פחות הסכם ויותר ביניים: האם מלחמת הסחר בדרך לעימות הגדול

המעצמות נכנסות לישורת האחרונה של 2019, כאשר הריבית בארה"ב במגמת ירידה, מכסים בהיקף משמעותי מוטלים על יבוא מסין, הסכמי סחר חדשים ומשופרים נחתמו בין האמריקאים לגושי סחר עיקריים, וארה"ב החלה לגבות סכומי עתק ממדינות בגין שירותי הגנה אותם היא מספקת שנים בחינם. הנה כי כן, קורמת עור וגידים משנתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נגד שחיקתה הכלכלית האסטרטגית המתמשכת של ארה"ב בעולם.

האיום הסיני על ההגמוניה הכלכלית העולמית האמריקאית, המיושם באמצעות מלכודות חוב, מלחמות מחירים, גניבת קניין רוחני וייצור המוני, שהתממש והתקדם במשך עשרות שנים ללא מענה, נתקל כעת בתגובה שעוצמתה הולכת ומתגברת.

מלחמת העולמות הזו, שהיא במהותה קרב בינארי בין ציביליזציות ותפיסות עולם פילוסופיות הנוגעות בחופש וחירות האדם, הסתתרה שנים מאחורי הנרטיב הנעלה "גלובליזציה", פיתיון גאוני שהסיט את תשומת-הלב של חולמים רבים מהאמת המסוכנת - חתירה אגרסיבית של המפלגה הקומוניסטית הסינית להשתלטות על העולם החופשי, במונחי המערב.

על רקע תהום אידיאולוגית בלתי ניתנת לגישור, ממשיך תהליך משא-ומתן בין המעצמות במטרה להגיע להסכם ביניים אשר יוביל להסכם מלא שייעצב, בין היתר, את היחסים הכלכליים של שתי המעצמות בעתיד. הסיבה היחידה לנוכחותה של סין סביב השולחן היא עניבת החנק שמטיל עליה הממשל האמריקאי, אשר מאטה דרמטית את התקדמות סין בתוכניתה האסטרטגית. תוכנית זו, להביא את כלכלת סין תוך 100 שנה מעליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון (1949) לתוצר לאומי לנפש של מעל 50 אלף דולר - בדומה למדינות הכי מפותחות, מחייבת שיעורי צמיחה שנתית של 8%-10%. בחודש שעבר חגגה סין 70 שנה למהפכה, ומה שנראה בתחילת כהונתו של הנשיא שי ג'ינפינג כהתקדמות והצלחה גדולה, הופך לפתע מוטל בספק, תוך חריקת בלמים צורמת.

עניבה החנק האמריקאית עתידה להתהדק כבר בדצמבר, בדמות מכסים על יבוא בהיקף של 250 מיליארד דולר נוספים לקיים היום, ובכך הטלת מכסים על כל היצוא הסיני לארה"ב. צעד זה, לצד איסור מוחלט על כל עסקה בעלת מאפיינים אסטרטגיים ובכלל זה כל היבט של מידע וטכנולוגיה, הן של חברות ועסקים אמריקאים והן של כל פרוקסי אמריקאי, כולל כמובן מדינת ישראל, משבש לחלוטין את התוכניות של שי וסין.

הסינים צריכים זמן. הם מצליחים מזה שנים בתוכניתם לצמוח על גב האמריקאים ועתידם. מה שרץ שנים באופן מדהים מתחת לרדאר "מדד הפראייריות" האמריקאי, כבר לא יהיה. אפילו לא בעידן של דמוקרטים בשלטון, שגם ראשיהם מתבטאים באגרסיביות נגד הסינים. מהצד השני, ארה"ב חייבת להוריד את גירעון הסחר האדיר שלה בהיקף של כ-500 מיליארד דולר לשנה מול הסינים. את זה היא תעשה אם תייקר את מחירי היבוא מסין ותקטין ביקושים; תגרום לעליית עלויות הייצור הסיני, ופגיעה באטרקטיביות הייצור שם; תעצור את גניבת הקניין הרוחני על ידי סין; ותגרום לסינים להגדיל דרמטית רכש סחורות ושירותים אמריקאים.

טקטיקה 101: פגיעה ביריב מבפנים

הפגיעה בליבת כוחו הפנימי של יריב היא טקטיקה בסיסית בכל קרב, גם במלחמה בין מעצמות. הרס היריב מבפנים, אפקטיבי לעתים יותר מפגיעה מבחוץ. כך, פגיעה בבסיס התמיכה של הנשיא טראמפ, אנשי המעמד הבינוני, החקלאים והתעשיינים האמריקאים, מהווה אחת מהמטרות הברורות של השלטון הסיני שהיה שמח להיפטר מעונשו של הנשיא האמריקאי. פגיעה בהיקפים גדולים של הכנסות, עבור סחורה חקלאית ואחרת, אשר לא מגיעות על פי הסיכומים, היא חלק מניסיונות ההשפעה הסינית על סקטורים קריטיים לקראת בחירות 2020.

המשא-ומתן, שידע ועוד יידע, לא מעט עליות וירידות, הניב לכאורה הסכם ביניים - שמטרתו לדחות את ההסלמה המתמשכת במלחמת המעצמות - תוך מתן פתרון זמני לחלק מהסוגיות בהן ניתן להגיע להסכמות. ה"הסכם" עונה על הצרכים המיידיים של ה"בייס" של כל צד במשוואה, מצד אחד כספים לחקלאים האמריקאים מרכישות סיניות מוגברות ומהצד השני עצירה זמנית של סנקציות אמריקאיות, שתיתן אוויר לכלכלה הסינית ההולכת ומאטה.

הסכם הביניים משקף בראש ובראשונה את הצורך של הסינים לקבל זמן נוסף ולדחות את הנזקים המשמעותיים עבורם מצעדי ארה"ב, בהם הטלת מכסים, איסור עסקאות ומגבלות על פעילויות סיניות שונות. במובן הזה, אפשר לומר שהסינים הם אלו שמצמצו ראשונים.

ההסכם חושף ומזקק את האינטרס האמיתי של שני הצדדים במלחמה על ההגמוניה העולמית ומספק פתרון בהתאמה לאינטרסים השלטוניים והאינטרסים הלאומיים של כל צד. האינטרס השלטוני של הנשיא שי הוא המשך מימוש אסטרטגית ה"ממלכה התיכונה" שלו, והבטחת המשך שלטונו ושלטון המפלגה הקומוניסטית, שהתנאי ההכרחי לקיומם הוא שגשוג כלכלי כבסיס לתמיכת העם הסיני. כך, שיעורי צמיחה גבוהים ועימם תעסוקה ועלייה ברמת החיים, הם ה"בייס" לכל הסכם עליו סין והנשיא שלה יחתמו. בלי צמיחה חזקה ותעסוקה, החזון הזה יהיה בסכנה.

בצד השני, האינטרס השלטוני של הנשיא טראמפ הוא לאפשר להמשיך באסטרטגיית "אמריקה פירסט" שמטרתה להפסיק את הכרסום בכלכלת ארה"ב מצד סין ותהליכי הגלובליזציה ולעצור את האיום על ההגמוניה האמריקאית העולמית. מי שנתן לטראמפ את המנדט בבחירות הקודמות ואמור לתת לו את המנדט להמשיך ולהוביל את האידיאולוגיה שלו הם ה"אמריקאים של תוך היבשת", אנשי המעמד הבינוני ומטה, חקלאים, אנשי תעשייה וייצור. הם ה"בייס" שלו והם אוכלוסיית היעד לכל הסכם עליו יחתום. כך, דאגה לאינטרסים שלהם, צמיחה, תעסוקה ועלייה ברמת החיים היא הבסיס לכל הסכם עליו ארה"ב והנשיא שלה יחתמו.

הפוגה בדרך לעימות הגדול

כך, בסיס מול בסיס, עם מוכנות לחמיצות מסוימת כבכל משא-ומתן, פועלת הכימיה במשא-ומתן בין שתי המעצמות, וזאת התרכובת הכימית לכל נוסחה להסכם בהווה או בעתיד. הסכם הביניים נוגע בדיוק בכל בסיס ולכן נחתם. מכאן שברמת האינטרס השלטוני זו נוסחה שעובדת. גם ברמת האינטרס הלאומי הנוסחה שהושגה תואמת, שכן סין מסירה בשלב זה, גם אם לזמן מוגבל, איום דרמטי להמשך צמיחתה של מכסים משמעותיים, שהיו אמורים להיכנס לתוקף בשבועות הקרובים.

אם אכן ארה"ב תקבל רכש של 50 מיליארד דולר בשנה למוצרים חקלאיים, אזי המכסים האמורים להיות מוטלים בחודש דצמבר יועמדו למבחן מחדש. המגבלות החמורות שהטילה ארה"ב על טכנולוגיות סיניות, ובכלל זה המגבלות על חברת וואוי, ימשיכו ללחוץ כל העת על השלטון הסיני הצמא לטכנולוגיה עילית למימוש חזונו.

בסופו של דבר, העימות הגדול בין סין לארה"ב על ההגמוניה העולמית הוא בלתי נמנע. סין קוראת תיגר על העליונות האמריקאית בכל תחום אפשרי - מסחר, טכנולוגיה, שליטה על נתיבי הסחר, שליטה על נתיבי הכסף, וגם בעליונות צבאית קלאסית. רק לפני ימים ספורים הודיע הנשיא שי כי ארצו תפעל לפיתוח טכנולוגיית בלוקצ'יין (ידיעה שהקפיצה את מטבע הביטקויון ב-40%), במה שמהווה צעד תקדימי במלחמה בדומיננטיות של ארה"ב בתחום המט"ח.

צעדים אלו של סין, שאינם מעוגנים בהסכם הנוכחי, לצד המשך קידום תוכנית ה"חגורה והדרך", יובילו בוודאות לעימות נוסף בין המעצמות. דרך המשי החדשה של הסינים היא תוכנית מתוחכמת לכיבוש סיני זוחל של נקודות מפתח ברחבי העולם, באמצעות השקעות של מאות מיליארדי דולרים שמעגנים אחיזה סינית בכל רחבי העולם, ולאחרונה גם בישראל.

טראמפ מחזיק בקלפים החזקים

בצד השני ממתין הנשיא טראמפ, שמחזיק בקלפים החזקים יותר במשא-ומתן, ומשמר את יכולתו לסיבוב הבא, שיגיע מהר ממה שלכאורה עולה מההבנות של הסכם הביניים. טראמפ יכול "להדליק" מחדש את הזירה הסינית בכל זמן, בהתאם לאינטרסים המדיניים והפוליטיים שברקע. אם ירצה, הוא יוכל לדחות את ההסלמה בעימות בין המעצמות לתקופה נוחה יותר, לאחר בחירות 2020, כאשר יהיה משוחרר לחלוטין מלחצים פנימיים ואיום אלקטורלי על המשך כהונתו בבית הלבן.

אופציה נוספת שעומדת בפני טראמפ היא הסלמה מהותית של העימות דווקא לקראת הבחירות, תוך שהוא מציב חזית מיליטנטית כלפי סין בפני המצביעים בבית ושמירה על האינטרסים האמריקאים.

בינתיים, השווקים מריעים להסכמות בין סין לארה"ב, והמדדים המרכזיים בוול סטריט ברמות שיא של כל הזמנים - וחדשות חיוביות נוספות על התקדמות לקראת הסכם מקיף, עתידות לשלוח את השווקים לשיאים חדשים. למרות החגיגות, כדאי לשמור על רמה של סקפטיות ולזכור שבאותה מידה, הצתה מחודשת של הסכסוך עלולה לשלוח את השווקים דרומה, וכאשר מדובר בהסכם ביניים, לא בהסכם סופי, צפויות לנו עוד הרבה תנודות. 

הכותב הוא יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי, אבל המידע המופיע במאמר זה הוא על דעתו בלבד. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם