בפעם האחרונה שהלכתי לתרום דם שמעתי שני ילדים שהתלוו לאביהם לבנק הדם, מתווכחים בלהט סביב השאלה "איזה סוג דם יותר שווה?". האחד התעקש שהנדירים שווים יותר ("כי הם מיוחדים"), ואילו השני טען שזה לא משנה ("אף אחד לא יודע איזה סוג דם יש לך"), כשברקע המתרים מתפקע מצחוק, והאבא מנסה להסביר שיש נדיר שהוא טוב ("יכול לקבל דם מכולם") ונדיר שהוא לא טוב ("יכול לתרום לכולם אבל לקבל רק מבעלי אותו סוג דם").
חשמלאי כשנסתם הביוב
איך האפיזודה המשעשעת הזו קשורה לקריירה? גם שם רווחת האמונה כי מקצועות מיוחדים שווים יותר, מעניינים יותר, כדאיים יותר - במיוחד אלה הנתפסים כ"מקצועות העולם החדש" - רק שבקריירה נדיר הוא כמעט תמיד לא טוב (בעולם העבודה אין דבר כזה "לקבל מכולם").
מקצוע נדיר, בדיוק כמו סוג דם נדיר, זה מאד נחמד כל זמן שהכול בסדר, אבל ברגע שמתעוררת בעיה, היא עלולה להפוך לסכנה של ממש, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקריירה. מדוע? כי כאשר בעל סוג דם נדיר נדרש לתרומה נדירה שתציל את חייו, כל העולם מתגייס לחפש לו תורם, אבל כשבעל מקצוע נדיר הופך מובטל, הוא תקוע כמעט לבד. למעסיקים/מגייסים אין שום עניין לעזור לו, ולא מחוסר אכפתיות, הם פשוט לא זקוקים לבעל הדם/המקצוע הספציפי הזה (גם אתם לא מזמינים חשמלאי כשנסתם הביוב) - מה שהופך גם את הנטוורקינג המשובח וקואופרטיבי ביותר לדל/נטול תועלת.
הוויכוח ההמטולוגי בין שני הילדים בבנק הדם הצטלב עם שיחות תכופות שאני מנהלת לאחרונה עם חברה שמתקשרת כל יומיים לברר את דעתי על מיני מקצועות מיוחדים שבתה (26) בוחנת כעת, שעל חלקם טרם שמעתי (אין לי מושג מה זה סטיילינג טרפיסט או מאמן סטוריטלינג), והאחרים הם כל-כך ייחודיים, שאני בספק כמה משרות כאלה יש בישראל, אם בכלל (מנתח התנהגות מוסמך, עתידן, חוקר אופנה, מנהל תרבות גלובלי, משחקולוג חינוכי, כלכלן שיתופי). הבת נחשפת לעיסוקים הללו בתקשורת וברשתות החברתיות, שם הם מוצגים במלא הדרם בעיקר על-ידי האוחזים בהם, שמדברים רבות בשבחם אבל לא מספרים שכמעט בלתי אפשרי למצוא בהם עבודה.
סוג של תוכן שיווקי
למה הם מסתירים את המידע הכל-כך חשוב הזה? הם לא. כמעט כולם מגיעים לשם לא כדי לספר על המקצוע המרתק שלהם, אלא בעיקר כדי לשווק את העסק שפתחו בתחום (בהיעדר עבודה כשכירים, רובם נאלצים להקים עסקים עצמאיים ולשווק אותם) - אלא שעין בלתי מיומנת מתקשה להבחין שמדובר בסוג של תוכן שיווקי.
אותה עין, שלא מכירה את שוק העבודה, מתבלבלת עוד יותר, כי המקצועות האלה מוצגים במקביל לשלל מקצועות נפוצים (בולט בעיקר בקבוצות ייעודיות ברשתות החברתיות), אז מה הפלא שגם הנדירים נתפסים מבטיחים, מתגמלים, יציבים? לזה תוסיפו שחלק מהנדירים מוצגים כמקצועות שלא מחייבים השכלה אקדמית, דבר שהופך אותם אטרקטיביים מאד, בפרט עבור מילניאלז המאמינים שהשכלה זה פאסה.
האמת היא שאין רעים בסיפור הזה. כמעט כל השותפים להפצת מידע מוטעה על שוק העבודה עושים זאת בתום-לב, ובראשם התקשורת ש"חדש" הוא נשמת אפה. לכן היא מעניקה חשיפה מוגזמת לעלילות עולם העבודה החדש, מפמפמת סיפורים לא מבוססים על צמיחה מואצת של מקצועות חדשים/מחודשים/ממותגים מחדש (אין צמיחה משמעותית, אם בכלל, במספר המתפרנסים באף אחד מהמקצועות שמניתי) ומעצימה את העיוות.
אין עולם עבודה חדש
אז מה נכון לעשות? להתנהל כאילו אין עולם עבודה חדש (האמינו לי, זו בעיקר המצאה תקשורתית), ולהיצמד לפרקטיקות הישנות שמגדילות פלאים את הסיכוי לקריירה מתפתחת ויציבה.
במילים אחרות, דבר ראשון - דאגו לרכוש את השכלה אקדמית הכי איכותית שאתם יכולים, אותה כדאי לבחור אחרי מיפוי עולמות המקצוע העיקריים בשוק העבודה ומגזרי התעסוקה המרכזיים (הרחבה בטור "ככה לא בוחרים מקצוע"). שנית - התמקדו בעולם מקצועי מספיק רחב שבתוכו אפשר להתפתח עשר שנים לפחות, ובנו מומחיות מקצועית מובחנת ורחבה דיה. והכי חשוב - אל תיכנסו לנישה תעסוקתית צרה מדי כבר בתחילת הקריירה, עוד בטרם רכשתם מקצוע מבוסס, אחרת אתם עלולים להיתקע כבר בגיל 30 ללא תשתית ידע מספיקה להתפתחות ו/או לבניית קריירה חלופית.
זכרו, מקצוע זה לא סוג דם. השליטה שלנו על בחירתו היא כמעט מלאה (בכפוף לכישורים אלמנטריים רלוונטיים), אין שום צורך להתעקש על מקצוע O-. הוא אומנם יכול לתרום לכולם, אבל אם חלילה הוא זה שיזדקק, רק 3% מהאוכלוסייה מתאימים לתרום עבורו. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.