר מ' כי הוא עבד משעה תשע בבוקר ועד שבע בערב - שעות נוחות בהחלט עבור מתמחה. "פעם צורפתי לתיק מאוד מורכב שהיה במשרד, ונשארנו במשרד עד שעה מאוחרת, אבל לא רק אני אלה גם עורך הדין שטיפל בתיק וגם השותף המנהל. נשארנו עוד כמה שעות ברצון רב, אך זה החריג. המנטרה במשרד הייתה שבשעה 19:30 נגמרת העבודה לאותו היום, מניחים את העט, הולכים הביתה והעבודה תימשך מחר". 

שותף בכיר: "התדמית של המשרד נפגעת"

שותף בכיר באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים, האחראי על תחום גיוס המתמחים במשרד, אמר ל"גלובס" כי מקרים (שליליים) שקורים למתמחים, כגון אלה שהגיעו לידי "גלובס", אינם נשארים בד' אמותיו של המשרד, וכמעט תמיד הם מגיעים גם לידיעתם של המועמדים להתמחויות.

לדברי עורך הדין הבכיר, "מועמדים להתמחות מאוד מעוניינים לדעת מהו היחס הבין-אישי, ומה יחסי האנוש במשרד שאליו הם מתראיינים. הם אמנם מספיק חכמים כדי לא לשאול את השותפים המראיינים על כך, אבל ידוע שהם שואלים מתמחים במשרד, ועושים בדיקות רקע מאוד מעמיקות. אוזני הסטודנטים המתראיינים כרויות לשמוע רחשים ורעשים ממסדרונות המשרדים".

לדבריו של השותף הבכיר, ברור שמקרים המעידים על יחס לא נאות למתמחים משפיעים מאוד על התדמית של המשרד שבו אירע מקרה כזה או אחר. השפעה זו נותרת בעינה לשנים קדימה, ולעתים אף יוצאת מפרופורציה.

לטענתו, "כשקורה מקרה כזה, זה כמו תפוח רקוב אחד שמרעיל את כל העץ, וזו עלולה להיות בעיה. לא פעם מדובר באדם בודד או במחלקה מסוימת, אבל די במקרה אחד כדי להרוס תדמית של משרד שלם".

לצד זאת, אומר עורך הדין - יש גם מקרים רבים של סיפורים לא נכונים, או שכבר לא רלוונטיים, שמקבלים "חיים משל עצמם. לא פעם נתקלתי בשמועות ובגלגולים של סיפורים שאולי היה בהם שמץ של אמת, אך שהפכו לסיפור מופרך ורחוק מהאמת. הבעיה היא, שקשה עד בלתי אפשרי להפריך סיפורים לא נכונים ולא רלוונטיים, וגם משרדים ששינו את פניהם במרוצת השנים, יכולים עדיין לסבול מתדמית בעייתית, שלא בצדק".

בפייסבוק זה נראה מדהים וקליל

המלחמה של המשרדים הגדולים על המתמחים מתרחשת מטבע הדברים גם ברשת, ובעיקר בפייסבוק. כמעט כל המשרדים הגדולים מקפידים לנהל עמודי פייסבוק ייעודיים למתמחים ולמועמדים להתמחות, וגם לעדכן אותם מספר פעמים בשבוע. חלק מהמשרדים אף מנהלים את "עמודי המתמחים" שלהם דרך חברות חיצוניות המתמחות בניהול מדיה חברתית, תמורת תשלום של אלפי שקלים בחודש.

בניגוד לטון המעונב והשמרני יחסית, המלווה את הפרסומים הרשמיים של משרדי עורכי הדין הגדולים, בעמודי הפייסבוק הייעודיים של המתמחים, נוהגים המשרדים לנקוט לשון חופשייה יחסית ולשווק את עצמם באווירה קלילה.

בעמוד המתמחים של פירמה גדולה מאוד נמצא פוסט המספר כי השותף-המנהל של מחלקת הליטיגציה במשרד, היה בעבר אלוף בענף ספורט מוכר.

בעמוד המתמחים של משרד גדול מופיעים פוסטים עם תמונות שמחות במיוחד, מערבי המתמחים המושקעים שנערכים למתמחי המשרד. זאת, לרבות פוסטים הומוריסטיים בסגנון "הכר את החדר", המספרים על הקשר החברי בין המתמחים החולקים אותו חדר בתקופת ההתמחות.

בעמוד של פירמה גדולה מאוד נמצאים "ממים" מצחיקים, תמונות מטיולים ומימי גיבוש, שנערכו למחלקות המשרד.

ועדיין, מה שבולט בעיקר בעמודי המתמחים השונים, הן תמונות של אוכל ושתייה, והרבה מהן.

האם ניתן ללמוד באמת על ההתמחות במשרד מסוים מעמוד הפייסבוק שלו? לא בטוח. היות שמרבית המשרדים מעלים תכנים הנוגעים יותר להווי המתמחים ומבטאים רגעים אפיזודיים מפעילויות הרווחה של המשרד, קשה להסיק מסקנה מעמיקה ומושכלת לגבי חיי היום-יום במשרד רק מעמוד הפייסבוק שלו.

מועמד להתמחות שיתעקש למצוא מידע יותר רלוונטי בעמודים אלה, יוכל לחפש ולמצוא טיפים של המשרדים והמראיינים מטעמם לקראת "שבוע ההתמחויות", לקרוא מידע על שיטת ההתמחות במשרד ועוד. כך הוא יוכל להכיר טוב יותר את מי שעומדים לראיין אותו, ולהתכונן טוב יותר לראיון.