דעה: שוק העבודה בישראל כמעט מושלם. האמנם?

נתוני הלמ"ס הנוגעים לשוק העבודה מעידים כי לכאורה מצבנו מעולם לא היה טוב כל כך: 88% מהעובדים מרוצים מעבודתם ו-60% מרוצים מהכנסתם. כל עוד לוקחים בחשבון כי העבודה היא גורם משמעותי המשפיע על האושר וכאשר הרוב המוחלט מרוצה ממקום העבודה ומרגיש יציבות תעסוקתית, אין זה מפתיע שאנחנו עם מאושר.

אז האם שוק העבודה שלנו כל כך בריא? כנראה שלא.

מאידך, מרכז טאוב פרסם דו"ח העוסק בעתיד שוק העבודה. על פי הדו"ח, 15% מהמשרות בישראל הן ברמת סיכון גבוה למחשוב ו-54% ברמת סיכון ברמת סיכון בינונית. משמע, 69% מהמשרות בישראל בסכנה בינונית ומעלה למחשוב. אז איך ייתכן שעל פי הלמ"ס 64% אינם חוששים כלל לאבד את מקום העבודה בעוד שעל פי הדו"ח של מרכז טאוב יש ל 69% סיכוי בינוני ומעלה לאבד את מקום העבודה?

התשובה האקדמית היא כי במקרים כאלו, על פי המחקרים, הנטייה הטבעית שלנו היא להיות אופטימיים.
אם תשאלו קבוצה של אנשים מה הסיכוי שיחלו בשפעת בחודש הקרוב, הם יעריכו בממוצע סיכוי שנמוך מהסיכוי האמיתי. לתופעה הזו קוראים "הטיית האופטימיות" (optimism bias). על פי ההטיה, לאנשים יש הנטייה להעריך בחסר אירועים שליליים.

העובדים בישראל למדו להסתפק במועט ולחיות במתח גבוה

נתוני סקר חברתי שנערך על ידי הלמ"ס בשנת 2016 שעסק בשוק העבודה מעידים כי 1/3 מהמועסקים העידו כי עבדו בזמנם הפנוי. 1/3 מהנשאלים טען כי הוא התקשה לתפקד במשפחה בגלל מחויבות לעבודה. אבל הנתון החשוב ביותר הוא שכמעט מחצית מהמועסקים (46%) חווים מתח או לחץ נפשי בעבודה. מעבר לנתון הזה אנו יודעים כי בישראל עובדים הרבה מאד שעות (40.6 שעות בשבוע) ביחס לעולם המערבי ובכלל (מתוך דו"ח ה-OECD העוסק באיזון בין העבודה לבית) אך עם זאת פריון העבודה נמוך מהממוצע ב-OECD. כל זאת כשאנחנו יודעים ששוק העבודה בישראל סובל מפריון עבודה נמוך, דבר המעיד על חוסר יעילות ומוטיבציה נמוכה של עובדים.

הסתירה החלקית בנתונים מעלה חשש כבד כי העובדים בישראל פשוט למדו להסתפק במועט,הסתגלו עם השנים לחיות במתח גבוה ובתרבות שאינה מכבדת את האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים. או שאולי הם אינם מכירים דרך אחרת. ייתכן אף כי המתח בעבודה אינו זר לישראלים כלל שכן אנו חיים בסביבה רוויה מתחים רבים בגלל המצב הביטחוני, הפקקים, השיח המתלהם, תחושת הנרדפות ועוד.

האיזון בין עבודה לחיים דווקא מוסיף לשורת הרווח של החברות

בעולם לעומת זאת, תרבות העבודה משתנה בקצב מהיר. יותר ויותר חברות מבינות כי האיזון בין עבודה לחיים פרטיים הוא קריטי לשורת הרווח של החברה. עוד מבינים כי מתח בעבודה הוא אחד הגורמים המשמעותיים לסיכון בתחלואה. לכן, במספר מדינות כבר התחילו לחוקק חוקים המגנים על האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים. ישנן חברות שכבר התחילו למנות מנהלי אושר ארגוני (CHO - Chief Happiness Officer) שתפקידם לשמר את האושר של העובדים ובין היתר לנהל טוב יותר את האיזון בין עבודה לחיים הפרטיים.

אם לא יינקטו צעדים, המחיר למשק יהיה גבוה מדי

אז לצערי אין לנו עדיין סיבות לחגוג, ההיפך הוא הנכון. תוצאות הסקר של הלמ"ס מעלות חשש כי העובדים בישראל מרוצים מהמצב בגלל שאינם מכירים תרבות אחרת או בגלל הטיות התנהגותיות. הפתיחות לעולם והמסחר הבינלאומי הם התקווה כי לאט לאט העובדים יבינו כי אפשר גם אחרת ויבואו בדרישות למעסיקים ולמדינה לשנות את האופן בו מתנהל שוק העבודה בישראל.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות במדינת ישראל יתייחסו ברצינות רבה יותר לשוק העבודה ולעובדים בישראל. אמירות פופוליסטיות להעלאת שכר כבר מזמן לא מספקות. יש להקים ועדה שתתכנן ותקבע מהם תנאי העבודה המתאימים למאה ה -21 ותמליץ על שורה של צעדים או חוקים שיאפשרו את קיום התנאים. על מקבלי ההחלטות לזכור שאם השינוי לא יגיע מלמעלה אזי הוא יגיע מלמטה ואז זה אולי יהיה מאוחר מדי והמחיר למשק יהיה גבוה מדי. 

הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר, המסלול האקדמי המכללה למינהל