האם ההתנחלויות הן השטח הכבוש היחיד שהאירופים דורשים לסמן את תוצרתו?

ב-12 בנובמבר 2019 פסק בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי כי כל המוצרים המיוצאים לאיחוד האירופי מיישובים ישראליים בגדה המערבית חייבים לשאת סימון ברור כי מקורם בהתנחלויות. ח"כ איילת שקד מהימין החדש תקפה את הפסיקה בפוסטים ברשתות החברתיות. בטוויטר כתבה שקד: "כמה צביעות. קביעה כזו קיימת אך ורק כנגד מדינת ישראל . ניחוח אנטישמי נובע ממנה. אין הנחיית סימון דומה על אזורי סכסוך אחרים כמו חצי האי קרים, טיבט, קפריסין, מערב סהרה - והרשימה עוד ארוכה. אין צדק בבית הדין הגבוה לצדק של האיחוד הארופאי".

חוק סימון המוצרים האירופי אינו מחייב לסמן את מקור המוצר, אך הוא קובע שאם צוין המקור - הוא לא יטעה את הצרכנים. ב-2015 הוציא הפרלמנט האירופי הנחיה לא-מחייבת לסמן מוצרים שיובאו מישראל ויוצרו בהתנחלויות ביהודה ושומרון כמוצרי ההתנחלויות, ולא כמוצרים ישראליים. ההחלטה לא מנעה את עצם הייצוא של תוצרת ההתנחלויות לאיחוד האירופי בתנאים המועדפים שבהסכמי הסחר בין ישראל לאיחוד. ההנחיה אומצה בצרפת, ובתגובה הגיש יקב פסגות, שנמצא דרום-מזרחית לרמאללה, עתירה נגדה לבית משפט במדינה. בית המשפט הצרפתי קיבל את עמדת יקב פסגות שמותר לו לסמן את מוצריו כמוצרים ישראליים, אבל דחה את יישום ההחלטה עד לקבלת הכרעה של בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי.

בית המשפט הגבוה לצדק קבע בפסק דינו שציון "ישראל" כארץ המקור עלול להטעות את מי שמעוניינים לרכוש מוצרים מישראל אך לא מהשטחים. השופטים התחייחסו לעובדה שהשטחים נמצאים בסכסוך, ושההתנחלויות הן ביטוי של "כוח כובש על פי הגדרות החוק ההומניטרי הבינלאומי". בפסק הדין מודגש שבית המשפט אינו מוסמך לקבוע את עמדת האיחוד האירופי לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לפי כתבת "גלובס" טל שניידר, החשש העיקרי שעוררה הפסיקה בישראל היה "שרשתות מזון, סופרמרקטים ובתי כלבו יתקשו לטפל באבחנות של מיקום המוצרים, ואם יקבלו תלונות צרכנים או ארגוני BDS הם פשוט יעדיפו להסיר מוצרים מן המדפים. כך, על אף שהתיוג יועד למוצרי מיהודה ושומרון בלבד, תהיה לכך השלכה רחבה על כלל המוצרים המיוצרים בישראל".

מרוקו ומערב הסהרה: בג"ץ התערב

ישראל אינה המדינה היחידה שהאיחוד האירופי הטיל מגבלות על יבוא וסימון מוצרים משטחי מריבה שבשליטתה. המקרה הדומה ביותר הוא ככל הנראה מרוקו, השולטת בסהרה המערבית - חבל ארץ נרחב לחופה המערבי של אפריקה. אזור זה נמצא נמצא בשליטת ספרד משלהי המאה התשע-עשרה עד אמצע שנות ה-70 של המאה העשרים. אחרי שספרד נסוגה ממנו הכריזו הן מרוקו והן מאוריטניה על ריבונותן באזור, ומרוקו אף סיפחה אותו. כעבור כמה שנים ויתרה מאוריטניה על דרישותיה, וארגון שייצג את האוכלוסיה הסהראווית המקומית תבע להקים בו מדינה עצמאית. כיום השטח נמצא בשליטתה המנהלית של מרוקו, אבל שום מדינה בעולם לא הכירה בריבונות המרוקאית באזור, והוא מופיע ברשימת האו"ם של אזורים חסרי ריבונות עצמית.

לפני כמה שנים חתם האיחוד האירופי עם מרוקו על הסכם סחר דומה מאוד לזה שחתם עם ישראל. ההסכם לא התייחס למעמדה של סהרה המערבית, ומוצרים שיובאו מהחבל סומנו כתוצרת מרוקאית. הארגון המייצג של הסהראווים עתר לבית המשפט של האיחוד האירופי בדרישה לבטל את ההסכם, וזה קיבל את העתירה. עם זאת, מועצת הסחר האירופית ערערה לבית הדין הגבוה לצדק, ובדצמבר 2015 פסק בית הדין שמאחר שסהרה המערבית אינה חלק ממרוקו, לארגון הסהראווי אין כלל זכות עמידה בבית הדין. בתוך כך נקבע שסחורה מסהרה המערבית אינה זכאית להנחות ולפטורים ממכס שמקבלת סחורה ממרוקו.

בתחילת 2019 אישר הפרלמנט האירופי הסכם סחר חדש עם מרוקו בתחומי הדיג. בהסכם צוין שהוא תקף לאזור סהרה המערבית, אבל בהחלטה עליו נאמר שאין בו כדי לשנות את עמדת האיחוד האירופי לריבונות מרוקו באזור, וכי שאר המוצרים המיובאים מסהרה המערבית לא יזכו להטבות סחר. כמו כן צוין שההסכם בענף הדיג יספק פרנסה לאוכלוסייה המקומית של סהרה המערבית.

רוסיה וקרים: כאילו אין סיפוח

אשר לשליטה הרוסית בחצי האי קרים, עמדת האיחוד האירופי הרבה יותר חד-משמעית. קרים היה שטח אוקראיני עד שפלשה אליו רוסיה פלשה ב-2014 ובהמשך סיפחה אותו. האיחוד האירופי רואה בסיפוח הפרה של החוק הבינלאומי ומסרב להכיר בריבונותה הרוסית בקרים. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של אוקראינה, וחתום איתה על הסכם סחר ענף. מאז סיפוח חצי האי לרוסיה אוסר האיחוד האירופי אוסר על ייבוא כל סוגי הסחורות והשירותים מקרים, אלא אם הם מסומנים כתוצרת אוקראינה. האיחוד גם אוסר על השקעות בעסקים ובנדל"ן ואף על עגינה של כלי שיט אירופיים בנמלי קרים.

טורקיה וקפריסין: איפה ואיפה

המקרה של צפון קפריסין, הנתון לשליטה טורקית זה כמה עשורים, שונה מאלו של סהרה המערבית וקרים. במקרה זה, דווקא הרפובליקה של קפריסין, שממנה נכבשה צפון קפריסין, נהנית מתנאי סחר טובים עם האיחוד האירופי משום שהיא חברה מלאה בו ובשוק האירופי המשותף.

טורקיה פלשה לחבלים הצפוניים של קפריסין, שבהם יש רוב ממוצא טורקי, בשנות ה-70 של המאה העשרים. לאחר מכן היא פעלה לכינון שלטון מקומי וליישוב אזרחים טורקים בשטח הכבוש. שום מדינה בעולם לא הכירה בממשל הטורקי-קפריסאי העצמאי, והאיחוד האירופי מוסיף לראות בכל חלקי קפריסין ללא הבחנה חלק מהרפובליקה של קפריסין. כתוצאה מכך אפשר לייבא למדינות האיחוד מוצרים מצפון קפריסין בלי לשלם עליהם מכס.

מאחר שהגבול בין החלק היווני לטורקי סגור ושמור, ואין מעבר חופשי של סחורות דרכו, מפעיל האיחוד האירופי תכניות מיוחדות להרחבת מעבר הסחורות בין חלקי האי וייצואן מהחלק הטורקי לרחבי אירופה. המשטר הטורקי-קפריסאי אינו מעורב בתוכניות האלה.

הסכמי הסחר בין טורקיה עצמה ובין האיחוד האירופי מצומצמים למדי. שני הגופים חברים באיחוד המכס, שבתחומיו נהוגים תעריפי מכס נמוכים על מוצרי תעשייה, אך אין להם הסכמי סחר בתחומים אחרים כמו חקלאות. מטעמים פוליטיים וכלכליים, טורקיה גם לא צפויה להצטרף לאיחוד האירופי בעתיד הקרוב, אף שהיא מועמדת לחברות מאז 1999. לכן מוצרים שיסומנו כתוצרת טורקית או טורקית-קפריסאית ממילא לא יהיו זכאים לפטור ממכס באיחוד האירופי.

סין וטיבט: האיחוד עוצם עיניים

טיבט נמצאת בשליטתה הכפויה של סין מאז שנות ה-50, למרות תביעות לאוטונומיה מצד הטיבטים. בניגוד לשלושת המקרים הקודמים, האיחוד האירופי לא ערער רשמית על הריבונות הסינית בטיבט, ולכן מדיניות הסחר של האיחוד עם סין אינה מבדילה בין סין גופא ובין טיבט. לפיכך מוצרים סיניים המיוצאים לאיחוד האירופי מסומנים כתוצרת סינית ולא כתוצרת טיבט.

לסיכום, האיחוד האירופי משתמש לא-פעם בהסכמי סחר כדי לקדם את מדיניות החוץ שלו, ובין השאר מבטא באמצעותם את השקפותיו על המעמד הפוליטי של אזורי סכסוך. בשלושה מקרים שהזכירה שקד - השליטה הרוסית בחצי האי קרים, השליטה הטורקית בצפון קפריסין והשליטת המרוקאית בסהרה המערבית - האיחוד אינו רואה בחבל המריבה חלק מהמדינה הכובשת, ולכן אוסר לסמן את המוצרים המיובאים ממנו כתוצרתה. במקרה של הכיבוש הסיני בטיבט, האיחוד אינו מערער רשמית על הריבונות הסינית בחבל, ולכן מוצרים שיובאו ממנו מסומנים כאילו יוצרו בסין. לכן דבריה של שקד לא נכונים ברובם.

■ בשורה התחתונה: דברי שקד לא נכונים ברובם. בכמה אזורי סכסוך, ובהם קרים, מערב סהרה וצפון קפריסין, האיחוד האירופי אוסר לסמן את המוצרים המיובאים כתוצרת המדינה הכובשת.

● תחקיר: ארן רונדל