"בתי המשפט מאפשרים סחיטת מעסיקים ע"י עובדים"

מי אני?

"גדיאל רודיך, בן 60, נשוי ואב לשניים, חקלאי מהמושב שדה יעקב".

מה אני עושה?

"אני מנהל עסק למכירת מרבדי דשא מוכנים, יש לי משתלה של עצי פרי ולצדם אני מספק גם תשומות ומוצרים משלימים ללקוחות. בנוסף, אני בעל לול מטילות אורגני".

איך הגעתי לזה?

"גדלתי במושב שדה יעקב ובעבר עבדתי עם שכן שהיתה לו חברה בתחום הדשא המוכן. לפני 15 שנה הוא חלה, רכשתי ממנו את העסק וכיום אני מנהל אותו לבד, לצד הפעלת מחסן טכני שעומד לשירות הלקוחות".

כמה עובדים אני מעסיק?

" אני מעסיק כיום שישה עובדים ועוד עובד אחד כפרילנסר. ייתכן שבקרוב אצטרך להפחית את מספר העובדים שלי. בעבר העסקתי שמונה".

מה הקשיים שאני מתמודד איתם?

"בשנים האחרונות היו לי מספר מצבים שעובדים שהעסקתי ופרשו פנו ביום לבית המשפט, הגישו תביעות מצוצות מהאצבע ועדיין, לא זרקו אותם מכל המדרגות.

"אם אדם מגיש נגד אדם אחר תביעה של 400 אלף שקל ובסוף מתפשר על 40 אלף שקל - זה מוכיח שאין שחר לטענות שלו וראוי שבתי המשפט יידחו את התביעה. לצערי בתי המשפט מאפשרים סחיטת מעסיקים על ידי עובדים".

מה הבעיה שהכי מטרידה אותה כעצמאי?

"הסכמים קיבוציים והסכמים ענפיים במשק מזכים עובדים בכל מיני זכויות שבכלל לא ידוע עליהן, כי יש אי סדר באופן ההשתייכות של כל עובד לאחד ההסכמים והמעסיקים תמיד עומדים במצב של חוסר אונים מול המערכות, כשהם עושים עם העובד גמר חשבון. בדיעבד מתגלים פערים שונים, כך שעובד צריך להיות אידיוט כדי לא לתבוע את המעסיק שלו".

מה הממשלה צריכה לעשות?

"הממשלה צריכה לעשות רביזיה בכל הקשור להסכמים הקיבוציים ולהפוך את מערכות השכר לפשוטות יותר. צריך שיהיה ברור מה מגיע לעובד ומה לא ובלי קשר לאיזה הסכם קיבוצי ענפי הוא משתייך. כשיש שאלה משפטית ויש עליה שתי פסיקות, ויש מקרים כאלה, זה אומר שיש בעיה עם החוק. בשורה התחתונה ראוי לפשט את ההסכמים הקיבוציים שמבלבלים גם את המעסיקים וגם את העובדים. ההסכמים האלה הם סרח עודף מימי ממשלות מפא"י והבלוף הזה כבר לא קשור להיום".