שומר בבי"ח סורוקה מצא תיק ובו 85 אלף שקל. למי ביהמ"ש החליט שהכסף שייך?

מאבטח בבית החולים סורוקה בבאר-שבע מצא אבידה יקרה - תיק שבתוכו לא פחות מ-85 אלף שקל מונח על הכביש מחוץ לשער הבית החולים. המאבטח, אופיר הלפרין, גילה אזרחות טובה ופנה כנדרש על-פי "חוק השבת אבידה" למשטרה, על-מנת שזו תאתר את המאבד ותשיב לו את אבדתו.

חלפו חודשים, ובעל האבידה לא הגיע לבקש את כספו. הלפרין פנה שנית למשטרה וביקש לקבל לידיו את האבידה, כפי שקובע סעיף 2 לחוק. אלא שהלפרין לא היה היחיד שטען לבעלות על האבידה. הנהלת בית החולים פנתה למשטרה וטענה כי היא זכאית לקבלו לידיה. בית החולים התבסס על סעיף 3 לחוק, לפיו "המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר, חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו".

שומר בבי"ח סורוקה מצא תיק ובו אלפי שקלים. למי ביהמ"ש החליט שהכסף שייך?

המשטרה ביקשה את התערבות בית המשפט על-מנת שיכריע למי יש להעביר את האבידה. המאבטח טען כי אומנם האבידה נמצאה בשטח בית החולים, אך כיוון שהיא נמצאה מחוץ לשער ולגדר, מדובר בשטח שיש לראותו כרשות הרבים או "חצר שאינה משתמרת". הלפרין התבסס, בין היתר, על מדיניות בית החולים להרחיק אנשים לא רצויים מתוך בית החולים אל מעבר לשער, ולא מחוץ לשטח הגאוגרפי שבבעלות בית החולים.

שופט בית משפט השלום בבאר-שבע, מנחם שח"ק, פסק לטובת בית החולים ואף חייב את המאבטח בסכום של 15 אלף שקל הוצאות משפט, כשישית מהסכום שבמחלוקת. הוצאות המשפט חריגות אף מהסיבה שהתקיים בסך-הכול דיון קצר אחד, שארך כשעה.

השופט קבע כי אין לקבל את גרסת המאבטח, שמצא את האבידה בזמן ששהה בהפסקה מעבודתו, במרחק 15 מטר משער בית החולים. לדברי שח"ק, "המציאה נמצאה על-ידי הטוען בעבודתו בעמדת בידוק הרכבים, כשהיא נמצאת סמוך מאוד למחסום. אין חולק כי מקום מציאת המציאה מצוי בשטח השייך לטוענת. מקום זה, אין ספק, הוא חלק מהאזור שמאבטחי סורוקה העומדים בעמדת הבידוק, והטוען בכללם, מפקחים עליו".

בית החולים טען בסיכומיו כי המאבטח "פעל תחילה תחת יצר הטוב. מתוך מקום ראוי לשבח, מכובד ומכבד, פנה ודיווח על מציאת האבידה בתחומו של בית החולים, הלא יכול היה גם שלא לדווח עליה. אלא שלאחר זמן, ואולי תחת השפעה זרה, החל לפעול בתוכו יצר הרע, שהניע אותו לייצר גרסה כוזבת ובדיונית לפיה נמצא הכסף במרחב הציבורי. יש לדחות את מעלליו של יצר הרע לטובת יצרו הטוב של הטוען. נטילת כסף שלא כדין לא תשרת אותו לטובה, אדם צעיר לימים שעתידו לפניו".

השופט הוסיף: "בהתחשב בעובדה שהטוען מצא את המציאה תוך כדי עבודתו עבור הטוענת, מטעמה ובשליחותה, לא מופרכת היא הדעה שמלכתחילה הגיעה המציאה לידיה של סורוקה, וכי היא למעשה הייתה 'המוצא' של המציאה כבר מן הרגע הראשון, שהרי נמצאה על-ידי מי שעבד מטעמה ובשליחותה בעמדת בידוק וביטחון ובמהלך עבודתו זו".

עורך דינו של הלפרין, שלומי אטיאס, מסר בתגובה כי "בית המשפט בפסק דינו החטיא את מטרת חוק השבת אבידה, שכל מטרתה לעודד את מוצא האבידה להשיבה לבעליה, כך שאם לא יימצא בעל האבידה, יוכל לזכות בה". בכוונת עו"ד אטיאס להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. 

יש לציין כי בסוף שנות ה-70 נחלקו שופטי בית המשפט העליון בשני פסקי דין "הנדלס נגד קופת בנק-עם" האם אבידה שנמצאה בתוך שטח הבנק, שייכת לבנק או למוצא האבידה. המדובר היה באיגרות חוב שמצא הנדלס בחדר הכספות של הבנק, כאשר בבית המשפט המחוזי נקבע כי הנדלס זכאי להן על אף שחדר הכספות מצוי בשטח הבנק. שופטי העליון ברוב דעות הפכו את ההחלטה וקבעו כי האג"ח שייך לבנק. עם זאת, השופט אהרן ברק כתב כי אין הוא משלה את עצמו כי "ניתן באופן פשוט וברור לסווג כל מקרה ומקרה, אם הוא נופל לגדר 'רשותו של אדם אחר', אם לאו".