משבר הפקקים הגדול: יש תוכניות, יש תקציבים - והכל תקוע

את דוח המבקר המיוחד בנושא משבר התחבורה אפשר לתמצת במילה אחת: פקק. תוכניות לא חסרות, תקציבים לא חסרים, רק שהכל תקוע. הנה דוגמה אחת: 80% מנוסעים הרכבת בישראל בשעות השיא עוברים דרך שלוש מסילות רכבת לאורך נתיבי איילון. ב-2002 הוחלט שבניית מסילה רביעית היא צורך לאומי. התכנית אושרה רק בשנה שעברה ומועד הסיום העדכני והלא-סופי שלה הוא 2027. כבר היום מסילה רביעית אינה מספקת להכיל את כל הרכבות ודרושות מסילות חמישית ושישית - אז למה לא מקדמים את בנייתן? למה מחכים?

דו"ח חמור של מבקר המדינה על מצב התחבורה בישראל

דוגמאות כמו המסילה באיילון מפוזרות בכל הארץ: בפרויקט הנת"צים בגוש דן, למשל, שאמור היה להסתיים השנה - אך כרגע הדבר אינו נראה באופק; או פרויקט נתיבי האגרה, שתוכנן לשנה שעברה ובפועל יפעל ב-2025 לכל המוקדם. בכל פרויקט מעורבים המון גופים ורשויות, המחלוקות לא נגמרות ואין מי שיכריע. הפקידים גוררים רגליים, הפוליטיקאים עוצרים את העבודות סביב תקופות בחירות, וגם לראשי הערים יש מה להגיד. בישראל 2019 אף פעם לא מאוחר לחשב מסלול מחדש, והכל פתוח למו"מ ולשינויים.

האם זה חייב להיות כך? המבקר סבור שניתן לפעול לצמצום מספרם של מטילי הווטו ולייעול המערכת הביורוקרטית. דרך המלך לעשות זאת היא הקמת רשות תחבורה מטרופולינית, שלא תאפשר לכל פונקציונר לתקוע מקלות בגלגלים, אבל האוצר לא מצליח להעביר בכנסת חוק להקמת הרשות. שר התחבורה ישראל כ"ץ לא רוצה רשות בתל-אביב בגלל חשבון אישי עם רון חולדאי, והחרדים חוששים שרשות תקדם תחבורה ציבורית בשבת. רק התערבות של ראש הממשלה עשויה לחלץ את העגלה מהבוץ - אבל ראש הממשלה כידוע לא רואה פקקים, רק מחלפים.

וישראל כ"ץ, שמציין בימים אלה עשור בתפקידו? אחרי שבעשור הקודם התחלפו שבעה שרי תחבורה, שמחנו לגלות שר שבאמת מתעניין במשרד, ולא חושש לקדם פרויקטים שנתקעו שנים רבות, כמו הרכבת המהירה לירושלים וארגון מחדש של קווי התחבורה הציבורית בגוש דן. בקדנציות הראשונות שלו כ"ץ נאבק באוצר וגם בוועדים, והוציא לדרך תוכניות רבות וחשובות. אבל אחרי הבקעת הקווים, צריך גם לדעת להמשיך להתקדם, ובכך כ"ץ כשל. השר הצליח לקדם פרויקטים בין-עירוניים, שביצועם פשוט יותר, אך נתקע בניסיונות לשפר את התחבורה הציבורית בערים. נראה גם שלא ראה את התמונה הכוללת: היקפו וחומרתו המשבר התחבורתי שישראל מצויה בו. לקח לו זמן להבין שכבישים ומחלפים אינם פתרון לפקקים, להיפך - הם רק מגבירים אותם.

בקדנציה הנוכחית שלו, מ-2015, כ"ץ כבר הסתכל קדימה ונערך למלחמת הירושה בתום עידן נתניהו. הפקקים ובעיות התנועה, התחוור לו, חמורים מכדי שייפתרו בימי כהונתו, ולכן הוא עסק יותר בלהיות שר מודיעין מאשר שר התחבורה. תשומת הלב שלו הוקדשה לחמאס ולאיראן, ולא לנושאים משעממים כמו מסופי אוטובוסים או מערכת איתות חדשה לרכבת. בהנחה הסבירה שכ"ץ לא יישאר במשרד אחרי הבחירות, אפשר לייחל ששר התחבורה הבא יהיה מחויב באמת לפתור את משבר הפקקים האקוטי של ישראל.