"כמה זמן אפשר להחזיק ילדים בסגר במגדל? צריך לתכנן את מרחב המגורים מחדש"

ההתמודדות שלנו עם משבר הקורונה לא הסתיימה, ודומה שכל יום ההגבלות מחמירות, אולם כבר ניתן למצוא את אלה שמבקשים להפיק לקחים. במינהל התכנון הקימו פורום אינטרנטי של מתכננים, ממגזרים שונים ובעלי התמחויות מגוונות, הדנים בנושא. את המיזם של מינהל התכנון מרכז שחר סולר, סמנכ"ל לנושאים אסטרטגיים במינהל התכנון: "ברור שעם כל העיסוק בשוטף והתמודדות עם מה שכאן ועכשיו, צריך להסתכל קדימה. מדובר במגה אירוע שהולך לשנות הרבה דברים ושיש לו עוצמה רבה. חשבנו שזה יהיה נכון לייצר פורום היוועצות, כדי לחשוב מה עושים לקראת היציאה מהקורונה, גם לתקופה שאחרי, וגם, אם תהיה חזרה של המגפה או אסון מסוג אחר". ביקשנו לשמוע מכמה מתכננים אילו דברים צריכים לדעתם להשתנות בעתיד.

תכנון גמיש: שאצטדיון יהיה גם מקלט

תמי גבריאלי, מתכננת ערים ויו"רית משותפת (יחד עם ד"ר רחל קטושבסקי) של איגוד המתכננים, מסבירה שאחת המטרות של פורום החשיבה היא לבדוק איך ניתן להיות מוכנים לאירועים בלתי צפויים, לשינויי אקלים, לרעידות אדמה ועוד: "אנחנו צריכים שהתכנון יוכל להתאים את עצמו למצבים חדשים. המרחבים הציבוריים צריכים להיות גמישים לשינויים. כך חללים גדולים שיכולים לשמש כאצטדיונים, אבל גם לתפקד במצבי חירום, וגם מבני ציבור יוכלו לשמש למטרות שונות. תהיה לזה השפעה גם על המרחבים הפתוחים: צריך לחשוב על פריסה של שטחים ירוקים שתאפשר לאנשים נגישות גם בזמן חירום. במקרו, משבר הקורונה מחזק מאוד את הצורך בשימור של אזורי טבע לצד אזורי פיתוח עירוני. כי יש לזה משמעות במובנים של שמירת משאבי טבע, חי וצומח, אוויר נקי. צריך להוסיף גם את שימור השטחים החקלאיים שמבטיחים אספקת מזון למדינה".

 שדה חקלאי במרכז הארץ / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

הכול קרוב לבית: מה יש לכם במרחק 100 מטר

פרופ' אלס ורבקל, אדריכלית וראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, מדברת על חוסן עירוני ושינוי פרדיגמה: "מגבלת ה-100 מטר מאפשרת לכל אחד לבדוק מה יש לו בטווח הזה. יש מעט מאוד אנשים שיש להם מזל ובמרחק של 100 מטר הם יכולים לפגוש מרחב פתוח איכותי. המגבלה הזאת מייצרת הבנה שעלינו לחשוב על העיר בקנה מידה הרבה יותר קטן, במיקרו".

משרד האדריכלים דרמן ורבקל היה חלק מצוות יועצים גדול שגיבש את החזון האסטרטגי של העיר תל-אביב-יפו לשנת היעד 2035. ורבקל מסבירה שהחזון שהציעו במסמך, של עיר רבת-מרכזים, מהווה המחשה של תפיסת המיקרו-תכנון: "חשוב שכל חלק בעיר יקבל את האיכויות שנמצאות במרכז העיר. זה מייצר הרבה יותר שוויון בין לב העיר והפריפריה".

ד"ר טלי חתוקה, אדריכלית וראש המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, לא מאמינה שאפשר להיערך למגפה, אך סבורה שהיא תאיץ תהליכים שכבר מתרחשים ומסמנים את "המהפכה התעשייתית הרביעית": "אנחנו יודעים שהמודלים של הערים העתידיות לא יהיו מבוססים על עירוניות כמו שאנחנו מבינים אותה עכשיו. העוגנים החדשים יהיו תעשייה, פנאי ומגורים. המסחר, כמו שאנחנו מכירים אותו היום, יהיה שולי. בהיקפים מאוד קטנים לעיר. חלק מאוד גדול מהמסחר יהיה מקוון. זה ידוע, אך הערים עדיין לא מתכווננות לשם.

"ממשיכים לייצר את הטיפולוגיות של מגורים למעלה ומסחר בקומת הקרקע. המודלים האלה, שהועצמו בשנות ה־80, הם לא רלוונטיים היום. אנחנו יודעים שהתעשיות הנקיות ייכנסו חזרה לעיר, וגם המייקרים (בתי המלאכה הדיגיטליים). אנחנו צריכים לחשוב על טיפולוגיות חדשות. המגפה מאיצה את הנוכחות של התופעות האלה שעדיין לא נקלטו במציאות הישראליות, אך קיימות בה".

תכנון מהיר: לקצר פערי זמן אחרי המשבר

את המגזר הפרטי מייצג בצוות האדריכל אבישי קימלדורף, סמנכ"ל לענייני תכנון בחברת שיכון ובינוי, ומטבע הדברים נקודת המבט שלו קצת שונה. לשיכון ובינוי, נזכיר, יש מאגר גדול של קרקעות שיהוו את העתודה לבנייה באזורי הביקוש, וקימלדורף סבור שצריך להסתכל על התכנון אחרת: "נכון להיום, העבודה על שכונות מגורים היא עבודה בטור. זה מתחיל בקידום תב"ע, תוכניות תשתיות, תוכניות בינוי, תוכניות עיצוב. עוברים שלב אחר שלב ונפתח פרק זמן מאוד ארוך בין התכנון הסטטוטורי לבין העלייה על הקרקע. לפעמים מדובר בשנים רבות. לדעתנו, את הפרדיגמה הזאת צריך לנתץ ולהתחיל לעבוד בצורה יותר יעילה, ובמקביל. אין שום סיבה שכשהתוכנית כבר מופקדת, לא ניתן יהיה לתכנן את התשתיות, את תוכניות הבינוי ולגבש את התצורה של השכונה החדשה.
"לקצר ולהקדים את סך המשימות, כדי שניתן יהיה לעלות לשטח כמה שיותר מהר".

מה הקשר בין מהירות מימוש התוכניות למשבר הקורונה?

"הקשר הוא בייעול תהליכים ובזמינות של קרקע לבנייה. אני חושב שהעיכובים שיכולים להיווצר היום בעולם התכנון והרישוי יגרמו לעיכובים במימוש פוטנציאל פרויקטים חדשים. בעיניי, קיצור התהליכים, דווקא מתוך המשבר, יוכל לאפשר להתגבר על פערי הזמן. זה יאפשר למלא את המחסנים של הדירות בצורה יותר מהירה".

המשבר הכלכלי: מסלול ירוק לכלכלה מניבה

שרון בנד, מחברת "במידה" העוסקת בתכנון עירוני ובפיתוח אסטרטגיה עסקית ושיווקית, מאמינה שהסוגיה הרלוונטית בתקופה שתבוא אחרי מגפת הקורונה היא לא תוספת דירות אלא המשבר הכלכלי הממשמש ובא: "כל עולם התכנון היום מכוון מגורים. כל הזוגות הצעירים וחסרי הדיור, שיצטרכו לרכוש דירות, לא יהיה להם איך מכיוון שגם אם מחירי הדיור יירדו כתוצאה מהקורונה, המשבר הכלכלי שמשקי הבית עוברים הוא לא ביחס ליניארי להוזלות האלה, אלא אקספוננציאלי. כולנו צריכים להתביית על להרים את הכלכלה ולהחזיר את האנשים למקומות העבודה וכמה שיותר מהר. לעולם התכנון יש מה לעשות בנושא הזה: החל מזה שתהיה לנו כלכלה קרובה ליד הבית, שכל השירותים יהיו קרובים. בנוסף, כבר שנים רבות שמייבשים את תחום התעשייה. הרשויות לא מבינות שכשהן מעכבות תוכניות של מפעלים, בתי מלון, או בתי עסק גדולים הן מפסידות הכנסות".

בנד מאמינה שצריך לפתוח מסלול ירוק שיאפשר תעדוף של כלכלה מניבה בכל תהליכי בדיקת התוכניות והרישוי.

הטכנולוגיה במרכז: רק חלק קטן יעבדו במפעל

ד"ר מיכל מיטרני, מרצה בפקולטה לארכיטקטורה ותכנון ערים בטכניון, מתרגשת מאוד מהעובדה שהקורונה מינפה את השימוש בטכנולוגיה, ומצד שני, את הישיבה בבית: "החשיבה התכנונית עד היום התייחסה לטכנולוגיה כאל סרח עודף. פתאום אנחנו רואים שהיא מקבלת את מרכז הבמה. מדובר בעולם שלם של כלים. מהדמיות תלת-ממדיות ועד תכנון פרמטרי.

"העובדה שאנחנו משתמשים בטכנולוגיה מקפיצה אותנו קדימה. עד עכשיו היינו בטוחים שחייבים לבוא לעבוד מהמשרד ופתאום מסתבר שניתן גם מהבית. הדבר הזה עשוי להשפיע על עולם התכנון. זה מעלה עניינים כמו איך ייראו מקומות עבודה ואיזה אחוז מהשוק באמת חייב להגיע למשרד. צריך יהיה לעשות ניתוח די מעמיק איזו תעסוקה תצטרך מרחב פיזי ואיזה לא. המשמעות התכנונית של זה היא איך מקצים אזורי תעסוקה. יכול להיות שרק חלק קטן יעבדו במפעל וחלק בתוך השכונה. כל החשיבה המסורתית של אזור (zoning) ועירוב שימושים יצטרכו להשתנות. אנחנו חייבים להבין שהעולם עובד באקסיומות אחרות".

הצפיפות הנכונה: "9-8 קומות בלבד"

פרופ' רחל אלתרמן, חוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות, הטכניון, סבורה שמשבר הקורונה אך ממחיש עד כמה בעייתית בניית מגדלים: "מגדלים הם מלכודת. אתה לא יכול להיכנס למעלית כי היא לא נקייה, האוויר במעלית, אי אפשר לעשות בה ריחוק, אי אפשר להכניס בה אלונקה. גם אם רוצים לרדת במדרגות, אז יש בעיה כי הן חלל סגור. הלובי הוא חלל סגור.

 לובי בכניסה למגדל / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

"מעבר לזה, לא יודעים האם יש בעיה עם המערכות. מחלת הליגיונרים למשל, עוברת במערכות מיזוג האוויר. בסינגפור, סין והונג קונג אין משפחות עם הרבה ילדים אז בהן יש מגדלים. במדינות המערב המגדלים הם לעשירים. ישראל היא המדינה היחידה שבה יש גם הרבה ילדים וגם מגדלים. כמה זמן אפשר להחזיק ילדים בסגר במגדל? עם הילדים אתה מכפיל את המגעים ואת הדאגה. כל אפידמיולוג יאשר את מה שאני אומרת. המגדל הוא כמו אוניית התענוגות, הדיאמונד פרינסס, ספינת הקורונה".

מה את מציעה?

"אני אומרת את זה כבר הרבה שנים. מגדלים הם לא הצפיפות המיטבית. הצפיפות הנכונה היא כמו ברצלונה ופריז. בניינים של 9-8 קומות. כל קבוצת דירות עם כניסה נפרדת. הצפיפות המושגת היא יותר טובה מאשר במגדלים. אני מקווה שבגלל הקורונה הביקוש למגדלים יקטן. זה ניסוי שמדינת ישראל עושה בבני אדם".

מרכזים רפואיים: "לא רחוק מהבית"

לפרופ' ערן פייטלסון, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, יש ביקורת רבה על אופן ההתמודדות של מדינת ישראל עם הקורונה. פייטלסון מאמין שאחד הדברים שיצטרכו לעבור שינוי זה שירותי הבריאות: "בכל הממשלות האחרונות אנחנו פועלים לפי תפיסה ניאו-ליברלית. כולנו רגילים שיותר מ־90% מהמיטות תפוסות, כי זה לכאורה ניצול נורא יעיל. רק שכחו שבשעת חירום צריך עודף.

"למדנו בדרך הקשה שאתה לא יכול להחזיק מערכת בריאות רק לשוטף. אתה צריך מערכת בריאות שתיתן עודפי קיבולת. הקורונה מלמדת שצריך יותר מרכזים רפואיים, בפיזור הרבה יותר גדול ולא רחוק מהבית".

לא ישתנה כלום: "כולם תמימים"

אדריכל דורון חזן, מהנדס העיר אשדוד, לא מבין בכלל מה משמעות "היום שאחרי": "כלום. האם הקורונה לימדה אותנו להיות אנשים טובים יותר או היגייניים יותר? מה פתאום. עולם כמנהגו נוהג. אני לא רואה איך תחום תכנון הערים הולך להיות מושפע מהקורונה. בעיניים שלי, מאומה. אני חושב שכל אלה שחושבים שמשהו ישתנה הם תמימים".