לקצור את פירות הקנאביס

אחד התחומים הלוהטים ביותר בכלכלה הישראלית והעולמית בשנים האחרונות הוא תחום הקנאביס. חברות העוסקות במו"פ, גידול, שיווק, ייצור ויצוא קנאביס קמות כפטריות אחרי הגשם, שמות נוצצים מגויסים לעמוד בראשן ומיליארדי דולרים זורמים לקופותיהן. המשקיעים נוהרים גם הם למניות חברות הקנאביס ומעלים את שוויין המצרפי למיליארדי שקלים בישראל ומאות מיליארדים בעולם. נראה שכולם רוצים לקחת חלק בחגיגה.

אבל האמת היא שלא כולם באמת שותפים לחגיגה. מרבית הגופים המוסדיים מדירים את רגליהם מהשקעות בתחום,  ממשלת ישראל כמעט לא תומכת בענף, וחלק גדול מהמגזר העסקי עדיין רואה בו נטע זר (או - כמאמר השיר - צמח בר).

וזה פספוס עצום, כי הפוטנציאל הגדול ביותר שטמון בתחום הקנאביס - הן לחברה הישראלית והן לאנושות בכלל - נובע דווקא משיתופי-פעולה בין חברות הקנאביס לענפים אחרים שעשויים להפיק תועלת מתנופת המחקר והפיתוח בתחום זה.

הדברים אמורים במיוחד לגבי ענף החקלאות. תחום הקנאביס נהנה כיום מהשקעות עתק במו"פ, שחלק ניכר מהן מוקדש לשיפור תכונות הצמח עצמו - למשל, שיפור העמידות שלו בפני מזיקים. כלומר, במקום הדברה כימית או ביולוגית, חברות בתחום הקנאביס מפתחות צמחים שיהיו עמידים יותר בפני מזיקים. ואם מו"פ יכול לשפר את תכונות צמח הקנאביס - אין סיבה שהוא לא יוכל לשפר גם את תכונותיהם של גידולים חקלאיים אחרים, כגון חיטה או תירס. חברות בתחום החקלאות (למשל, חברות זרעים) שישכילו להשקיע בחברות בתחום הקנאביס או לייצר שיתופי-פעולה אחרים איתן, תמורת הזכות להשתמש בתוצרי המו"פ שלהן לענפי חקלאות אחרים - יוכלו לקצור בעתיד את הפירות.

אבל לא מדובר רק בפוטנציאל עסקי. אחת הבעיות הבוערות בעולם כיום היא מה שזכה לכינוי "משבר המזון". הגידול המהיר באוכלוסיית העולם, יחד עם שינויי האקלים ושינויים נוספים, המביאים לעלייה בדרישה לתוצרת חקלאית ולגידול במספר בני האדם הסובלים מ"חוסר ביטחון תזונתי". על פי הערכות, כ-15-20 מיליון איש מתים מדי שנה מסיבות הקשורות ברעב.

למו"פ הקשור לשיפור תכונות צמח הקנאביס עשויים להיות שימושים עבור גידולים חקלאיים, שיסייעו ישירות להתמודד עם משבר המזון העולמי. אולם לשם כך נדרש שיתוף-פעולה עם גורמים נוספים - ממשלתיים, אקדמיים ועסקיים - שיידעו לתעל את הסכומים הגבוהים המופנים למו"פ בתחום הקנאביס לטובת שימושים חיוניים אחרים.

כך, למשל, המדינה יכולה לתעל חלק מתקציב המענקים של המדען הראשי למו"פ בתחום זה, בתמורה לכך שתהיה זכאית ליהנות מתוצרי הלוואי של המחקר בקנאביס הנוגעים לגידולים אחרים. כלים נוספים שהמדינה יכולה לעשות בהם שימוש הם חוק עידוד השקעות הון והקמת קרנות להשקעה בקנאביס. האקדמיה יכולה להעמיד לרשות חברות הקנאביס כוח אדם ומעבדות, תמורת הזכות להשתמש בתוצרי הלוואי של הידע שינבע מהמחקר בתחום הקנאביס לשימושים אחרים. חברות בתחום הזרעים יכולות להשקיע במו"פ בתחום הקנאביס תמורת הזכות ליהנות מתוצרי מו"פ זה בתחומי פעילותן.

חברות הקנאביס, מצידן, ייצאו גם הן נשכרות משיתופי-פעולה אלה. כך, למשל, הן יוכלו ליהנות ממשאבי מחקר עצומים שנמצאים ברשות האקדמיה ואינם נגישם להן כיום (כגון אנשי מחקר ותשתיות). שנית, שיתופי-פעולה אלה יסייעו להן לזכות בלגיטימציה שהן זקוקות לה, בין היתר מהמשקיעים המוסדיים (וכתוצאה מכך ליהנות מזרימת הון מוגברת) ואולי אף להשפיע על הסביבה הרגולטורית שבה הן פועלות. והכי חשוב - שיתופי-פעולה אלה יאפשרו לחברות הקנאביס לשתף את החברה כולה בפירות הצלחתן. ואין פרי מתוק מזה.

הכותב הוא שותף במשרד ליאון-אורליצקי ושות' - מור&סטפנס ישראל, ובין היתר משמש יועץ אסטרטגי לחברות בענף הקנאביס