בין הירח לסרטן

תקופת בחירות היא שעתם הגדולה של הקופירייטרים. אבל כפי שכולנו יודעים, חולפים להם חודשים מועטים, לפעמים נדרשות שנים, והסיסמאות הקליטות מתגלות בקלונן ועליבותן.

לפני חמישים שנים בדיוק הגיעה תכנית החלל האמריקאית לשיא, לאחר עשור של השקעות עתק כחלק ממירוץ החלל הבין-גושי. ב-21 ביולי 1969 אותה שנה נחת האסטרונאוט האמריקאי הראשון על אדמת הירח, וטבע את הביטוי האלמותי - "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". בכמה מילים קצרות התעלה ניל ארמסטרונג על גדולי הקופירייטרים וטבע משפט שמיליארדים מצטטים עד היום. האם עמד המשפט האלמותי במשפט הזמן? האמנם, חצי מאה אחרי, נעשה כאן צעד גדול לאנושות?

האדם האחרון שצעד על הירח עשה זאת בשנת 1972. מתי ידרוך האדם הראשון על אדמת המאדים, אם אי-פעם? איננו יודעים. ההשקעות הכבירות בסוכנויות החלל הלאומיות הלכו ודעכו עם השנים, ועימן הגאווה הלאומית והרומנטיקה שסבבו את תכניות החלל הגדולות. ונראה שאותו "צעד גדול לאנושות" אינו כה גדול כפי שנדמה היה אז. הזמן הלך ועימעם את ההישג, ויש חילוקי דעות רבים האם ועד כמה היה משמעותי למדע או לאנושות.

בשקט בשקט, בלי הפומפוזיות של תכנית החלל וללא כל יחסי ציבור, התרחש אירוע נוסף בחודש אוקטובר אותה שנה. שני תלמידי מחקר באוניברסיטאות בקליפורניה הצליחו להעביר הודעה אלקטרונית כתובה בין מחשבים מרוחקים זה מזה. ההישגים המדעיים והטכנולוגיה שהם חוללו הביאו למהפכת האינטרנט והתקשורת ששינתה מאז את עולמנו ללא היכר. נדמה שהצעד הגדול לאנושות, הצעד האמיתי, היה דווקא זה שהתרחש בצינעה, במעבדות האקדמיה. נדרשו עשרות שנים עד שמשמעות ההישג הובררה לאנושות כולה, ונדמה שגם כיום אנו עדיין לא מבינים את מלוא המשמעות של מהפיכת המידע שנולדה בעקבות רשת האינטרנט.

תכנית החלל הגרנדיוזית וכיבוש הירח היוו השראה לתכנית אמביציוזית לא-פחות - מיגור מחלת הסרטן. בשנת 1971 חתם הנשיא ניקסון על הצו שהיווה יריית הפתיחה למלחמה בסרטן. מיליארדי דולרים הוקצו לשם כך ומוסדות מחקר ורפואה הוקמו לנושא. המאמץ המרוכז, הכספים שהושקעו בחלל, וההצלחה של תכניות ג'מיני ואפולו היו ההוכחה לכך שניתן, באמצעים דומים, לחסל את הסרטן. די בנחישות ממסדית ובכסף רב - והבעיה תיפתר. אבל לא כך היו פני הדברים, והמשימה הגדולה שהוביל ניקסון נכשלה כישלון חרוץ. התחלואה והתמותה כתוצאה מהסרטן הלכו וגאו בשנות השבעים, השמונים והתשעים של המאה הקודמת. נדמה שבאותה עת לא הייתה הבנה מספקת המחלה והמנגנונים שביסודה כדי שניתן יהיה להגיע לתוצאות. על המשימה הזו, שלא צלחה, אמר אחד המדענים המובילים של התקופה: "מאמץ כולל למיגור הסרטן לעת הזו משול לניסיון להנחית אדם על הירח ללא היכרות עם חוקי הכבידה של ניוטון".

עשרות שנים של מחקר מדעי מעמיק, מחקר שנבע מסקרנות ויצירתיות, מדע שבחלקו הגדול נעשה "ללא תכלית" מלבד התאווה לידע והבנה, הביא להתקדמות דרמטית בהבנת מנגנוני הפעולה של הגוף האנושי, ולהצלחות הולכות וגוברות במלחמה בסרטן. מה שלא היה ידוע לפני ארבעים או חמישים שנה, הולך ומתבהר בעקבות ההתקדמות המרשימה בהבנת הבסיס הגנטי והכימי של המחלה.

לפני כשמונים שנה התבטא נשיאה הראשון של המדינה חיים וייצמן, ומי שיסד שני מוסדות מחקר מובילים - האוניברסיטה העברית ומכון וייצמן - והתייחס לחשיבות הרבה של המחקר המדעי, על שני צדדיו - התיאורטי והמעשי. ודבריו רלוונטיים עד ימינו אנו: " לבי סמוך ובטוח כי המדע יביא שלום לארץ הזאת, ויחדש את נעוריה, גם ייצור פה מקורות חיים חדשים ברוח ובחומר. ובדברי על מדע, אני מתכוון למדע לשמו, ולמדע כקרדום לחפור בו".

הכותב הוא מנכ"ל האוניברסיטה העברית, סגן נשיא אינטל העולמית לשעבר וחבר ות"ת לשעבר