שליש מהדירות שנמכרו במאי הן חדשות – וזה לא נורמלי

עוד הסקירה של הכלכלן הראשי באוצר מבליטה את הכמות הנמוכה של דירות יד שנייה שנרכשו בחודש מאי, הפרט המשמעותי לא פחות הוא ריבוי הדירות החדשות שנרכשו: למעלה משליש מהעסקאות שבוצעו באותו חודש. מדובר בכמות לא נורמלית ולא טבעית, משום שבשנים רגילות כמות הדירות החדשות שנמכרות בשוק, נע בסביבות החמישית מכלל העסקאות. אז הקבלנים כנראה חגגו במאי, משום שרק 1,200 מהדירות שמכרו (מתוך 3,200) היו דירות מוזלות - אבל גם להם יש מקום לדאגה.

מי שמוכר דירות יד שנייה הם משפרי דיור. במצב רגיל, התהליך המקובל הוא שצעירים רוכשים דירות יד שנייה ממשפרי דיור. הן גם זולות יותר וגם נגישות יותר ובתוך חודשים מיום החתימה על החוזה, המוכרים מפנים את הדירה והצעירים מאכלסים אותה. הממשלות האחרונות מפתות את הצעירים לפסוח על משפרי הדיור ולרכוש דירות קבלן על הנייר, שהשד יודע כמה שנים ייקח עד שיהיו מוכנות. חלק מהעניין הוא מחירן הזול של הדירות, שמושג בעיקר באמצעות מיקומן הנחות.

מדובר באבסורד מוחלט, חוסר הבנה של השוק, של הצרכים של הצעירים ושל הדינמיקה של שוק בריא.

משפרי הדיור אמורים להוות את עיקר הקליינטים של הקבלנים. יש להם יותר כסף מהצעירים, הם בשלים יותר ויכולים לווסת טוב יותר בין הדירה שהיו רוצים לרכוש לבין זו שהם יכולים. כשהם לא בשוק, וגם כשהמשקיעים נעלמו, הקבלנים מבינים, שהם בונים רק לצעירים. התוצאה: פחות בנייה, ויותר בנייה מוזלת במקומות נחותים, אבל לזמן מוגבל.

בשנה וחצי האחרונה הצעירים הבינו שמחיר הדירות הזולות הוא יקר מאוד, והקבלנים הבינו, שלבנות על קהל יעד אחד זה דבר מסוכן, מה גם שקהל היעד הזה הוא החלש מבין פלחי שוק הדיור.

אם צריך להסיק משהו מנתוני חודש מאי זה, שהעיוותים של מדיניות האוצר ממשיכים לתת את הטון בשוק הדיור, גם לאחר שהממשלה נחלשה וכמעט חדלה מלתפקד בענף הזה.

ההשלכות המלאות של המציאות הזו, מעבר לאובדן המיליארדים על מחיר למשתכן, עדיין לא ברורות עד הסוף. אבל ירידת מחירים אינה אחת מהן.