דעה: במקום להאריך את חופשת הלידה - תורידו את יוקר המחיה

את בתי הבכורה ילדתי באפריל 2019. אם הייתם שואלים אותי חודש לפני הלידה, הייתי אומרת לכם שאני לא מבינה מה יש לאימהות להישאר בחופשת לידה יותר משלושה חודשים. אני הרי אשתגע בבית, מה יש לי לעשות כל היום עם היצור הזה שבקושי יודע להתהפך מהבטן לגב? אני אוהבת את העבודה שלי ומעדיפה לחזור אליה מאשר להירקב בבית.

כמובן שלא היה לי מושג על מה אני מדברת, וכמובן שכשאביגיל הגיעה לגיל 3 חודשים לא הבנתי איך אני אמורה לעזוב אותה. אז הודעתי בעבודה שאני מאריכה לחל"ת ואז הגיע ספטמבר, והחלטנו להכניס אותה לגן. נשבר לי הלב. הרגשתי שזה לא טבעי, לא הבנתי איך אמורים לשחרר. חצי שנה חופשת לידה? שנה! תנו לי רק להיות עם הגוזל שלי. היא הרי כל כך קטנה עדיין.

זה סיפור שכמעט כל אמא יכולה להזדהות איתו. קבוצות הפייסבוק של האימהות בישראל רוויות בדיונים על כמה קצרות חופשות הלידה, אלפי אימהות חשות שזה לא טבעי, לא הגיוני, לא נכון לילדים שלהן להיכנס למסגרות או לעבור לידי מטפלת בשלב מוקדם כל כך. המסקנה המתבקשת היא שצריך חופשת לידה ארוכה יותר. כמה ארוכה? "לפחות שנה!".

כי בפינלנד מקבלים 12 חודשים של חופשת לידה בתשלום. גם בדנמרק חופשת הלידה היא 12 חודשים. בנורבגיה 14 חודשים. ושיעורי הפריון? בפינלנד אישה מביאה בממוצע 1.5 ילדים. בדנמרק 1.8 ובנורבגיה 1.7 ילדים.

ובישראל? אישה ישראלית מביאה בממוצע 3 ילדים, לא פחות. זה הממוצע הארצי לשנת 2019. פי 2 יותר מאשר בפינלנד. כלומר, כדי לממן לנשות ישראל חופשות לידה של שנה, כמו בפינלנד, מדינת ישראל צריכה להשקיע עבור כל אישה פי 2 מהמשאבים שלה (באופן יחסי) מאשר מה שמשקיעה פינלנד. כיום ביטוח לאומי מוציא כ-4.3 מיליארד שקל בשנה על תשלום דמי לידה להורים (בעיקר נשים, ועל כן אני מתייחסת לאמהות, למרות שאבות היום יכולים גם הם לקחת חופשת לידה). הארכת חופשת הלידה לשנה בתשלום תעלה למשלם המסים הישראלי כ-17.3 מיליארד שקל, כשליש מתקציב משרד החינוך.

נשים בצד רגע את ההשקעה הכספית האדירה, ונאמר שאנחנו מוכנים לממן את חופשות הלידה הארוכות הללו מכספי משלם המסים הישראל (הלא הוא אנחנו) - עם מי הטבה שכזו תטיב במיוחד? ובכן, כמובן - עם אלו המביאים הרבה ילדים. המשמעות היא, שעבור משפחה עם 8 ילדים, משלם המסים יממן משכורות של 8 שנים לאותה אמא שנשארה בבית במשך 8 שנים על מנת לגדל את ילדיה. האם זה הוגן עבור אותן משפחות המביאות שניים-שלושה ילדים?

טיעון ששמעתי לא פעם מאימהות טריות הוא ש"לא הבאנו ילדים בשביל לזרוק אותם בגן אחרי כמה חודשים". ובכן, תודה לאל שאנחנו לא חיים בחברה קומוניסטית שמאלצת אזרחים לשים את ילדיהם בבתי ילדים, ומי שרוצה ליהנות מהילד שלו ולגדל אותו בבית - יכול לעשות זאת. את אביגיל הבאתי לעולם כי רציתי לגדל ילדה יחד עם בעלי. מהיום שהיא נולדה אני נוצרת את הרגעים איתה, מאושרת מכל חיוך שלה ונהנית מכל רגע בחברתה. זו האחריות שלנו, ההורים שלה, לדאוג לה. בשביל זה הבאנו אותה לעולם, ועל כן אני לא מצפה מאף אחד אחר (ובכלל זה - מדינת ישראל) לעזור לנו בגידולה. עם כל ילד מגיעה אחריות אדירה. מי שרוצה להישאר בבית ולגדל את הילד שלו - יכול להיערך לכך כלכלית מראש.

איך? ובכן, טוב תעשה ממשלת ישראל אם תדאג לטפל ביוקר המחיה, ובכך תקל על אזרחיה לחסוך מספיק כסף כך שיוכלו להישאר עם ילדיהם לחופשת לידה ארוכה. כמה ארוכה? "לפחות שנה!". 

הכותבת בעלת תואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית, עובדת בתחום הפרסום ופעילה ליברלית