להגיד על הודו שהיא מסובכת להפליא, זה ייתור-לשון. מובן שהיא מסובכת להפליא. איך ייתכן אחרת בארץ של 1.3 מיליארד איש שמדברים ב־150 לשונות גדולות, קטנות וקטנטנות מדוברות על אדמתה ושבע דתות מרכזיות מקשרות את תושביה עם ההשגחה העליונה.
אף על פי כן, עוצר נשימה הוא האופן שבו קליפות הבצל מתקלפות מכל שאלה רצינית הנוגעת להודו. כמעט כל עניין הנידון בה מצריך התחלה כה מוקדמת, עד שאנציקלופדיה, לא עיתון יומי, היא הכלי הראוי ביותר.
בימים האחרונים מתפשטות מהומות אלימות על פני כל הודו. הן נוגעות לחוק חדש על מירשם תושבים. הן התחילו בצפון מזרח הודו, איזור נידח והגיעו בינתיים עד הבירה המדינית דלהי ועד הבירה הפיננסית מומבאיי. הן התחילו על רקע מקומי לחלוטין, והן צוברות תנופה על רקע שאין מנוס מלתאר כ"קיומי" - קיומי במובן הזה שהבירור מחייב אותנו להציג שאלות על זהות, מהות ותכלית. כמו למשל, מה היא הודו? מדוע קמה? לאן היא הולכת?
הבית ההינדואי
שלושה רבעים מתושביה מסווגים כהינדו, שזה גם סיווג לאומי וגם סיווג דתי. האם זה הופך אותה למדינת־לאום? האם היא קמה כדי להעניק הגדרה עצמית להינדו, שתור הזהב המדיני הקודם שלהם הסתיים במאה החמישית? והאם הממשלה הנוכחית בהודו גמרה אומר להפוך את בני המיעוטים לאורחים דה־פקטו ב"הינדו ראשטרה", הבית ההינדואי?
"בני המיעוטים", עוד צירוף המצדיק אסוציאציות, מאפיין בראש ובראשונה את המוסלמים. הודו המודרנית היא אמנם תוצאה של חלוקה טריטוריאלית, אשר נועדה להפריד מוסלמים מהינדו, אבל יש בה כיום אולי 200 מיליון מוסלמים, פי שניים ויותר ממספרם בטורקיה, באיראן או במצרים (זו הערכה המיוסדת על הנחה סטטיסטית, ש־14% מן התושבים הם מוסלמים. המיפקד חדל לפקוד דתות. אין כמעט ספק שההנחה הזו התיישנה, מפני שהריבוי הטבעי אצל מוסלמים גדול מזה של ההינדו).
התשובה על השאלה הקיומית הראשונה היא שמייסדי הודו המודרנית לא חשבו אותה למדינת־לאום, ולא הגדירו אותה על פי דתם של רוב תושביה. חוקת הודו, בניגוד לחוקת פקיסטן, ולימים חוקת בנגלאדש, הגדירה אותה כארץ "חילונית". בלשון פוסט־מודרנית היא נועדה להיות "מדינת כל אזרחיה".
ההגדרות האלה עוררו מלכתחילה התנגדות עזה, לפעמים אלימה, מצד הימין הדתי. אבל הוא היה שולי. בכיפה משלה, ביד רמה, מפלגת הקונגרס. זו המפלגה שהנהיגה את מאבק העצמאות, מפלגתם של המהטמה גאנדהי ושל ראש הממשלה הראשון ג'ווהרלל נהרו. לימים בתו של נהרו, אחד מנכדיו ואלמנתו של הנכד ינהיגו את הודו. הם שמרו אמונים לחילוניות.
"אנטי-מוסלמי קיצוני"
האופוזיציה הימנית השולית הגיחה מן השוליים, והתחילה לתבוע השפעה וכוח בשנות ה־90 של המאה ה־20. ב־2014, האגף הימני־לאומני שלה עלה לשלטון, בהנהגת נרנדרה מודי. עד ניצחונו הוא היה מוקצה מחמת מיאוס בשורה של ארצות, כולל ארה"ב ורוב מערב אירופה. הסיבה: המוניטין שיצא לו כאנטי־מוסלמי קיצוני.
הוא הוחזק אחראי, לפחות פוליטית ומוסרית, לטבח של מאות מוסלמים במדינת גוג'אראט, שהוא היה ראש הממשלה (צ'יף מיניסטר) שלה. מודי הביא אתו לדלהי אוסף של רדיקלים גוג'אראטיים עם מוניטין דומים לשלו, בייחוד האסטרטג הפוליטי הראשי שלו, אמיט שאה.
נרנדרה מודי / צילום: רויטרס, ALTAF HUSSAIN
בחירת מודי עוררה חששות כבדים בין מוסלמים, נוצרים (5%) והינדו חילוניים. לפנים רווחה ההנחה שקואליציה של היסודות האלה תספיק להשאיר את מפלגת הקונגרס בשלטון. ההנחה התבדתה ב־2014 והופרכה לחלוטין ב־2019, כאשר מפלגת העם ההודית (BJP) של מודי חזרה ומחצה את הקונגרס.
זה קרה במאי השנה. אמיט שאה הנ"ל, אדריכל הניצחון, הועלה למעלת שר הפנים רב הכוח.
מודי ושאה התחילו את הפרק החדש והמסעיר של שלטונם: כל מה שהובטח לפני 2014, אבל לא קוים בין 2014 ל־2019, נכנס בן לילה להילוך גבוה. שאיפה בת 70 שנה של הימין הדתי התממשה בתחילת אוגוסט, כאשר הממשלה המרכזית ביטלה את המדינה היחידה בפדרציה ההודית (אחת מ־29) שהיה בה רוב מוסלמי: קשמיר, בקצה הצפוני של הודו. הוטל בה משטר צבאי, כל הפוליטיקאים המוסלמיים הבכירים נעצרו, היא נותקה מן האינטרנט ומשירות טלפון סלולרי, והוכנסה להקפאה עמוקה.
בחודש שעבר, בית המשפט העליון של הודו סמך את ידו על הריסת מסגד מוסלמי בן 400 שנה בעיר קדושה בצפון הודו והחלפתו במקדש לאל ההינדואי ראם. ההריסה התרחשה עוד ב־1992, וקירבה בשעתה את הודו למלחמת דתות. הפוגרום בגוג'אראט, המוזכר למעלה, היה תוצאה ישירה אם גם לא מיידית שלה. מודי ואנשיו התברכו בניצחונם ההיסטורי, והמוסלמים חרקו שיניים בעקבות פסק הדין.
שש דתות, בלי השביעית
בשבוע שעבר, הפרלמנט ההודי אימץ ברוב גדול תיקון לחוק האזרחות מ־1955. התיקון הזה מעניק אופציית התאזרחות לפליטים מפקיסטן, בנגלדש ואפגניסטן, ובלבד שהם שייכים לאחת משש הדתות הבאות: הינדואיזם, סיקיזם, בודהיזם, ג'ייניזם, זורואסטריאניזם ונצרות. לשון אחר, כל דת חוץ מאשר אסלאם, שהיא השניה בגודלה בדרום אסיה.
הגיון אי־ההכללה פשוט אם גם שנוי במחלוקת: מוסלמים אינם יכולים לטעון למעמד של נרדפים בארצות עם רוב מוסלמי. בצפון מזרח הודו החוק עורר התנגדות בגלל עצם הנכונות להעניק אזרחות לפליטים כלשהם, על חשבון המאזן הדמוגרפי המקומי. אבל עיקר ההתנגדות בשאר הודו קשורה באי הכללת המוסלמים. קודם כול, כמוה כהתכחשות לאופי החילוני של הודו, האוסר על העדפת דת. שנית, החוק הזה מעורר חשש כי תועמד בסכנה אזרחותם של מוסלמים באשר הם, והם יידרשו להוכיח את חוקיותם גם אם נולדו על אדמת הודו, וגם אם בילו בה כל חייהם.
זה חוק מסובך מלכתחילה. אני הייתי עד ראיה לפני ארבע שנים לציד של מהגרים בנגלדשיים בדלהי, כולל אחזקת משפחות שלמות במשך חודשים בבתי מעצר עד גירושן, זקנים וטף, לארץ שהיתה זרה להם לחלוטין. "אתם בנגלדשים", הוא דיבור שכיח בלקסיקון ההודי, ומוסלמים חוששים שתורם יגיע.
קיימת גם קיצוניות מוסלמית
אבל שטות תהיה להקל ראש בחששותיהם של ההינדו. להודו יש בעיה דמוגרפית ויש בעיה גיאוגרפית. קיצוניות מוסלמית, המודרכת וממומנת מעבר לגבול, היא עובדה ממשית. הנטייה להקל ראש בחששות של מעמד עובד, משכיל פחות ולאומני-דתי יותר, גבתה מחירים כבדים משמאל ומליברלים בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה, באיטליה, בספרד על רקע הגירה; ובישראל על רקע אחר.
אף על פי כן, שאלה חשובה היא מדוע נרנדרה מודי והאסטרטג הפוליטי שלו, אמיט שאה, החליטו להאיץ את קצב הפעילות הפוליטית והמשפטית, הטבועה בחותם אנטי-מוסלמי, מכוון או לא־מכוון. קשה לראות איזו מטרה ההאצה הזו משרתת מחוץ לקיטוב ולפילוג מבית ולביקורת גוברת על הודו אפילו מצד ארצות ידידותיות. הודים לא מעטים חוששים שמודי ושאה, על אף הכחשותיהם, חותרים להפוך את הודו למדינת ההינדו. להתפתחות כזאת כי תבוא ייוודעו תוצאות מפליגות, שקשה אפילו לשער. אמנם קיומה של הודו לא יועמד בסכנה, אבל שלומה יועמד גם יועמד.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
האם נרנדרה מודי יהיה בין אנשי העשור בעולם? הצביעו והשפיעו על בחירת הגולשים