אוהבים לגור בתל אביב ובחיפה, רוצים לעזוב את פתח תקווה ובאר שבע: סקר העדפות המגורים הגדול של הלמ"ס

החלום הישראלי לא נגוז, והמסרים שהמדינה ויזמי הנדל"ן מלעיטים את הציבור הישראלי במשך שנים, שצריך לעבור למגורים במגדלי מגורים צפופים ומוקפי בטון ולשקול מגורים בשכירות ארוכת טווח - לא עובדים. 44% מהישראלים רוצים לגור בבית בודד; עוד 8% בקוטג' ובתור נחמה, 19% מהם מעוניינים בדירת גן, רק 9% היו רוצים לגור בפנטהאוז. ומעבר לזה, 80% מהישראלים רוצים לגור בדירה בבעלותם, ולא בשכירות. גם לא שכירות ארוכת טווח. כך עולה מנתוני הלמ"ס שפורסמו היום.

הנתונים לקוחים מתוך הסקר החברתי 2019 בנושא דיור ואזור מגורים, והם מאירים מכיוון שונה את ההתנגדויות הרבות שבהן נתקלת המדינה המדינה, שמעוניינת לצופף מגורים בבנייה גבוהה ועם מעט מאוד שטחים ירוקים. הישראלים לא מעוניינים בזה. למעשה, מהבקר עולה, כי בניגוד לתזה הרווחת, ש"כל המדינה מעוניינת לגור בתל אביב", רק שליש מהתושבים היו מעוניינים לגור בעיר גדולה; 38% היו מעוניינים להתגורר בישוב כפרי או קהילתי, ו-26% היו מעדיפים להתגורר ביישוב עירוני קטן.

הפער הגדול הזה בין החלום להתגורר בבית צמוד קרקע בבעלות, או לפחות בדירה עם גינה, רצוי באזור כפרי, לבין ההצטופפות במטרופולין תל אביב שמייצג את מציאות המגורים הכמעט הפוכה, נעוץ קרוב לוודאי בנתוני התעסוקה בין מרכז הארץ לבין הפריפריה, שמרכזת בתוכה את מרבית האזורים הכפריים בישראל. ומימוש החלום לצמוד קרקע במרכז הארץ - יקר מאוד.

התוצאה של זה היא אחוז גבוה של אוכלוסיה שאינו מרוצה מהיישוב שבו הוא מתגורר כיום. 44% מבני ה-20 ומעלה שהשתתפו בסקר ענו, כי היו רוצים להמשיך לגור ביישוב שהן הם מתגוררים כיום. מי שמרכזת את שביעות הרצון הגדולה ביותר היא תל אביב 76% מתושביה היו מעדיפים להמשיך לגור בה; 68% מתושביה היהודים של ירושלים היו רוצים להוסיף להתגורר בה, ואולם כשמשקללים בנתונים גם את האוכלוסיה הערבית, מגיעים ל-43% בלבד של תושבים שהיו רוצים להתגורר בעיר. זה כמובן איתות חמור הן לממשלה והן לעירייה, על הפערים הגדולים בין ההתיחסות לתושביה היהודים של העיר לבין תושביה הערבים.

לאחר מכן נמצאת חיפה עם 62% מהתושבים שהיו מעדיפים לגור בה גם בהמשך, ואשדוד עם 55%.כשמדובר בראשון לציון, ונתניה אחוז התושבים שלא היו רוצים לעזוב הוא 48% ו-49% בהתאמה; בבאר שבע רק 40% נמצאים בסטטוס הזה, ואילו נוריות אזהרה עזות מכוונות לראש עיריית פתח תקווה: רק 35% מהתושבים מעדיפים להמשיך לגור בעיר. לעומת זאת 57% מתושבי היישובים הכפריים היהודים ענו, כי אף הם לא רוצים לעזוב, כלומר גם שם לא תמיד הכל טוב.

אם לחזור לרגע לשאלת סוג המגורים המועדף, הימצאה של דירת גן כדירה השנייה המועדפת, יכולה להפתיע, כמו גם המיקום הנמוך יחסית של דירת הפנטהאוז אצל הנשאלים. זאת משום שדירת הפנטהאוז נחשבת ליוקרתית בהרבה מדירת הגן ועולה הרבה יותר. לפיכך נראה, כי הישראלים מעדיפים דירה על נוף; ולידיעת יזמי הנדל"ן: עניין המדרגות בדירות מפריע לישראלים מאוד. המיקום הנמוך יחסית של הקוטג' (רק 8% מהישראלים היו חולמים להתגורר בבית כזה) ובמיוחד של הדופלקס, מתחרהו העיקרי של הפנטהאוז (2% בלבד) מחזקים את הדיווחים על הקושי הגדול לשווק דירות כאלה, במיוחד דופלקס, ועל פערי המחיר הגדולים בין פנטהאוזים לדופלקסים ובין וילות חד מפלסיות לקוטג'ים דו או תלת מפלסיים.

בסקר הוצגה השאלה: האם היית מוותר על רכישת דירה, אם היו מאפשרים לך לשכור דירה בשכירות ארוכת טווח? 80%, השיבו בשלילה. 16% השיבו בחיוב, ואילו 4% ענו, שהם לא יודעים.

מה יכול לגרום לישראלים להעדיף מגורים בשכירות על פני מגורים בדירה בבעלותם? 11% מציינים חוזה לתקופה ארוכה, לפחות 5 שנים; 16% - דמי שכירות זולים ב-20% ממחיר השוק; 6.1% יעדיפו דירה מתוחזקת על ידי חברת ניהול; 77% - לא יעדיפו לעבור לדירה בשכירות בשום תנאי (האחוז המצטבר שהתקבל משאלה זו עולה על 100%, כי לנשאלים ניתן לבחרו במספר אפשרויות). נתונים אלה מעידים, של"דירה להשכיר" ולמדינה יש עוד הרבה מאוד עבודה להשקיע בנושא.