רישום כ"עוסק מורשה" טומן בחובו חובות לצד זכויות. כך למשל, עוסק חייב לשלם מע"מ על כל עסקה שבוצעה במהלך עסקיו, על מכירת ציוד ונכסים ששימשו בעסקו, ומאידך רשאי לקזז את מס התשומות ששילם בגין רכישת נכסים ושירותים עבור עסקו.
במקרים מסוימים, הרישום כעוסק אינו מחויב המציאות, והוא תולדה של טעות. זאת למשל במקרים בהם אין לעוסק פעילות עסקית ממשית העולה לכדי עסק. אי לכך, יש לבחון את עצם הרישום בכובד-ראש, כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו.
רקע: לאחרונה התגלגל לפתחו של בית המשפט מקרה מעניין שבו ביקש עוסק "להשיב את הגלגל לאחור" - לסגור את תיק העוסק שלו למפרע תוך השבת המע"מ ששילם כנגד השבת מס התשומות שקיזז זה כארבע שנים.
בנסיבות המקרה סגרה המערערת, שהיא חברה פרטית שעסקה בתחום הבנייה, את תיק העוסק שלה, לאחר שהפסיקה את פעילותה. לימים פתחה מחדש את תיק העוסק בעקבות כוונתה להקים מלון בוטיק בתל-אביב. החברה רכשה מגורם פרטי בניין הכולל שלוש דירות וארבע יחידות סטודיו, והנפיקה חשבונית מס עצמית. כמו כן, לצורך הכשרת המבנה כמלון שכרה המערערת בעלי מקצוע שונים ויועצים, ביצעה עבודות לחיזוק הנכס ופעלה לקבלת אישורי בנייה. יצוין כי המערערת קיזזה את מס התשומות בגין עלויות אלה.
בסופו של דבר נשללה האפשרות של החברה לבנות את המלון, ועל כן היא נאלצה להשכיר את היחידות השונות - חלקן למגורים וחלקן כמחסנים לאמנים. מרבית דמי השכירות נבעו מהשכרת יחידות המגורים. המערערת דיווחה למנהל מע"מ על כל דמי השכירות כעסקאות חייבות במס.
בחלוף ארבע שנים מפתיחת התיק פנתה החברה למנהל מע"מ בבקשה לביטול רישומה כעוסק וכן לבטל את החשבונית העצמית שהנפיקה ברכישה. בנוסף ביקשה החברה להשיב לה את המע"מ ששילמה במרוצת השנים, כנגד השבת כל מס התשומות שקיזזה מעת רישומה. בקשתה נבעה מכך שאם יתבטל הרישום, הרי שמכירת הנכס בעתיד לא תתחייב במע"מ, באשר היא אינה "עוסק".
רשות המסים (מנהל מע"מ) דחתה את הבקשה, בטענה כי החברה מקיימת פעילות עסקית ומתנהלת כעוסק לכל דבר ועניין.
החברה ערערה לבית המשפט, ולצורך הכרעה בסוגיה בחן בית המשפט האם אכן המערערת מקיימת פעילות עסקית, וזאת אך ורק ביחס ליחידות שאינן מושכרות למגורים, שכן ממילא השכרת יחידות המגורים פטורה ממע"מ.
ההחלטה: בית המשפט סקר את מבחני הפסיקה לצורך סיווג פעילות כעסקית (ר' ע"א 4377/17) וקבע כי השכרת יחידות הסטודיו אינה בגדר פעילות עסקית. זאת, בין היתר, לאור העובדה כי קיים פער דרמטי בין עלות הנכס בכללותו לבין דמי השכירות הזעומים שנבעו מהשכרת היחידות לאמנים, וכי המערערת לא התכוונה כלל לבצע פעולות של השכרה אלא כוונתה הייתה הקמת בית מלון, ואילו פעולת ההשכרה נכפתה עליה.
בית המשפט דחה את טענת מנהל מע"מ, שלפיה העוררת מושתקת מלטעון כי פעילותה הנוכחית אינה פעילות עסקית לאור מצג שונה שהציגה בעבר בפני רשויות המס, וזאת משום שבמועד שבו דיווחה המערערת על פעילותה העסקית, אכן לכך היו מועדות פניה, והשינוי בתוכניותיה נכפה עליה.
לבסוף קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין מוצדק לבטל את הרישום כעסק למפרע.
תודה לעו"ד ראקל שיינוולד על סיוע בהכנת המאמר.
ע"מ 27953־11־18 דומסטרוי
הכותב הוא בעלים של משרד מאיר מזרחי ושות'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
