לאן נעלמות הנשים בהייטק: "מה שקורה בבתי הספר זו הסללה"

"במגמת הנדסת תוכנה אנחנו 25 תלמידים, מתוכם ארבע בנות", מספרת אמונה דגן, תלמידה במגמת מדעי המחשב, בת 16.5 מירושלים. המספרים הללו נמוכים אמנם מהממוצע הארצי, אך גם הוא אינו מזהיר: לפי נתוני משרד החינוך לשנת 2018, בנות מהוות 31% בלבד מהלומדים במגמות מדעי המחשב. "אמא אמרה שאני צריכה ללכת למשהו יותר יצירתי או אמנותי. לפני כמה זמן היא שאלה אותי אם אני בטוחה שזה מה שאני רוצה לעבוד בו - לשבת יום יום שעות מול מסך. אמרתי לה שאני יכולה לעסוק במשהו שהוא גם טכנולוגי וגם משלב את הצד היצירתי, וזה לא צריך לסתור אחד את השני", מוסיפה דגן. 

אז איך זה מתחיל? אם בוחנים את מבחני המיצ"ב בכיתות ד' וח' וכן את מבחן פיזה בגיל 15, רואים כי היכולות של בנים ובנות במתמטיקה ומדעים אינן שונות אלה מאלה (בקרב דוברי ערבית המצב מעט שונה בגלל הבדלים תרבותיים). למרות זאת, בנות מהוות 47% מהנבחנים ברמה של 5 יחידות מתמטיקה (ייצוג חסר כי הן מהוות 52% מכלל הנבחנות). בפיזיקה נשים מהוות 37% מהנבחנים, ואילו במגמות הנחשבות לנשיות - כימיה וביולוגיה - הן מהוות קרוב לשני שלישים מהנבחנים.

פרופ' רונית קרק מאוניברסיטת בר אילן בחנה ביחד עם חוקרים ממכון סאלד את הסיבות לחסמים שמונעים מתלמידות לבחור מגמות ריאליות בתיכון. חלק מהחסמים הם פנימיים - בנות רוצות להצטיין וחוששות מכישלון יותר מבנים, ולכן נוטות לקחת פחות סיכונים; הערכה עצמית נמוכה בכל הנוגע למקצועות הנחשבים ל"גבריים"; וסלידה מתחרות ומבחירה במקצועות הנחשבים לתחרותיים. לכל אלו מתווסף חוסר עידוד מצד הסביבה - מבנים בני גילן, מההורים ומהמורים - וכן שיטות הוראה שפחות מתאימים לבנות, למשל אין דגש על למידה קבוצתית. 

"כשמדברים עם הבנות הן אומרות ש'המקצועות האלו לא מעניינים אותנו'. הן לא רואות דמויות שמייצגות אותן בעולם הזה. מה שקורה בזירה הבית ספרית זה הסללה - על הבנים מופעל הרבה יותר לחץ להגיע למקצועות הריאליים. הבנות מדברות על מתח גדול להצטיין, ועל חוויה בה הן צריכות להוכיח את עצמן מעל ומעבר כי נכנסו לתחום לא 'טבעי' להן מבחינה חברתית", אומרת קרק.