פרוטרום הסתבכה? לא נורא, בית המשפט יעזור לה לצאת מזה בזול

בשבוע שעברה הודיעה חברת IFF כי היא בודקת חשדות לפיהם בכירי פרוטרום, בהם גם המנכ"ל הקודם אורי יהודאי וסמנכ"ל הכספים לשעבר אלון גרנות, היו מעורבים בתשלום שוחד ברוסיה ובאוקראינה.

הדיווח של ענקית המזון, שרכשה את החברה הישראלית לפני כשנה תמורת 6.5 מיליארד דולר, שימש, כצפוי, כיריית פתיחה למרוץ הקבוע שמוזנק בכל פעם שעולה חשד כי דירקטורים ונושאי משרה נוספים בחברה ציבורית הפקירו את החברה ומשקיעיה מקרב הציבור, או לפחות נרדמו בשמירה.

זה קרה בעבר כאשר בכירי טבע היו מעורבים בהעברת כספי שוחד בגינם שילמה החברה למשרד המשפטים האמריקאי סכום שיא של חצי מיליארד דולר. זה קרה גם כאשר שהתברר עומק המחדל של בכירי בנק הפועלים שהעניקו לנוחי דנקנר אשראי ללא פיקוח. מקרה דומה אירע בפרוטרום עצמה, אחרי שהדירקטוריון אישר בונוס מיוחד של 20 מיליון דולר ליהודאי למרות התנגדות בעלי המניות. רגע אחרי שהדיווח של IFF כבש את הכותרת הראשיות, הוגשה נגד החברה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שאמורה לגרום לנושאי המשרה של החברה לשאת במחיר התנהלותם.

בבקשה שהוגשה אתמול (א') לבית המשפט הכלכלי נגד IFF, יהודאי, גרנות ונושאי משרה נוספים בפרוטרום בעבר ובהווה, נטען כי נושאי המשרה בחברה כללו בדיווחים לבורסה פרטים מטעים באופן העולה לכדי הפרה של חוק ניירות ערך, וכי הם גם הפרו את חובת הזהירות עליה מחייב חוק החברות כל נושא משרה להקפיד. עדיין לא ידוע איזה שופט ידון בתיק.

הייצוגית הזו, כאמור, אינה מפתיעה. בהמשך, ייתכן שתוגש גם בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד IFF, אם כי הואיל ומדובר בחברה זרה מהלך כזה עשוי להיתקל בקשיים, בטענה כי עליה לדרוש מנושאי המשרה שלקחו חלק בהעברת "התשלומים הלא ראויים" כפי שהגדירו זאת בחברה, לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לחברה.

מה צפוי עכשיו? ניסיון העבר מלמד כי הייצוגיות והנגזרות שלרוב זורמות לכיוונו של בית המשפט הכלכלי בתל-אביב, לא מצליחות ברובן להביא למיצוי הדין עם החברות הציבוריות שפגעו בציבור.

התיקים מסתיימים בקול ענות חלושה

המסלול שיעברו התביעות הנגזרות והייצוגיות נגד נושאי משרה בפרוטרום אינו צפוי להיות שונה מכל קודמותיהן. מה שקורה בדרך-כלל הוא שהחברות ונושאי המשרה שוכרות את שירותיהם של עורכי הדין הבכירים בישראל, אשר פותחים במלחמת חורמה נגד אותו בעל מניות מהציבור שביקש כי הצדק ייעשה, ומבזבזים שנים בהליכים מקדמיים שלא מובילים לשום מקום; בתי המשפט מעודדים את הצדדים להגיע לפשרה; ובמקרים רבים החברה מקימה ועדת תביעות עצמאית, שמוגדרת כ"בלתי תלויה", שאמורה לבדוק את הטענות שהעלה התובע הנגזר ולייתר את תביעתו.

לאחר מכן הצדדים מגיעים להסדר, במסגרתו נסגרים התיקים באופן שמבטיח כי עורכי הדין שמיהרו להגיש בקשה מנומקת הנתמכת בחוות-דעת מומחה ישלשלו לכיסם שכר-טרחה נאה, בעוד נושאי המשרה מסתפקים בתשלום של אחוזים בודדים מהסכום שנתבע בתחילה. כך קורה, פעם אחר פעם, שהנגזרות והייצוגיות בהם נתבעים חברות ציבוריות ונושאי משרה על מיליארדים, מסתיימים בקול ענות חלושה וללא הכרעה שיפוטית.

לכך יש להוסיף את העובדה שבכמעט כל המקרים שהגיעו לאחרונה לבית המשפט הכלכלי ונסגרו בפשרה ללא הכרעה, מי ששילם את סכומי הפשרה הן חברות הביטוח של נושאי המשרה, ולא הם עצמם. כלומר, לא רק שבתי המשפט לא מכריעים בטענות שמועלות בנגזרות ובייצוגיות לגופן, אלא שגם נושאי המשרה לא מכניסים את ידם לכיס. עושה רושם שהמצב הזה נוח לכולם - חוץ מאשר לציבור שמשלם את המחיר - ולנושאי המשרה אין מוטיבציה אמיתית ללמוד את הלקח.

כך, למשל, קרה בסוף חודש יולי 2019 בתביעה נגזרת שהוגשה נגד טבע בגין תשלומי השוחד ברוסיה. מגישי הבקשה אפילו לא הגישו עדיין את התביעה עצמה, אלא רק בקשה מקדמית לקבלת מסמכים מהחברה בטרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. במקביל הקימה טבע ועדת תביעות עצמאית, שבחנה האם יש ממש בטענות שצפויות להיות מועלות נגד נושאי המשרה בטבע בתקופה הרלוונטית.

הוועדה קבעה כי הסיכוי של הליך משפטי נגד נושאי משרה בגין הפרת חובת אמונים הוא אפסי, וכי הסיכוי של הליך משפטי נגד נושאי משרה בגין הפרת חובת הזהירות הוא קלוש. ובכל זאת החברה הסכימה להתפשר עם מגיש הבקשה ולחייב את חברות הביטוח לשאת בתשלום של 50 מיליון דולר עבור נושאי המשרה - הסכום השני הכי גדול שנפסק בישראל בתביעה נגזרת, ומדובר כאמור בתביעה שטרם הוגשה. מגישי הבקשה הסכימו למחוק את הבקשה תמורת שכר-טרחה של 1.6 מיליון דולר. הסכם הפשרה עדיין כפוף להערות היועץ המשפטי הממשלה ואישורו של בית המשפט.

הסיפור הזה חזר על עצמו גם בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד בכירי בנק הפועלים שאישרו אשראי של 150 מיליון שקל לחברת טומהוק של נוחי דנקנר, בטענה כי ההחלטה להעניק את ההלוואה הייתה נגועה בניגוד עניינים, משום שחלק מבכירי הדירקטוריון של בנק הפועלים באותן שנים כיהנו גם בדירקטוריונים של חברות אי.די.בי, וניתנה תוך הפרת חובת האמונים של נושאי המשרה לבנק

עוד בטרם התבררו הטענות לגופן, הצדדים הגיעו לפשרה, במסגרתה נקבע כי חברות הביטוח ישלמו 16 מיליון שקל בשמם של נושאי המשרה שהיו מעורבים באישור האשראי, ובהם גם דני דנקנר, יאיר סרוסי וציון קינן - והבקשה נמחקה. עורכי הדין שהגישו את הבקשה זכו לשכר-טרחה של 2.4 מיליון שקל.

בפסק הדין של שופטת בית המשפט הכלכלי רות רונן שאישר את הפשרה, כתבה רונן כי "מדובר במקרה תקדימי, בו מפצים נושאי משרה בבנק את הבנק, ביחס להחלטה להעמיד אשראי שלא עלתה יפה", אך גם היא חזרה לאורך כל פסק דינה על הטענה כי הסדר הפשרה הוביל לכך שאין כל הכרעה שיפוטית פוזיטיבית לגבי הטענות.

הוועדה הפנימית תומכת בעמדת הדירקטוריון

גם בעניינה של כיל - כאשר רק בשבוע שעבר קבעה השופטת רונן כי שאלת האחריות של הדירקטורים בה בקשר למקרה אחר ייבחנו על-פי הדין האמריקאי והמקל יותר - הדינמיקה הייתה דומה. במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד דירקטוריון החברה שאישר לבכיריה משיכת בונוס בסך כולל של 21 מיליון שקל תוך, לפי הטענה, שיפוץ מלאכותי של הדוחות הכספיים שיאפשר חלוקת הבונוס - הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבמסגרתו התחייבו הצדדים להשיב לחברה 6.6 מיליון שקל, 3.5 מיליון מתוכם על-ידי חברות הביטוח.

עורכי הדין שהגישו את הבקשה יקבלו לפי ההסכם 1.5 מיליון שקל. גם כיל, כמו טבע, מיהרה מיד לאחר הגשת הבקשה הנגזרת להקים ועדה מיוחדת לשם גיבוש המלצות ביחס למכלול ההיבטים העולים מהבקשה לאישור התביעה הנגזרת בקשר להענקת המענקים לנושאי משרה בשנים הרלוונטיות. הוועדה, כמו במקרה של טבע, קבעה כי הדירקטוריון פעל כשורה, אבל בחברה בכל זאת העדיפו להגיע להסדר פשרה שייתר את ניהול ההליך המשפטי.

במקרים אלה, כמו במקרים נוספים שהגיעו במרוצת השנים האחרונות לבית המשפט הכלכלי, התקבלה תוצאה ממנה כולם מרוצים: החברות ונושאי המשרה משלמים, לרוב לא מכיסם, סכומים נמוכים משמעותית מאלה שנתבעו; עורכי הדין שהגישו את בקשות האישור גורפים לכיסם סכומים נאים; ובית המשפט נמנע מלחוות את דעתו על הטענות לגופן. כולם - חוץ כנראה מבעלי המניות מקרב הציבור, שבשמם נוהל המאבק מלכתחילה.

כך יוצא שלמרות שבישראל מוגשות נגזרות וייצוגיות כמעט על כל דיווח המעלה חשד להתנהלות לא נאותה של נושא המשרה, חובותיהם של דירקטורים ונושאי משרה אחרים בחברות ציבוריות רחוקים מלהיות מוגדרים וברורים. בתי המשפט לא נדרשים לכך, ונושאי המשרה הם המרווחים הגדולים מההפקר.

אף אחד לא מורה לנושאי המשרה כיצד עליהם להתנהג, מהם הגבולות שעליהם לשמור, והציבור בישראל נותר עם דירקטורים ונושאי משרה שאומנם מלינים ללא הרף כי המשפטיזציה מצרה את צעדיהם - אך בפועל יכולים להמשיך לנהוג בדיוק באותו אופן מבלי לתת באמת את הדין למעשיהם.

החוק קורא לבתי המשפט להתערב

חוק החברות קובע כי על נושא משרה לפעול בתפקידו תוך הקפדה על חובת האמונים וחובת הזהירות, וכי הפרה של חובות אלה עשויה להוביל לחיובו באופן אישי לשאת בתוצאות מעשיו. ואכן, אותן עילות מופיעות כמעט בכל בקשה לאישור נגזרת או ייצוגית נגד נושאי משרה.

בהקשר זה, החוק קובע רק כי על נושא משרה לנהוג כלפי החברה תוך הקפדה על חובת הזהירות שלו, וכי צפוי ממנו לנהוג כ"נושא משרה סביר". בקשר לחובת האמונים, החוק קובע כי כל נושא משרה חייב לשמור אמונים לחברה במסגרתה הוא פועל, לנהוג באופן תם-לב ולהימנע מניגוד עניינים. ההבדל המהותי בין שתי החובות הוא שבעוד חברה יכולה לשפות נושא משרה בגין הפרת חובת הזהירות שלו - נושא משרה שנמצא כי הפר את חובת האמונים לא יוכל, ברוב המקרים, לבקש מהחברה או מחברת הביטוח לשאת במקומו בנזק שגרם.

כל סטודנט למשפטים בשנה א' מבין שמדובר בהגדרות כלליות ואמורפיות, שלתוכן צריכים בתי המשפט ליצוק תוכן ופרשנות. ובכל זאת, כאמור, למעט מספר מקרים ספציפיים, במרבית המקרים שהגיעו לבתי המשפט בשנים האחרונות נעדרה מהשיח התייחסות בית המשפט לשאלה מה נכלל בתוך חובות אלה, וכך נוצר ואקום משפטי משמעותי.

בחוק החברות, שנחקק בסך הכול לפני 20 שנה וממשיך להתעדכן לעת לעת, המחוקק דווקא ביקש מבתי המשפט לקחת יוזמה ולבחון האם הסדר הפשרה משרת את תכלית המשקיעים. זאת, כפי שעולה מדיוני הוועדות בכנסת ודברי ההסבר בחוק ומתוך הבנת "בעיית הנציג" הקיימת בתביעות נגזרות וייצוגיות, שכן הליכים אלה מתנהלים על-ידי נציג אחד ועורך דינו בשמה של קבוצה גדולה, והאינטרסים שלהם לא תמיד זהים.

כך, חוק החברות אינו מאפשר למבקש נגזרת להסתלק או למחוק את הבקשה שהגיש מבלי שיינתן לכך אישור מבית המשפט. בחוק תובענות ייצוגיות אף מופיעה הוראה מפורטת יותר בקשר לתפקיד בית המשפט בבחינת הסדר פשרה, ובפסיקה נקבע כי הוראה זו חלה גם על בקשות לאישור תביעה נגזרת.

בטיוטת תקנות תביעה נגזרת, שטרם חוקקו, אף נכללה הוראה כמעט זהה לזו המופיעה בחוק תובענות ייצוגיות, ולפיה "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בטובת החברה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התביעה הנגזרת כי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". 

מכאן עולה כי הציפייה שבתי המשפט יינקטו בקו יותר ברור ואסרטיבי עם נושאי המשרה, אינה מועלית בחלל ריק.

היועמ"ש אמור לבטא את האינטרס הציבורי

גם ליועץ המשפטי לממשלה יש תפקיד מרכזי ביחס להסדרי הפשרה שהוזכרו לעיל. לפי החוק, הוא רשאי להתנגד לכל הסדר פשרה בייצוגית או נגזרת. במחלקת ייעוץ וחקיקה פרסמו אתמול, לראשונה, דוח המסכם את פעילותם לשנת 2018, וממנו עולה כי במהלך השנה החולפת הועברו לעיון היועמ"ש 187 הסדר פשרה בתביעות ייצוגיות, מתוכן הביע היועמ"ש התנגדות ב-37 מקרים, וב-67 מקרים נוספים הסתפק בהערות נקודתיות.

בהקשר זה נזכיר כי גם הסדר הפשרה שהשיגו בכירי טבע בקשר לפרשת השוחד ברוסיה עדיין כפוף להערות היועמ"ש וגם לאישור בית המשפט. ההסדר מעלה לא מעט תהיות: מדוע סכום הפשרה מהווה רק 10% מהקנס ששילמה טבע למשרד המשפטים האמריקאי? האם ראוי כי מי שיישא בעלות הפשרה הוא הביטוח בלבד? ומעל הכול - האם נכון לאשר את הסכם הפשרה בשעה שלא מצוין בו מי מבין נושאי המשרה נושא באחריות, ובאיזה גובה? 

ליועץ המשפטי הממשלה, ולאחר מכן גם לבית המשפט, תהיה אפשרות לטעון לקשיים אלה ולעלות גם קשיים אחרים. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהיועמ"ש יעלה התנגדות כזאת. כך, למשל, היועמ"ש התנגד לכך שבפשרה שהוגשה בכיל בקשר לתשלום הבונוס לנושאי המשרה, נמנעו הצדדים לציין כמה ישלם כל אחד מנושאי המשרה.

עם גיבוי מצד היועמ"ש ואפילו גם ללא תמיכתו, המקרה של השוחד בטבע, וכמובן שגם המקרה של השוחד לכאורה בפרוטרום, יכולים להוות את נקודת המפנה שבה יבחרו שופטי המחלקה הכלכלית להיכנס לזירה. מדובר במקרים מובהקים: לא סתם הסכימו בטבע לשלם למשרד המשפטים בישראל סכום של 75 מיליון שקל, ועוד 512 מיליון דולר למשרד המשפטים האמריקאי.

גם במקרה של IFF, על פניו, נראה כי מדובר באירוע מרכזי שיחייב את החברה לשלוח יד לכיס. לא סתם בחרו בחברה לשלוח במקביל לדיווח בבורסה גם מכתב לנושאי המשרה שסרחו לכאורה, בבחינת הכנת הקרקע לחיובם האישי כבר מעכשיו.

על פניו, מדובר במקרים שבית המשפט יכול ואף ראוי שיביע בו את עמדתו ויתחיל לצקת קצת תוכן לאותן חובות אמורפיות של נושאי המשרה. אולי הפעם. 

מועדון סגור של עורכי דין מליגת העל

זהותם של עורכי הדין שמייצגים את פרוטרום ונושאי המשרה שלה רומזת שסביר מאוד שגם במקרה הזה ייעשה מאמץ עילאי להגיע לפשרה והקמת ועדת תביעות, שייתרו את ניהול ההליך המשפטי.

עו"ד פיני (פנחס) רובין, מי שעומד בראש משרד גורניצקי, הוא עורך הדין שמייצג את חברת IFF בישראל, ומתוקף זאת מטפל בשבוע האחרון גם בכל מה שנוגע לפרשת השוחד שבוצע לכאורה בחברת פרוטרום שנרכשה על-ידי IFF.

רובין מייצג את החברה גם בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד הדירקטוריון שלה בעקבות אישור בונוס על סך 20 מיליון דולר לאורי יהודאי, חרף התנגדות בעלי המניות. כך, בעוד שבנוגע לחשדות שעלו לביצוע שוחד ברוסיה ואוקראינה ייאלץ רובין ככל הנראה לעלות טענות קשות גם נגד יהודאי - בנגזרת שהוגשה נגד IFF בעניין תשלום הבונוס ליהודאי הוא יצטרך לשתף איתו פעולה.

כעת ייאלץ רובין להתמודד בשם IFF גם עם התביעה הייצוגית שהוגשה הבוק נגד החברה ובכיריה, ובהמשך גם עם בקשה לאישור תביעה נגזרת שצפוי כי תוגש.

אחד מעורכי הדין מולם ייאלץ רובין להתמודד בקשר לחשדות שהעלתה IFF, הוא עו"ד אהרון מיכאלי ממשרד גודלפרב-זליגמן. מיכאלי נשכר על-ידי יהודאי, אלון גרנות ובכירים נוספים לשעבר בפרוטרום כדי להתמודד עם הטענות הקשות שהעלתה נגדם IFF, בעקבות ממצאי הבדיקה הראשונית שערכה בנוגע לחשדות לתשלום שוחד ברוסיה ואוקראינה.

עו"ד מיכאלי מרבה לייצג דירקטורים וחברות ציבוריות. בין היתר ייצג מיכאלי בעבר נושאי משרה בכירים באי.די.בי, ובהן גם ענבל ציון ז"ל, מזכירת החברה ששמה קץ לחייה ערב חקירתה במשפט שהתנהל נגד דנקנר וכן דירקטורים בחברת אלביט הדמיה.

רק לאחרונה שב ועלה שמם של רובין ומיכאלי לכותרות בקשר לאישור הסדרי פשרה בתביעות נגזרות. רובין ייצג את בנק הפועלים בנגזרת שהוגשה נגדו בגין הענקת אשראי של 150 מיליון שקל לדנקנר ואי.די.בי והוביל את הבנק ובכיריו לחתום על הסדר פשרה מכוחו נאלצו לשלם 15.6 מיליון שקל. הוא גם זה שמייצג את בנק הפועלים בנגזרת שהוגשה נגדו בגין הענקת אשראי לאיש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן.

מיכאלי, לעומת זאת, היה מי שעמד בראש ועדת התביעות הבלתי תלויה שהקימה טבע לבדיקת הטענות שעלו נגד החברה בקשר לשוחד ברוסיה. הוועדה שבראשה עמד מיכאלי המליצה לדירקטוריון החברה להתפשר עם התובע הנגזר כך שמבטחות נושאי המשרה ישלמו לחברה 50 מיליון דולר, על אף שקבעה, כמו מרבית ועדות התביעות המוקמות אחרי שמוגשות בקשות נגזרות, כי סיכויי התביעה קלושים.

גם רובין וגם מיכאלי יודעים היטב את העבודה, והם צפויים גם הפעם לסייע ל-IFF ונושאי המשרה בפרוטרום לצאת מהפרשה עם כמה שפחות נזקים, כפי שעשו בכל הפעמים הקודמות.

תביעות נגזרות וייצוגיות 

בתביעה נגזרת בעל מניות מהציבור מבקש להכריח את החברה לתבוע את נושאי המשרה שלה בגין נזקים שנגרמו לחברה. בתביעה ייצוגית בעל מניות מהציבור תובע את נושאי המשרה או החברה בגין נזקים שנגרמו לבעלי המניות של החברה. 

תביעות עצומות, פשרות צנועות

טבע

עילת התביעה: שוחד ברוסיה

סכום התביעה: 512 מיליון דולר

סכום הפשרה: 50 מילון דולר

שכר-טרחת עורכי הדין: 1.6 מיליון דולר

בנק הפועלים

עילת התביעה: מתן אשראי לנוחי דנקנר

סכום התביעה: 150 מיליון שקל

סכום הפשרה: 15.6 מיליון שקל

שכר-טרחת עורכי הדין: 2.4 מיליון שקל

כיל

עילת התביעה: בונוס לנושאי משרה

סכום התביעה: 21 מיליון שקל

סכום הפשרה: 6.6 מיליון שקל

בנק לאומי

עילת התביעה: העלמת מס בארה"ב

סכום התביעה: 1.5 מיליארד שקל

סכום הפשרה: 360 מיליון שקל (בנוסף, ועדת התביעות שהוקמה בבנק קבעה כי גליה מאור, איתן רף וצבי איצקוביץ ישיבו מכיסם 5.1 מיליון שקל מהבונוסים שקיבלו) 

המסלול הבעייתי של התביעות

● חברה ציבורית מדווחת על הפרה לכאורה. 

● בעל מניות מהציבור מגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת או ייצוגית בגין הדיווח האמור והירידה בשער המניה. 

● החברה מקימה ועדת תביעות בלתי תלויה שתפקידה לבחון האם יש ממש בטענות התובע. 

● ההליך המשפטי מתנהל ומתמקד בהליכים מקדמיים ללא דיון בטענות התובע לגופן (מספר שנים). 

● לרוב ועדת התביעות מוצאת כי אין ממש בטענות התובע. 

● בית המשפט דוחק בצדדים להתפשר. 

● הצדדים מנהלים משא-ומתן ומגיעים להסדר פשרה. 

● בית המשפט מאשר את הפשרה. 

● התביעה נמחקת. 

*** חזקת החפות: החשודים בפרשות המוזכרות לא הורשעו בכל עבירה, ועומדת לזכותם חזקת החפות.