מה כתב שי ניצן בהמלצתו להעמיד את נתניהו לדין? היועמ"ש והפרקליטות סירבו לבקשת "גלובס" לחשוף את חוות-הדעת

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ופרקליטות המדינה מסרבים לחשוף את חוות-הדעת של פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו - חוות-דעת החולקת על חוות-דעתו הקובעת של היועמ"ש.

בשבוע שעבר (ה') העביר משרד המשפטים תשובה שלילית לבקשה, לפי חוק חופש המידע, שהגישו "גלובס" והתנועה לחופש המידע, לקבל את את חוות-הדעת של פרקליט המדינה שי ניצן ושל פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) עו"ד ליאת בן-ארי בתיקים 1000 (המתנות), 2000 (נתניהו-מוזס) ו-4000 (בזק-וואלה).

במסגרת חוות-הדעת הנ"ל המליצו ניצן ובן-ארי ליועמ"ש מנדלבליט להעמיד את בנימין נתניהו לדין, בכפוף לשימוע, בגין עבירה של קבלת שוחד בכל שלושת התיקים, ולא רק בתיק 4000, כפי שקבע בסופו של דבר היועמ"ש. מנדלבליט קבע כי בתיקים 1000 ו-2000 יואשם נתניהו, בכפוף לשימוע, בעבירה פחותה - של מרמה והפרת אמונים.

"הואיל והיועמ"ש הציע לראש הממשלה לקיים שימוע ביחס לשלוש הפרשות, והואיל ולאחר מכן ייתכן שיוגש כתב אישום לבית המשפט, אין כל מקום לפירוט נרחב יותר של העמדות שהוצגו בדיונים הפנימיים, לרבות בנושאים ראייתיים שעשויים לעמוד במוקדו של הליך פלילי שטרם החל", נמסר ממשרד המשפטים בנוגע לבקשת "גלובס" והתנועה לחופש המידע לקבל את חוות-הדעת החולקת של ניצן ובן-ארי.

עוד מסר לנו משרד המשפטים, באמצעות הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד, עו"ד מיטל כץ, כי המסמכים המבוקשים שימשו מצע לדיונים שהתקיימו לשם קבלת החלטה בתיקים. "הרשות אינה חייבת למסור את המידע המבוקש מתוך הכרת המחוקק בחשיבות האינטרס לאפשר קיומם של דיונים כנים וחופשיים במסגרת פעילות הרשות לצורך תהליך קבלת ההחלטות". 

יחסי שוחד

לפני כארבעה חודשים, ב-28 בפברואר השנה, בתום תהליך ארוך של התייעצויות בתוך הפרקליטות, החליט היועמ"ש מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בשלושת התיקים שנחקרו נגדו, בכפוף להליך שימוע שייערך בתחילת אוקטובר. בתיק 1000 ו-2000 החליט היועמ"ש להעמיד לדין את נתניהו, בכפוף לשימוע, בעבירה של מרמה והפרת אמונים; ובתיק 4000 בקבלת שוחד ובמרמה והפרת אמונים.

ההחלטה בתיקי נתניהו התקבלה לאחר סדרת דיונים אינטנסיביים בפרקליטות שנמשכו מספר שבועות, בהשתתפות בכירי הפרקליטות, פרקליט המדינה ניצן ופרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) בן-ארי; המשנים ליועמ"ש, עורכי הדין עמית מררי ורז נזרי; המשנים לפרקליט לעניינים פליליים ולתפקידים מיוחדים; מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות וסגניתו; פרקליט מחוז חיפה; והפרקליטים שליוו את כל אחד משלושת התיקים.

ההחלטות חשפו פערים גדולים למדי בין היועמ"ש לבין פרקליט המדינה ופרקליטת מיסוי וכלכלה. ניצן ובן-ארי הציגו גישה מחמירה יותר כלפי מעשי נתניהו וסברו כי יש די ראיות להעמיד לדין את ראש הממשלה בגין שוחד בכל המקרים שנחקרו.

היועץ מנדלבליט קבע כי בתיק 1000 נתניהו יעמוד לדין, בכפוף לשימוע, בגין מרמה והפרת אמונים בשל טובות הנאה, בהן סיגרים ושמפניות, שקיבל במתנה מאיש העסקים ארנון מילצ'ן. ניצן סבר כי בשנים שבהן נתניהו קיבל את הסיגרים, השמפניות ושאר טובות ההנאה ממילצ'ן, היה ראש הממשלה מודע לכך שהם ניתנים לו לא רק בשל החברות בין השניים או בשל חיבה אישית, אלא גם, ואולי בעיקר, משיקולים נוספים של כדאיות - לשם יצירת תחושה של הכרת טובה כלפי מילצ'ן. זאת, תוך שנתניהו ידע שמילצ'ן יודע שראש הממשלה יכול לסייע לקדם אינטרסים שונים שלו (של מילצ'ן).

בתיק 2000 קבע היועץ כי נתניהו יועמד לדין, בכפוף לשימוע, בגין מרמה והפרת אמונים, בעקבות שיחות שניהל עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. לגבי מוזס נקבע כי הוא יעמוד לדין, בכפוף לשימוע, בעבירה של ניסיון למתן שוחד. לפי כתב החשדות (כתב אישום הכפוף לשימוע), מוזס הבטיח לנתניהו כי יפעל להטיית הסיקור של ראש הממשלה ושל משפחתו לטובה בכלי התקשורת של קבוצת "ידיעות אחרונות"; ובתמורה הבטיח ראש הממשלה כי יפעל להגבלת תפוצתו של העיתון המתחרה, "ישראל היום". 

ניצן סבר כי מערכת היחסים בין מוזס לנתניהו, כפי שנחשפה בהקלטות של הפגישות בין השניים, היא מערכת יחסים שוחדית, וכי יש להעמיד את נתניהו לדין בגין קבלת שוחד.

אינטרס ציבורי

כתב החשדות בתיקי נתניהו חשף את חילוקי הדעות בצמרת הפרקליטות, אך בתמצית בלבד. חוות-דעתו המפורטת של ניצן, על נימוקיה, לא נחשפה ולא פורסמה. לאור האמור פנו "גלובס" והתנועה לחופש המידע ב-3 במרץ לממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים, בבקשה לקבל את חוות-הדעת המנומקת והמלאה של פרקליט המדינה בתיקי נתניהו וכן את חוות-הדעת של פרקליטת מחוז תל-אביב בן-ארי.

לעמדת "גלובס", האינטרס הציבורי הוא שחוות-הדעת הללו - שעוסקות בתיקים שההכרעה בהם תשפיע על גורל המדינה ואזרחיה - ייחשפו. לתפיסת "גלובס", המשך ההסתרה של חוות-דעתו של פרקליט המדינה מעיני הציבור מונעת מהציבור ומהתקשורת אפשרות לבחון ולבקר את החלטות היועמ"ש בתיקי נתניהו בצורה ראויה.

כעבור יומיים, ב-5 במרץ, פנתה גם התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ, ליועמ"ש ולפרקליט המדינה, בבקשה לקבל את חוות-הדעת של ניצן ובן-ארי. בשבוע שעבר, ב-17 ביוני, הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ בדרישה כי יחייב את היועמ"ש לפרסם את חוות-הדעת.

לשיטת משרד המשפטים, כעולה מהתשובה שמסר ל"גלובס", "בעצם ההצגה בתמצית של עמדת פרקליט המדינה על-ידי היועמ"ש (במסגרת כתב החשדות. ח' מ') ניתן מענה מלא לאינטרס הציבורי של שקיפות וזכות הציבור לדעת". 

*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ארנון (נוני) מוזס ויתר החשודים בפרשות עודם בעיצומם. כל החשודים מכחישים את המיוחס להם, הם עומדים בפני הליכי שימוע שלפני הגשת כתב אישום, ועומדת לזכותם חזקת החפות. 

התקדים: חוות-הדעת של פרקליטת המדינה עדנה ארבל בפרשת נתניהו-עמדי

המחלוקת בין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לבין פרקליט המדינה שי ניצן בתיקים 1000 (המתנות) ו-2000 (נתניהו-מוזס) היא לא המקרה הראשון שבו מתגלעות מחלוקות משמעותיות בין יועץ משפטי לממשלה לבין פרקליט מדינה בנוגע לתיקים של נבחרי ציבור. יתר על כן, זאת לא הפעם הראשונה שבה יש מחלוקת בין יועמ"ש לבין פרקליט מדינה בתיקים שבהם נחקר ראש הממשלה נתניהו.

בתחילת שנות האלפיים נחקר החשד כי נתניהו ורעייתו שרה ניסו להעביר כספים ממשרד ראש הממשלה לקבלן אבנר עמדי, שביצע עבודות פרטיות עבור משפחת נתניהו, בתקופה שקדמה לבחירת נתניהו לראש הממשלה ב-1996.

בתום החקירה החליט היועמ"ש דאז, אליקים רובינשטיין, לסגור את התיק נגד הזוג נתניהו מחוסר ראיות מספיקות. פרקליטת המדינה באותה תקופה, עדנה ארבל, ראתה את הדברים אחרת. ארבל סברה כי יש די ראיות להעמדה לדין של נתניהו ורעייתו בגין ניסיון לקבלת דבר במרמה ובמרמה והפרת אמונים. בדומה למה שקורה בימים אלה בנוגע לחוות-הדעת של פרקליט המדינה בתיקי נתניהו, גם חוות-דעתה של ארבל בפרשת עמדי לא פורסמה ולא נחשפה לעיני הציבור במשך זמן רב.

מצב זה השתנה בזכות עתירה שהגיש עיתון "הארץ" לבית המשפט המחוזי, בבקשה לפרסם את חוות-הדעת. המחוזי דחה את הבקשה, אך בערעור לעליון התהפכה ההחלטה. ב-1 ביוני 2004 הורה בית המשפט העליון ליועמ"ש למסור ל"הארץ" את תמצית חוות-הדעת של עדנה ארבל בפרשת עמדי.

באותו מקרה קבע בית המשפט העליון כי למרות האינטרס הציבורי לדעת יותר על חוות-הדעת החולקת של פרקליטת המדינה דאז, אין לקבל את הטענה כי משגילה היועמ"ש שנחלקו הדעות, קמה לציבור זכות לעיין בחוות-דעת פרקליט המדינה בשלמותה, ונקבע כי יש לפרסם את תמצית העמדה בלבד.