בג"ץ: האיסור על הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח נעשה בחוסר סמכות

בג"ץ קיבל היום (ה') את עתירת הפורום החילוני, פרופ' יורם לס וחברים כנסת ממרצ, בטענה כי האיסור שהונהג על-ידי בתי חולים על הכנסת דברי חמץ לתחומם במהלך חג הפסח נעשה בחוסר סמכות.

האיסור לא נקבע בהחלטה של משרד הבריאות, אלא הוטל על-ידי מרבית בתי החולים בארץ בעקבות דרישה של הרבנות הראשית. בית המשפט העליון קבע בדעת רוב של השופטים עוזי פוגלמן ועופר גרוסקופף כי האיסור הגורף על הכנסת מזון שהוא לא ירקות ופירות טריים או מזון ארוז הנושא תווית כשרות לפסח במהלך חג הפסח, פוגע בזכויות יסוד מן השורה הראשונה לאוטונומיה של הפרט ולחופש מדת.

עוד נקבע כי האיסור פוגע בכבוד המטופל ובהכרה בזכותו להגדרה עצמית ולמימוש בחירותיו והעדפותיו. בהינתן הנסיבות המובילות בדרך כלל לאשפוז בבית חולים, ונוכח מאפייני מתכונת האשפוז, אשר במסגרתה חדרו של המטופל הוא מרחב המחיה האישי היחידי העומד לרשותו, נקבע כי עוצמת הפגיעה בזכויות אלה היא ניכרת.

בית המשפט קבע כי לא קיימת הסמכה ברורה ומפורשת בדין המקנה לבתי החולים סמכות לפגוע בזכויות חוקתיות אלה. בית המשפט הוסיף ונדרש לחלופה שהוצעה על-ידי משרד הבריאות, שלפיה - בכפוף לתנאים ומגבלות מסוימים - יוקמו בבתי החולים מתחמים חיצוניים לבנייני האשפוז, שבהם יוכלו באי בית החולים לצרוך מזון שאינו מסופק על-ידי בתי החולים.

נקבע כי הצעת המשרד להקים את "מתחמי החמץ" לקתה בעמימות רבה, וכי מכל מקום מתחמי החמץ אינם מצמצמים את הפגיעה בזכויותיהם של המטופלים, שרבים מהם ממילא סובלים ממצב רפואי המקשה עליהם לקום ממיטתם, לא כל שכן להתנייד מחוץ לבניין האשפוז.

בצד קביעות אלה פסק בית המשפט כי על פי המגבלות הקבועות בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005, המאבטחים המועסקים על-ידי בתי החולים במהלך חג הפסח אינם רשאים לחפש מזון בכלים של באי בית החולים ואינם רשאים לתפוס כל דבר מזון שהיה ברשות אדם שנכנס לבית החולים או להגביל את תנועתם החופשית של מבקרים בבית החולים בשל החזקת מזון לשם תכלית זו.

בהמשך לכך נקבע כי המאבטחים לא רשאים לפנות אל באי בית החולים בכל הערה, הנחיה או הסבת תשומת-לב בנוגע להכנסת מזון לבית החולים במהלך חג הפסח, נוכח פערי הכוחות המובנים במפגש בין המאבטח לבין האזרח.

במישור הסעד נקבע כי בתי החולים יאפשרו הכנסת מזון (לרבות חמץ) לשטחיהם בתקופת חג הפסח תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על-ידי בית החולים, בשים לב להיערכות הנדרשת לכך במתכונת פעולתם של בתי החולים וכן בהתחשב באתגרים הפוקדים את המדינה בעת הנוכחית. 

השופט ניל הנדל סבר, בדעת מיעוט, כי עסקינן בקונפליקט חברתי המצריך פתרון חברתי. לא מדובר בהתנגשות בין זכויות המחייבת הכרעה לטובת צד אחד, אלא במקרה שבו לכל הצדדים יש זכויות בחברה דמוקרטית, ושראוי להסדירו בהסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט ולא בהכרעה שיפוטית.

השופט הנדל התייחס לשבעה גורמים שמשפיעים על ההכרעה: החולים שומרי הכשרות; החולים שאינם שומרי כשרות; בתי החולים; עובדיהם ומבקריהם; הרבנות וגורמים מטעמה; העותרים; ומעמדו של חג הפסח מבחינה הלכתית, תרבותית וסוציולוגית.

במפגש בין כל הגורמים הללו, סבר השופט הנדל כי הצדדים יכולים להגיע להסדר שייתן מענה הולם לכולם, הן מבחינת ההלכה היהודית והן מבחינת השמירה על זכויותיהם של המאושפזים בבתי החולים בפסח. בנסיבות אלה, ועל הרקע החברתי והתרבותי של ההליך, ראוי לאפשר לצדדים להגיע להסדר כזה ללא הכרעה שיפוטית של הסכסוך.

לפיכך סבר השופט הנדל כי נכון יהיה להורות על מחיקת העתירות, תוך מתן הוראה שאם עד לסוף שנת 2021 לא יגיעו הצדדים להסדר מוסכם - ניתן יהיה להגיש עתירה חדשה. 

פרופ' אביעד הכהן, שייצג את הרבנות הראשית לישראל, מסר בתגובה: "לצערי, בית המשפט קיבל החלטה שתביא לכך שהמקום האחרון בישראל שבו שהו יחדיו בצוותא חולים, אנשי צוות ומבקרים - יהודים וערבים, חרדים, חילוניים ודתיים - יהפוך למוקד של מחלוקת. לפסק הדין תהיינה השלכות רחבות-היקף על כל הכשרות ברשות הרבים במדינת ישראל, החורגות בהרבה משאלת החמץ בבתי החולים בפסח".

ח"כ תמר זנדברג, מיוזמות העתירה לבג"ץ, מסרה לאחר פסק הדין כי "בג"ץ עשה היום צדק נגד הכפייה הדתית ועצר נוהג מחפיר בבתי החולים. למשטרת חמץ אין מקום לא בבתי חולים ולא בשום מקום אחר. השלה הבא יהיה ביטול חוק החמץ".