רוני אלשיך ובני גנץ מציגים: איך מסדרים מכרז? בעזרת "פטור ממכרז"

1.

בסתר לבי קיוויתי אמש שכל מהדורות החדשות ייפתחו בהדלפה מהפרקליטות שלפיה היא תפתח בבדיקה, לפחות בדיקה, של פרשת המשטרה-רוני אלשיך וחברת "המימד החמישי"-בני גנץ. קיוויתי שפרקליטות המדינה בראשות שי ניצן, ובמיוחד פרקליטות מיסוי וכלכלה, ליאת בן-ארי (הרי מדובר בתחום עיסוקה) יספיקו לקרוא לעומק את דוח המבקר, יזוזו באי-נוחות בכיסאם לאור הממצאים החמורים המיוחסים למפכ"ל לשעבר ולרמטכ"ל לשעבר, ויורו על בדיקה באותה מהירות שבה הודיעו על שקילת בדיקה ב"פרשת" המניות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפתעה! זה לא קרה.

תארו לעצמכם שאותו דוח היה נכתב על נתניהו - הרי ראש ממשלה לא יכול לכהן בראש חברה עסקית. תארו לעצמכם שמפכ"ל המשטרה היה עושה עסקים בהיקף של 50 מיליון שקל, בפטור ממכרז, עם מי ממקורביו של נתניהו, בעל חברה ללא ניסיון עסקי כלשהו, עם החלטות מוזרות לאורך כל ההתקשרות. היו בטוחים: אם זה היה המצב, היה פה רעש תקשורתי מחריש אוזניים. היו נשמעות קריאות מלוות בזעם קדוש לחקירה פלילית מיידית. היה פסטיבל מתמשך ודיונים ארוכים ומלומדים על שחיתות לכאורה וכדומה, דיונים שצוללים לפרטי הפרטים של המכרז המשונה הזה.

פרשת אלשיך-גנץ עשויה מכל החומרים ה"טובים" שהפרקליטות והמשטרה עצמן ממהרות לעוט עליהם: ניגוד עניינים, דיווחים כוזבים, תפירת מכרז, מעורבות של עובד ציבור בכיר מאוד, כסף ציבורי בהיקף משמעותי - כל מה שנופל לכאורה תחת ההגדרה של עבירת הסל "מרמה והפרת אמונים", כל מה שמזעיק מיד את כל החוקרים, הפרקליטים והעיתונאים במקרה של נתניהו. אני מניח שזה כבר לא יקרה בפרשת אלשיך-גנץ. למרבה הצער, נראה שיש בישראל אנשים שהם מעל לכל חוק ובדיקה.

2.

פרשת אלשיך-גנץ והמימד החמישי היא פרשה חמורה, למרות ניסיונות תקשורתיים לגמד אותה ולהפוך אותה לעניין שולי של עיגול פינות, למעשה לא תקין ששווה אזכור אגבי. ברקע שלה יש דמויות נוספות: רם בן-ברק, לשעבר סגן ראש המוסד ונשיא המימד החמישי והיום חבר מפלגתו של גנץ; דודי כהן, לשעבר מפכ"ל המשטרה, יועץ למימד החמישי; בנצי סאו, ניצב בדימוס ולשעבר מ"מ המפכ"ל לשעבר, גם הוא יועץ לחברה.

בואו נראה מה קרה שם בדיוק, לפי דוח מבקר המדינה.

■ גנץ פותח דלתות. חברת המימד החמישי, שגנץ היה יו"ר הדירקטוריון שלה, הציעה בשנת 2016 למשטרה לרכוש מערכת טכנולוגית פרי פיתוחה. המערכת נבחנה ועברה את המבחן בהצלחה. טיוטות חוזים הוחלפו בין הצדדים, וראש מינהל הטכנולוגיה בחברה הציג למפכ"ל רוני אלשיך שתי אפשרויות להתקשרות: הראשונה, פיילוט בהיקף של מיליון שקל שבסופו, אם יעבור בהצלחה, ייחתם חוזה למגה-פרויקט בהיקף של כ-50 מיליון שקל. האפשרות השנייה הייתה ביצוע פיילוט בעלות של 5 מיליון שקל. לאלשיך הובהר שאין בסמכותו להתחייב מראש על ביצוע מגה-פרויקט ללא אישור ועדת הפטור במשרד האוצר וכי הוא מוסמך להתחייב רק על עלות הפיילוט.

לקראת ההחלטה על אופן ההתקשרות, התקיים במשטרה דיון בנושא, בהשתתפות אלשיך וגנץ. אלשיך החליט לבחור באפשרות העדיפה על המימד החמישי וגנץ: מגה-פרויקט בפטור ממכרז. זה ה"טריק" בכל חוזה שרוצים ביקרו - הגשת בקשה לפטור ממכרז מהחשב הכללי באוצר. יש פטור, אין דאגות, אין כאב ראש, אין התמודדות, יש חברה אחת שזוכה.

למה ישב בכלל גנץ בישיבה עם נציגי המשטרה בדיון על אופן ההתקשרות? לא ברור. גם המבקר לא הבין מדוע דנים באופן ההתקשרות בנוכחות נציגי החברה, בעלי עניין מובהקים בצורת התקשרות מסוימת. זה היה צריך להיות דיון פנימי במשטרה. המבקר אמנם לא ציין זאת, אבל יש משקל גם להיכרות בין אלשיך לגנץ. זו בדיוק הסיבה שגנץ הגיע לדיון הזה: לפתוח את הדלת בפני החברה שהוא עמד בראשה. שני הצדדים, אגב, הכחישו שהדיון עסק באופן ההתקשרות וטענו כי הוא נגע רק ל"הצגת החברה ויכולותיה". כן, בטח, הציגו את היכולות ו"הציגו" גם את גנץ שמכיר את אלשיך. כולנו מכירים את שיטת המחובריזם, המקורביזם והמקושריזם.

■ המשטרה "מתבייתת" על המימד החמישי. האם החברה שגנץ עמד בראשה הייתה האחת והיחידה? האם לא היו עוד חברות עם יכולות טכנולוגיות מופלאות כמו שלה? באופן מוזר למדי, המשטרה בחנה רק את המערכת של המימד החמישי ולא פנתה כלל לחברות טכנולוגיה נוספות, בתוך הצגת מידע מלא על סכום ההתקשרות הפוטנציאלית, בסך של כ-50 מיליון שקל. בעולם תקין ובהיקף של מכרז מהסוג הזה, המשטרה הייתה חייבת לפנות לחברות טכנולוגיה נוספות - סטארט-אפים כמו גם חברות ותיקות - ולהודיע להן על כוונתה לבצע רכש עתידי בהיקף ראשוני של יותר מ-50 מיליון שקל.

המשטרה טענה: "לא ניתן היה לבחון חברות נוספות בשל הצורך להגן על דרכי הפעולה ושיטות העבודה של המשטרה". תירוץ ה"שושו" העמום בדרך כלל עולה כשאין משהו אחר חכם להגיד על חוסר השוויוניות של המכרז.

התירוץ של המשטרה לפטור ממכרז היה מגוחך, וזה המבקר אומר, בלשונו העדינה. המשטרה יכלה לערוך מכרז סגור שבו נמסר מידע רק לחברות טכנולוגיה בעלות סיווג ביטחוני מתאים, וכך למזער את הסיכון לחשיפת דרכי פעולתה. אבל המשטרה העדיפה לא להתאמץ. במילותיו של המבקר, המשטרה בהתנהלותה "יצרה למימד החמישי יתרון בולט על כל יתר החברות... המשטרה נהגה באופן שאינו מבטיח למשטרה את מרב היתרונות".

■ החברה מוסרת נתונים מוטעים. מתברר שבמהלך הדיונים על התקשרות עם המימד החמישי של גנץ, החברה מסרה למשטרה נתונים מוטעים על ההיסטוריה שלה. לדוגמה, נציגי החברה אמרו שיש לה חמישה לקוחות ביטחוניים, אף שבמציאות שום גוף לא רכש את המערכת שלה, וממילא לא היו לה חמישה לקוחות המוגדרים גופים ביטחוניים. מצג מטעה נוסף היה בניסיון החברה להציג את עצמה כבעלת ותק. לפי הנתונים שמסרה, היא הוקמה בשנת 2012, אף שבפועל הוקמה רק ב-2014.

■ האוצר מתריע, המשטרה מצפצפת. בסופו של דבר החליטה ועדת המכרזים לבצע פיילוט בסכום של 4 מיליון שקל ב"פטור מבצעי", לקראת אותו מגה-פרויקט. כשהסתיים הפיילוט, פנתה המשטרה לחשב הכללי באוצר כדי לקבל פטור ממכרז לצורך ההתקשרות עם המימד החמישי. באוצר הבינו שיש פה משהו חריג והסבירו למשטרה שיהיה צורך לפרסם את בקשת הפטור כדי לאפשר לספקים אחרים בתחום זה להגיש השגות. כמו כן, הבהירו באוצר שתידרש בדיקת שוק מעמיקה כדי שהם ימליצו על מתן פטור ממכרז. באוצר הציעו למשטרה גם לפתח את המערכת הטכנולוגית "בתוך הבית", כלומר בתוך מנהלת הטכנולוגיה במשטרה.

לפי המבקר, המשטרה למעשה "צפצפה" על האוצר. היא הסתפקה בפגישה עם חברה אחת נוספת בלבד, ולא ביצעה סקר שוק מקיף, שהיה מאפשר לבחון לעומק הצעות פיתוח של חברות אחרות. יתר על כן, המשטרה צפצפה גם על המשרד לביטחון פנים בכך שלא פנתה אליו לסיוע, כנדרש ממנה.

■ האמירות המוזרות של אלשיך. לאחר שמפכ"ל המשטרה הורה לקדם את המו"מ עם המימד החמישי, הוא אמר: "לכאורה הפכנו לשדה הניסויים של החברה והלמידה שלה, הן בהקשרים של תכנים ואפילו בהקשר הכולל של טכנולוגיה מסוימת". כלומר, המימד החמישי פיתחה את המוצר הבסיסי שלה באמצעות התנסות ולמידה במשטרה, ולא עסקה רק בהתאמת המוצר שלה לצורכי המשטרה. אלשיך שקל שתי אפשרויות לביצוע ההתקשרות בכל הנוגע לקניין רוחני: האחת, הידיינות עם החברה, שלתפיסתו הייתה אינסופית, והאפשרות האחרת - מתן אישור עקרוני לחברה להשתמש בקניין הרוחני של המשטרה "תמורת הנחה גדולה ביישום". אלשיך החליט שהאפשרות השנייה ישימה יותר. בואו נפשט זאת: המימד החמישי התגלחה על זקנה של המשטרה. חברה ללא כל ניסיון, ללא כל לקוח ביטחוני, הפכה את המשטרה לשדה הניסויים שלה וגם השתמשה בקניין הרוחני בתחום הטכנולוגיה של המשטרה.

הפיילוט יצא אמנם לדרך, אבל המגה-פרויקט כבר לא ייצא לעולם עם המימד החמישי. לאור המכרז העקום, אולי יש צדק פואטי בכך שבינתיים הגיעה המימד החמישי לסוף דרכה העסקית.

3.

פרשת גנץ-אלשיך לא צריכה להפתיע איש. תקציבי הרכש האדירים של מערכות הביטחון (צבא, משטרה וגופים נוספים) הם כר פורה למאכערים בתחפושת של יועצים. בכירי מערכות הביטחון משתלבים לאחר פרישתם בסקטור הפרטי בתפקיד יועצים או ראשי דירקטוריון של חברות עסקיות, וכך הם ממנפים את קשריהם ופותחים דלתות לאותן חברות.

בין השאר, הם דופקים על דלתות חבריהם בגופי הביטחון, שבבוא היום יצטרפו אליהם בסקטור הפרטי. שמור לי ואשמור לך, יד רוחצת יד, שלח לחמך על פני המים - כל התופעות המוכרות הללו. הכול נעשה על פי הספר, על פי החוק, תחת שמות קוד כמו "התקשרות בפטור ממכרז". זו השחיתות החוקית במלוא הדרה, ושם נמצא הכסף הגדול.