בשנת 2017 פרסמו שני חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון, אן קייס ואנגוס דיטון, מחקר בשם "מוות ומחלות במאה ה-21", שבחן מקרוב ולפרטים את המגמות בקרב קבוצות האוכלוסייה בארה"ב. על פי המחקר, שיעור התמותה והתחלואה בקרב גברים לבנים בעלי 12 שנות לימוד ומטה בגילאי אמצע החיים (50-55) טיפס בהתמדה מאז תחילת המאה ה-21. הגורמים העיקריים לעלייה היו מוות בעקבות התאבדויות, שימוש בסמים ובתרופות, בעיקר משככי כאבים וסמים למיניהם, וכן מחלות הנובעות משימוש מופרז באלכוהול.
שיעורי התמותה האלו גדלו באופן משמעותי ומתמשך מאז 1999, והפכו את הגברים הלבנים האלה לקבוצה היחידה בעולם המערבי כולו שתוחלת החיים שלה פוחתת. גידול דומה לא נמצא באוכלוסיות אחרות, כמו היספנים או שחורים. להיפך, בקבוצות האתניות האחרות נמצאה דווקא מגמה מתמשכת של ירידה במקרי המוות באותה קבוצת גיל.
אם בקרב לבנים בעלי השכלה תיכונית בלבד ומטה (גברים ונשים יחד) בקבוצת הגיל שבין 50 ל-54 עמד מספר מקרי המוות בשנת 1999 על 722 לכל 100 אלף, הרי בשנת 2015 עמד המספר על 927, עלייה של כמעט 30%. לעומת זאת, בקרב השחורים באותה קבוצת גיל עמד מספרי מקרי המוות בשנת 1999 על 945 לכל 100 אלף לעומת 703 בשנת 2015, ירידה של יותר מ-25%. בקבוצת הגיל שבין 55 ל-59 הגידול במקרי המוות בקרב הלבנים היה אף גבוה יותר - 31%, בעוד הירידה בקרב השחורים עמדה על כ-26%.
גם בהשוואה למדינות אחרות התוצאות דומות. במדינות מפותחות אחרות ירדו מקרי המוות בשיעור דומה לשיעור הירידה בקרב האוכלוסייה הלא לבנה בארה"ב.
בין 1999 ל-2015 עלה שיעור התמותה בקרב לבנים בגילאי 50-54 בעקבות שימוש בסמים ואלכוהול והתאבדויות בכ-5% לשנה בממוצע, זאת בעוד ששיעורי התמותה בגין כל גורמי המוות האחרים, כמו מחלות לב וסרטן, נפלו, גם בקבוצה זו, בכ-1%.
בגרמניה, למשל, נפלו שיעורי המוות השנתיים בכל הקטגוריות, כולל כתוצאה מסמים, אלכוהול והתאבדויות, בכ-2.5%, ובקנדה, השכנה מצפון, נרשמה ירידה של כ-2% בכל הקטגוריות של גורמי המוות.
הגברים הלבנים מתים יותר
שני החוקרים כינו את המגיפה הזו "מוות מתוך ייאוש". על פי נתוני הרשות הפדרלית "המרכז להדברת מחלות"(CDC), יותר מ-150 אלף אמריקאים מתים מדי שנה כתוצאה ממוות מתוך ייאוש, כשליש מהם בעקבות התאבדות, והם מרוכזים באופן בלתי פרופורציוני במדינות המרכז והדרום, הרחק מהחופים הליברליים.
כאשר מדובר בגברים בלבד המספרים מדהימים עוד יותר. על פי המחקר, בין 1998 ל-2015 מספר הגברים הלבנים בעלי השכלה תיכונית ומטה בקבוצת הגיל 50-54 אשר מתו מוות מתוך ייאוש גדל פי 2.25. הגורם העיקרי למוות היה שימוש בסמים.
האם הסטטיסטיקה הזו, של גידול דרמטי במקרי המוות מתוך ייאוש בקרב גברים לבנים בני 50 עד 60 מהאזורים הגיאוגרפיים האלו, קשורה איכשהו לארבעת הנתונים הבאים?
א. שיעור המועסקים בייצור/תעשייה נפל בין 1990 ל-2017 בכ-33%
ב. שיעור הגברים הלבנים המועסקים, ללא הבחנת גיל או השכלה, נפל בכ-12% מאז 1971 ובכ-9.5% מאז 1990
ג. בין 1999 ל-2016 הכנסת משק הבית החציוני לא עלתה אפילו בדולר אחד, שעה שהמוצרים העיקריים, כולל דיור, התייקרו בכפי שניים
ד. נטל החוב של משק הבית הטיפוסי גדל מ-50,971 דולר בשנת 2000 לכ-137,063 דולר בשנת 2017
מחברי המחקר ראו קשר, וכך כתבו: "רבים קישרו בין ההידרדרות במצב בריאותם של לבנים בגיל 'אמצע החיים' לבין מה שקרה להכנסותיהם ובמיוחד לסטגנציה בשכר החציוני בפרט ובהכנסות בכלל של משק הבית החציוני. הואיל ונרשם גידול של ממש בתמ"ג, הרי הביצועים החלשים של הכנסות מעמד הביניים יכולים להיות מקושרים לגידול היחסי בהכנסות של השכבה העליונה".
גברים אמריקאים לבנים מתים יותר
האחוזון העליון ממשיך להתעשר
בדוח של הפדרל ריזרב מסוף יולי 2019 מפרט הבנק המרכזי את השינויים שחלו בעושר של קבוצות כלכליות שונות וכיצד חולק ביניהן הגידול במשק. הנתונים מגלים עובדה מדהימה: מאז 1989 ועד היום התעשר ה-1% העליון באמריקה ב-21 טריליון דולר, בה בשעה שהונם של 50% התחתונים התכווץ ב-900 מיליארד דולר. וכך, ביולי 2019, סך העושר של האחוזון העליון הוא כ-32 טריליון דולר, פי 26 יותר מסך העושר של 50% התחתונים, שעומד על כ-1.3 טריליון דולר.
זהו שינוי גדול מאוד לעומת לפני שלושים שנה, כאשר בשנת 1989 היחס בין העושר של ה-1% לעושר של 50% התחתונים עמד על כרבע משיעורו היום, פי 6.4 בלבד.
התהליך הזה אינו מפתיע לאור העובדה שמאז 1989 בועת האשראי שניפח הפדרל ריזרב גרמה לעלייה במחירי הנכסים בכלל ובמחירי המניות בפרט, המוחזקות בכ-84% על ידי העשירון העליון, פי שישה בהתאמה למדד, שעה ששכר העבודה שנחשף לתחרות קשה מצד סין, גם הוא במימון בועת האשראי, והמהווה את מקור העושר העיקרי של מעמד הביניים, נותר ללא שינוי ריאלי כלשהו.
הידרדרות מצב מעמד הביניים, כלשון החוקרים, "הפכה את הנתונים על אודות הבריאות והמוות של מעמד הביניים הלבן לחלק מהנרטיב של חוסר השוויון הגדל והולך. בהתאם לנרטיב הזה הגידול במוות כתוצאה מהתאבדויות ומשימוש יתר בסמים ובאלכוהול לא היה מתרחש אילו הגידול בעושר ובתמ"ג היה מתחלק באופן יותר שוויוני".
החוקרים אינם מתיימרים לקבוע אם יש כאן רק קורלציה (מתאם) או גם קוזציה (סיבתיות), אולם מבחינה פוליטית זו אינה שאלה חשובה כלל. לעניין ההשפעה הפוליטית הנרטיב הוא הקובע הרבה יותר מכל עובדה מדעית הקשה גם כך להכרעה.
את הנרטיב הזה הבין היטב דונלד טראמפ ועל גבו הוא רכב כל הדרך אל הבית הלבן. תיאר זאת היטב ההיסטוריון והפרשן פרופ' דיוויד הנסון ממכון הובר שבאוניברסיטת סטנפורד בספר חדש "The Case For Trump". הספר פורסם אך לפני כארבעה חודשים והפך כמעט בן לילה לרב מכר ברשימת ה"ניו יורק טיימס".
איך מתחלק העושר בארהב
גורלה העצוב של "אמריקה השנייה"
פרופ' הנסון, שמתגורר עד היום בבית שבו נולד בעיירה קטנה וחקלאית בשם סלמה מחוץ לפרזנו שבעמק המרכזי, הסנטרל ואלי, שבקליפורניה, חווה באופן אישי את מה שקרה למה שמכונה Middle America.
בשנת 1980, כותב הנסון, "סלמה הייתה קהילה פורחת, רב תרבותית ורב גזעית, של מעמד הביניים והמעמד העובד האמריקאי". מתוך 250 תלמידים שסיימו איתו את התיכון רק עשרה המשיכו לקולג', והשאר נותרו בסלמה לעבוד בעבודות הרבות ששכרן היה בצדן בענפי החקלאות ובתעשיית המזון שהסביבה הציעה.
בתוך שנים לא רבות כל זה נעלם. המפעלים עזבו לחו"ל, החוות החקלאיות נמכרו או הושכרו לחברות גדולות, ומהגרים חוקיים ובלתי חוקיים הציפו את האזור.
"עד 2010 האבטלה הפכה לכרונית (ולכן בלתי נספרת - ח.ש), ההתמכרות לסמים הפכה למגיפה, והפשע נפוץ. ב-1970 לא היו לנו מפתחות לדלתות הבית. ב-2018 יש לי שישה כלבי שמירה בחצר". והוא ממשיך, "רבים מחברי הילדות שלי שקעו בחיי ניוון ובדיכאון... סלמה פשוט לא יכלה להתמודד עם השינויים הכלכליים והחברתיים... הממשלה הגדולה חברה יחד עם החברות הגדולות להרוס את כל מה שהיה טוב בסלמה... ורוב אמריקה שבין החופים, והערים הקטנות בה, סבלו מגורל דומה".
שלושה רבעים מספרו מקדיש הנסון לא לטראמפ, אלא לפער הנורא הזה שהעשיר את אמריקה של החופים, הליברלית, הלבנה והעשירה, שעה שהיא מרוששת את "אמריקה השנייה", המאכלסת את רוב שטח היבשת המרוחק אך 50 מייל מכל חוף. אמריקה אשר פרנסתה והקהילות הפורחות שחיו בה נהרסו על ידי האליטה הדו-מפלגתית, קרי דמוקרטים ורפובליקאים כאחד.
מסכם הנסון: "פעם היו אלה קהילות יציבות ומשגשגות וגורל זה כלל לא הגיע להן... הן בהחלט אינן ולא היו עצלניות או טיפשות, והן ניסו כל מיני פתרונות כדי להציל את עצמן".
את מדיניות האליטה הדו-מפלגתית בכלל, וזו של "מגינת העניים", המפלגה הדמוקרטית, בפרט, הוא מכנה "סוציאליזם אוליגרכי", שבו העשירים ביותר מטיפים לחלוקה מחדש של העושר לעניים ביותר, "אך בה בשעה שאלו שבקצה העליון של הפירמידה מוגנים לחלוטין מפני התוצאות של המדיניות ההרסנית שהם מביאים על אחרים, הם מזדהים עם 'העניים-המסובסדים' שבקצה התחתית, אך חסרי כל עניין בקשיים הרבים שהמיטו על אלו שבאמצע".
טראמפ, סנדרס והתסכול מהחורבן
לאחר שנים של הרס, שחיקה, התעלמות וזלזול תגובת הנגד הייתה חייבת להתפרץ. שני מועמדים בלבד בבחירות 2016, אחד מכל מפלגה, טראמפ הרפובליקאי וברני סנדרס הדמוקרטי, הצליחו להבין ולבטא את התסכול מהחורבן הזה. חורבן אשר בינתיים גם התפשט לבני דור המילניום, שרובם ככולם בגרו בתקופת המשבר של 2008 ושל הבועה הגדולה של 2012-2019 ולפיכך חיים בעולם שבו סיכוייהם לטפס כלכלית ולצבור רכוש קטנים מתמיד.
טראמפ, באינסטינקט מופלא ובסגנונו הבוטה והגס, היטיב להבין ולבטא את "מרד חסרי התקנה" נגד האליטה הדו-מפלגתית. סנדרס, לעומת זאת, אומנם היטיב מטראמפ לבטא את הבעיות ואף ללכוד את דמיונם של רוב המילניאלס, אך נבלם בנחישות על ידי ממסד המפלגה הדמוקרטית ועל ידי ה"מכונה הקלינטונית".
אך למרות שהילארי קלינטון גייסה והוציאה כ-1.1 מיליארד דולר על מערכת הבחירות, כמעט פי שניים משהוציא יריבה טראמפ, המועמדת שנתפסה, ובצדק, כנציגת וול סטריט והכסף הגדול, נכשלה. זאת להפתעתם המרובה של האליטות ושל כמעט כל הפרשנים הדו-מפלגתיים הרחוקים מרחק רב כמעט מכל בחינה מ"אמריקה השנייה".
אין דבר המעיד יותר על מה שבאמת התרחש כמו הניתוח שפרסם ה"ניוזוויק" באוגוסט 2017: "תומכי סנדרס הם אלו שנתנו את הנשיאות לדונלד טראמפ. על פי ניתוח של התנהגות הבוחרים בסקר מקיף שערך גוף המחקר CCES מאוניברסיטת הרווארד, פחות מ-80% מהמצביעים שבחרו בסנדרס בבחירות המקדימות בחרו בקלינטון בבחירות הכלליות, ויותר מ-12% מאלו שבחרו בסנדרס בבחירות המקדימות בחרו בטראמפ בבחירות הכלליות".
חלפו שנתיים וחצי, מתוכן שנתיים שבהן גם הסנאט וגם הקונגרס היו שניהם בידיים רפובליקאיות, ולא הרבה מאוד השתנה במצבם של תושבי סלמה. אם משום שכוחו של טראמפ בדיבור רב מאשר בעשייה ואם משום שכוחה של האליטה הדו-מפלגתית השולטת בוושינגטון רב מכוחו של הנשיא, בפועל מה שחשים רוב האמריקאים, 58%, בסוף אוגוסט 2019 הוא כי המדינה צועדת על "המסלול הלא נכון", לעומת 36.6% שסברו כי אמריקה על "המסלול הנכון". בהתאם היו גם שיעורי התמיכה בנשיא, 43% היו מרוצים מהאופן שהוא עושה את מלאכתו ו-54.4% לא היו מרוצים.
הנתונים האלו אינם צריכים להפתיע את מי שמבין את מערך הכוחות שמאחורי גירעון שוטף בסך כטריליון דולר בתקציב, וחוב ממשלתי אשר בחודש שעבר חצה ללא קול את קו 22 טריליון הדולר. מערך האינטרסים הכלכליים הזה הולך ומשקיע את אמריקה בחוב שלעולם לא יוכל להיפרע והורס את כל שנבנה בה במשך 250 שנה, כולל הרקמה החברתית והערכים הבסיסיים ביותר שעליהם הושתתה הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה בעולם.
על מלאכת ההרס מנצחת המדיניות המוניטרית המנסה לקנות שקט לטווח קצר על ידי הפעלת "כלי קסם" כמו ריבית אפס, הרחבה כמותית ועוד כלים לייצור חוב וכסף. מבועת הדוטקום בשנת אלפיים ומשבר 2001, דרך בועת 2006 ומשבר 2008, ועתה גם בועת 2018 אשר מראה סימנים ראשונים של קריסה, אך בינתיים הביאה לעולם תופעות מוזרות כמו 17 טריליון דולר חוב הנסחרים בריבית שלילית, כולל חובות של מדינות פושטות רגל כמו איטליה ופורטוגל, חובות קונצרניים ואף חוב שמועד פירעונו בעוד 30 שנה, של גרמניה.
מי יהיה המחליף של טראמפ?
במרץ 2016, עוד בטרם הסתיימו הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקאית, פרסמתי פוסט שכותרתו הייתה: "ברני סנדרס הוא התקווה היחידה של הקואליציה האנטי-טראמפית (משתי המפלגות)". לא הייתה בפוסט תקווה לניצחון של מועמד זה או אחר, להיפך שניהם לא מצאו חן בעיניי במידה שווה.
לימים הסתבר כי הערכתי, שנבעה מניתוח התוצאות ההרסניות של המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב ושל תפקיד הכסף הגדול ו"המדינה העמוקה" בניהול וושינגטון, הייתה יותר נכונה מהערכות של פרשנים, סוקרים ומומחים מקצועיים ביותר. ברוח ההערכה ההיא הנה הערכה אחת מעודכנת יותר: בתום מערכת הבחירות של 2020, בבית הלבן תשב נשיאה ויקראו לה אליזבת וורן.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com. בטוויטר: chanansteinhart
כתבות
ני"ע
