דעה: היעדר ייצוג נשי בצמתים של קבלת ההחלטות פוגע בכולנו

חברי הוועדה המייעצת של המל"ל, המטה לביטחון לאומי, מייצגים מונופול מוחלט של גברים על ההנהגה והממשל בישראל.31 חברים - 29 גברים יהודים ו-2 נשים, שממלאות תפקיד יותר זוטר. משבר הקורונה חושף יותר מאי פעם שבניהול משברים ישראל בוחרת להדגיש תופעה של יתר ייצוג גברי והדרת נשים ממרחב קבלת ההחלטות. לכן, ברגע שהתחיל המשבר בארץ, באופן כמעט מידי השיח הבולט סביב משבר בריאות ציבור נהיה שיח ביטחוני צבאי, והדמויות הציבוריות אשר השתלטו על המסכים וההופעות התקשורתיות היו גברים. כביכול במקרה, האישה היחידה בניהול המשבר, פרופ' סיגל סדצקי, מומחית מובילה לרפואה בניהול המשבר הופיעה מעט ותוארה לא פעם בתקשורת בסופרלטיבים שנויים במחלוקת.

למה במדינה בה ישנן מומחיות לאפידמיולוגיה, פרופסוריות, ושרות בריאות לשעבר שיכולות לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות או להופיע במהדורות החדשות ולתת מידע מקצועי ומהימן הן נעלמות כמעט לחלוטין? המחקר ההשוואתי שלנו מוכיח שבזמני משבר, כמו מלחמות רוב בני האדם מעדיפים מנהיג גבר. למה גבר? כי משבר מעורר בנו אימה וחרדה וחונכנו שהגבר הוא המנהיג ה"מגן" מפני איום.

בשלושים השנים האחרונות, ישנה מגמה גלובלית של כניסת נשים לתפקידי הנהגה ועמדות מפתח. מחקרים רבים מראים שחשיפה לנשים בתפקידים אלו מסייעת בצמצום ההטיה המגדרית. במילים אחרות, ככל שאנחנו חשופים ליותר נשים בתפקידי מפתח כך הדבר נראה לנו פחות "לא טבעי" ובבואנו לבחור מנהיג יש סיכוי גבוה יותר שנבחר באישה. הנוכחות של נשים בולטות בפוליטיקה ומשרדי ממשלה יוצרת אמונה יותר גדולה ביכולת של נשים, וגם מעודדת מעורבות ופעילות פוליטית של נשים מצביעות.

אך בישראל המגמה היא שונה. למה ? הקשר ההדוק בין המדינה והצבא יצר מציאות בה המנהיגים צומחים ממערכת הביטחון ומחזקים את מיתוס הגיבור ואת דמות המנהיג כגבר חזק. מציאות זו משתקפת בממצאיה של ד"ר ירקוני שורק שמראים שההשפעה של הטיה מגדרית בישראל יותר גדולה מאשר במדינות אחרות. אין מדינה בעולם שבה אין הטיה מגדרית (העדפה לגבריות, והדרה של נשיות) אך מחקר שלנו מראה שהתופעה הזאת בארץ עוד יותר מוגזמת ממדינות אחרות. מכל מוסדות המדינה העיקריים אשר קובעים את הלך החיים הציבוריים ואת ההוויה הישראלית אם זה בית המחוקקים והממשלה, הצבא, והרבנות כל אלו הינם מוסדות שבהן נשים מודרות באופן מערכתי וגורף.

כאשר בישראל התגובה לקורונה נשלטת לחלוטין על ידי גברים ואין ייצוג של נשים, זה לא מפריע לאף אחד בגלל שההנחה הבסיסית היא שגברים יטפלו במצב באופן יותר טוב. במדינה בה האג'נדה השולטת היא זו הביטחונית, כמו בישראל, החברה מכירה בכך שיש אויב חיצוני וכל התנאים לחיסולו לגיטימיים, ולכן המסגור של מחלת הקורונה כאויב לאומי ביטחוני משקף את תהליך המיליטריזציה וקובע מראש העדפה חברתית לגבריות נוקשה. בנוסף, בעקבות תהליך ארוך של קיצוץ תקציבים לשירותים ציבוריים ומיקומו המרכזי של הצבא בחיינו, המדינה נותנת שירותים לאזרחים על ידי שימוש במערכת צבאית שכלל לא נועדה לטפל בצרכים אזרחיים. גם המדינה וגם אזרחיה מאפשרים את עודף השליטה הצבאית ומתעקשים שאין צורך במוסדות מדינה אזרחיים, שאין צורך במומחים, אין צורך במקצוענים - גבריות, ביטחון וצבא זו מקצוענות אוניברסלית. במיוחד. אם רוב המומחים בבריאות הציבור ואפידמיולוגיה הן במקרה נשים, קל להדיר אותן - חונכנו לכך.

היעדר נשים בניהול משבר הקורונה היא הבעיה של כולנו. בצמתים של קבלת החלטות המחקר מוכיח שגיוון אתני, תרבותי, ומגדרי נותן לנו מענה שלם יותר הרואה לטווח ארוך את ההיבטים השונים של הבעיה. משבר הקורונה מורכב והשלכותיו "פוגשות" אוכלוסיות שונות בצורה שונה. כרגע כ-51% מהאוכלוסייה לא מיוצג בתהליך קבלת ההחלטות שלא לדבר על אוכלוסיות אחרות כמו החרדים, האתיופים, ופלסטינים אזרחי ישראל ניתן להניח שהמענה יהיה חלקי והשריפות שנצטרך לכבות ובעיקר לממן יהיו רבות. חוסר הגיוון (מגדר, עדה/גזע, דת, יכולת, מיניות) במל״ל משמעו שאוכלוסיות מסוימות יצאו יותר נפסדות מפאת חוסר ייצוג. ההחלטה שתהיה רק אישה אחת משקפת בעיה היסטורית ומערכתית של הדרה וקיפוח נשים שמדינת ישראל ממשיכה להיכשל בהתייחסות אליה והציבור הישראלי נכשל בפיקוח הממשל ותמיכה בזכויות ושאיפות של מחצית האוכלוסייה. 

ד״ר נועה באלף היא מומחית לפוליטיקה השוואתית ומגדר. ד"ר אילה ירקוני שורק היא מומחית ליחסים בינלאומיים ומנהיגות נשית בזמני משבר