שוק העבודה באירופה פורח, אז למה כל כך הרבה עובדים כועסים?

האבטלה באירופה היא ברמה הנמוכה ביותר בדור האחרון. לעשרה מיליון בני אדם יש היום משרות שלא היו לפני המשבר הפיננסי לפני עשר שנים. הביקוש לעובדים נשאר גבוה, עם יותר היצע של משרות מאי פעם בעבר באיחוד האירופי. מבין 22 מדינות האיחוד שיש בהן שכר מינימום, רק לטביה לא העלתה אותו בשנה שעברה.

אבל מאחורי המספרים הללו יש מגמה שמשנה את אירופה. שיעור גדל והולך מהמשרות הללו הן חלקיות, זמניות או של עצמאים ללא ההטבות שעובדים אירופים קיבלו בעשרות השנים שעברו.

בשנה שעברה, 14.2% מהמשרות באיחוד האירופי היו זמניות, מול 4% בלבד בארה"ב - ועובדים רבים הם ללא ביטוח סוציאלי, פנסיה או הטבות נכות. התוצאה היא גאות במספר השכירים האירופים שמתקשים לסיים את החודש, שעה שהם רואים איך החיים של אחרים משתפרים.

"נוצרות משרות, אך הן משרות זבל", אומר ויקטור פונסה ארבלו, רתך ספרדי שהפסיק לשלם את המשכנתא שלו ב-2014, במשבר האירו, ומתגורר כעת עם שתי בנותיו בדיור ציבורי מסובסד.

שיעור העובדים באיחוד האירופי שנמצאים בסכנת עוני עלה בשנה שעברה ל-9.2% מ-7.9% ב-2007, אם כי הוא ירד משיא של 9.5% ב-2016.

 ירידה לצורך עלייה שער תעסוקה

15 מיליון אירופים עובדים במשרות בסיכון

יותר מ-15 מיליון אירופים עובדים במשרות בסיכון, או שהם חשופים לקיצוצים בקצבאות האבטלה ובתוכניות חברתיות שביצעו ממשלות במשבר הפיננסי. בספרד, איטליה, יוון ובעוד מדינות במערב אירופה, אי היציבות הזו מלבה את התמיכה בתנועות שוליים פוליטיות ומחלישה את המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות שייצגו את איגודי העובדים במשך עשרות שנים.

בצרפת, תנועת האפודים הצהובים שמטלטלת את הממשלה הוצתה בשנה שעברה על ידי זעם של עובדים על עלויות המחיה שלהם, כולל מס בנזין שייקר את הנסיעות לעבודה.

אי הביטחון התעסוקתי הגובר באירופה משנה יבשת שהייתה ידועה בזכויות העובדים החזקות שלה ובשיעורי אבטלה גבוהים. מבחינת החברות, הגמישות המשופרת בשכירת עובדים או בפיטוריהם בשנים האחרונות עזרה לשפר את הרווחים או למנוע הפסדים. במשבר הפיננסי, עסקים רבים נשארו בחיים הודות לכך. הכלכלנים קראו מזמן לשוק עבודה גמיש יותר כדי להצמיח שוב את כלכלת אירופה.

בו זמנית, ביקוש צרכני פושר הותיר את גוש האירו תלוי ביצוא. אחרי שהיצוא החל להיחלש השנה, הבנק המרכזי האירופי החליט להתניע מחדש את תוכנית ההקלה הכמותית שלו.

ההשלכה של שוק העבודה האירופי הלא-נורמלי - עם משרות חלקיות, זמניות ועוד צורות תעסוקה שאינן קריירה רגילה - היא עמוקה יותר מהוצאה צרכנית חלשה. עובדים שמדלגים ממעסיק למעסיק או עובדים רק כמה ימים בשבוע מקבלים באופן כללי פחות הכשרה וקידום ביחס לעובדים במשרה מלאה בחוזים ארוכים, מה שפוגע בפריון שלהם ובהכנסותיהם ובהכנסות המעסיק.

התלות מוגברת באירופה בעובדים זמניים ביחס לעסקים אמריקאיים משקפת את ההבדלים המבניים בין שתי הכלכלות הללו. למרות שממשלות אירופה החלישו את ההגבלות על פיטורי עובדים קבועים, פיטורים מחייבים עדיין במקרים רבים תשלום דמי פיטורים, ולכן מעסיקים אירופים חוששים לשכור כוח עבודה במשרה מלאה. בארה"ב, ביטוח הבריאות קשור בדרך כלל למעסיק, ואילו באירופה הוא אוניברסלי, מה שאומר שלעובדים אמריקאים יש יותר תמריץ לחפש עבודה קבועה, לפי הקונפרנס בורד, מכון המחקר של המעסיקים בארה"ב.

כך משפיע המצב התעסוקתי על הסדר הפוליטי

המפנה הזה באירופה התחולל במקביל לקריסת הסדר הפוליטי שנמשך שישה עשורים, שבו מפלגות מהימין או השמאל המתונים שלטו לסירוגין או התחלקו בשלטון. במדינות רבות התמונה הזו התחלפה בנזילות פוליטית שלא נראתה משנות ה-30 במאה שעברה.

"עובדים שמאבדים ביטחון תעסוקתי ופנסיות מרגישים נבגדים", אמר צ'רלס פרהוף, יו"ר מלכ"ר הולנדי שמסייע לעובדי בניין שמפסיקים להיות שכירים ועוברים להיות פרילנסרים עצמאיים. "הם מרגישים שאין להם מה להפסיד ומצביעים הצבעת מחאה".

עובדים זמניים מעדיפים במקרים רבים מפלגות קטנות מהשמאל שמבטיחות ביטוחי אבטלה ומעונות יום בחינם או בזול, אמר פול מרקס, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת דואיסבורג-אסן בגרמניה. הם נוטים לא להצביע למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות הממוסדות שקשורות לאיגודים, כי הן מתמקדות באינטרסים של העובדים במשרות מלאות, כמו פרישה מוקדמת מהעבודה.

המעבר לשוק עבודה פחות מאוגד באירופה הוא תוצאה של נכונות הממשלות לרופף את חוקי העבודה הנוקשים, ושל ניצול מצב זה על ידי המעסיקים.

המדינות העשירות בצפון אירופה רופפו בסוף המאה שעברה את חוקי התעסוקה הנוקשים מהתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר הגלובליזציה פגעה בכושר התחרות שלהן. היום, כמעט 27% מהעובדים בגרמניה ו-47% מהעובדים בהולנד הם במשרות חלקיות.

בצרפת, מהמדינות הידידותיות ביותר לעובדים בעולם, השימוש של המעסיקים בכוח עבודה זמני או בעובדי קבלן עלה ל-16.2% מהסך הכול בשנה שעברה מ-13% ב-2009 - עד שממשלת הנשיא עמנואל מקרון הגבילה את העסקת עובדי הקבלן על ידי חברות בקיץ האחרון.

מקרון ומנהיגים אירופים נוספים לא הצליחו לנרמל את שוק העבודה לתעסוקה במשרה מלאה. תגובות הממשלות לעליית האבטלה לפני עשר שנים היו אמנם שונות, אך המכנה המשותף היה הקלת חוקי הביטחון התעסוקתי.

החברות הגיבו בצמצום כוח האדם הקבוע ובשכירת עובדי קבלן, ולא בשכירת עוד עובדים קבועים כפי שקיוו הממשלות. בהולנד, שיעור עובדי הקבלן עלה בשנה שעברה ל-18.1% מ-16.4% ב-2009. באיטליה העלייה הייתה ל-16.5% מ-10.8%.

מדינות דרום אירופה העניות יותר ניסו להילחם באבטלה הגבוהה הכרונית. ספרד ביטלה ב-1984 את הפיקוח על חוזי עבודה זמניים, במטרה לשבור את אחיזת החנק של האיגודים בתעסוקה מימי פרנקו. התוצאה הייתה גאות בעבודה זמנית, בייחוד במגזרי הבנייה והאירוח שפרחו.

אחרי פגיעת המשבר הפיננסי ושקיעת ספרד למיתון ב-2008, פוטרו עובדים זמניים רבים, והאבטלה גאתה כמעט ל-27% ב-2013. בינתיים היא ירדה ל-14.2% - בעזרת חוזי עבודה זמניים קצרים יותר ויותר.

בספרד היה שיעור העובדים הזמניים הגבוה ביתר באירופה בשנה שעברה, 26.4%, לפי נתוני האיחוד האירופי. יותר מרבע מחוזי עבודה זמניים חדשים בספרד הם לפחות משבוע. כ-40% הם לפחות מחודש, לפי מחקר של הכלכלן פלורנטינו פלגוארסו.

השינויים בשוק העבודה הבריטי תרמו לברקזיט

בבריטניה במיוחד, ההתערערות הכלכלית באה לביטוי בהתפכחות פוליטית.

שוק העבודה הבריטי בעשור האחרון נראה לכאורה כמו סיפור הצלחה. שיעור האבטלה קרוב לשפל שנרשם מוקדם יותר השנה. שיעור המבוגרים בכוח העבודה עלה בספטמבר ל-76.1%, שיא מאז 1971.

אך רוב הגידול בתעסוקה היה במשרות לא רגילות, לפי רזולושן פאונדיישן, מכון מחקר עצמאי שמתמקד בשיפור תנאי החיים של בעלי הכנסות נמוכות עד בינוניות. שני שלישים מהמשרות שנוצרו בבריטניה מ-2008 היו לא שגרתיות, מעובדים עם חוזים אך ללא הבטחת שעות עבודה עד לפרילנסרים או עובדי קבלן, העריך המכון הזה בינואר.

השינויים בשוק העבודה תרמו בעקיפין להצבעת הברקזיט ביוני 2016, לפי תיימו פצר, כלכלן באוניברסיטת וורוויק.

פצר אומר שהבדיקה שלו של מניעי הצבעת הברקזיט הראתה שמקומות עבודה פחות בטוחים ובשכר נמוך יותר הובילו לגידול במספר הבריטים שנעזרים בקצבאות רווחה של השלמת הכנסה. הוא מצא שהתמיכה בברקזיט עלתה משמעותית באזורים שהוכו על ידי קיצוצי הרווחה, אחרי ששוק העבודה המקומי נחלש.

פעילי איגודים אומרים שעליית התעסוקה הלא קבועה ולא מלאה, קיצוצי ההוצאה של הממשלה והקיצוצים בתמיכה במשפחות של הכנסה נמוכה יצרו את הבסיס להצבעת הברקזיט. "זו המדינה שאומרת לווסטמינסטר (הפרלמנט), אני לא הרווחתי מהאיחוד האירופי, והוא לא מזיז לי", אמרה ליאן גרובס, בכירה ב-Unite, איגוד שמייצג עובדים במגזרים רבים.