העבר "המלוכלך" של אנגליה צף למעלה: צאצאי קהילת העבדים השחורים בליברפול דורשים חשבון נפש

על שדרה שטופת גשם בעיר הנמל הבריטית הצפונית, ליברפול, עמד ההיסטוריון לורנס ווסטגאף והצביע על בסיס אבן ריק מפסל במרכז שכונת השחורים העתיקה ביותר בבריטניה. "הפסל שעמד עליה פעם של מכובד מקומי שהיה קשור לסחר העבדים, הוסר על ידי המפגינים במהומות", הוא אומר. זה קרה כבר בשנת 1982.

היום, תנועת (Black Lives Matters (BLM פותחת עוד פרק בהתמודדות של ליברפול עם עברה. ווסטגאף הוא חלק מקהילת שחורים בריטים ששורשיהם נטועים 200 שנה אחורה, כשגלים של עבדים, מלחים וכמה לויאליסטים שחורים מאמריקה (נאמני המלך הבריטי) התיישבו בליברפול, ושגשגו מבום מסחרי, שנבנה על שינוע עבדים בקנה מידה תעשייתי.

"ליברפול היא כנראה האנדרטה הגדולה ביותר למעורבות הבריטית בסחר בעבדים", אומר ווסטגאף, ההיסטוריון בן ה-45, בלכתו בשכונת טוקסטת שסמוכה למרכז ליברפול.

 ההיסטוריון לורנס ווסטגאף בסיור בעקבות העבדות בליברפול. צאצא של עבד שהובא לעיר ב־1820 / צילום: לורנס ווסטגאף

"ההון שהושג מכלכלת העבדים הפך את ליברפול מעיירה שולית לנמל העבדים הגדול ביותר באירופה, אבל תושבים רבים של העיר לא מכירים את ההיסטוריה של ליברפול", הוא אומר. גם ההקשר לא מובן במלואו, מה שממשיך להעיק על האוכלוסייה השחורה המקומית.

ברחבי בריטניה, מחאות BLM עוררו שאלות לא-נוחות על איך בריטניה השתלטה על המסחר העולמי בימיה כאימפריה. תפקידה של בריטניה בסחר העבדים אינו נלמד בהרחבה בבתי הספר במדינה. תוכנית הלימודים נוטה להתמקד דווקא בחלקה של בריטניה באיסור על העבדות בתחילת המאה ה-19. ערים בריטיות כמו לונדון ובריסטול הסירו פסלים של סוחרי עבדים ידועים, בעקבות הפגנות המחאה על רציחתו של ג'ורג' פלויד במהלך מעצר משטרתי במינאפוליס בארה"ב בסוף מאי ועל היחס לשחורים בכלל.

נראה שליברפול השתדלה יותר מרוב הערים הבריטיות להתמודד עם עברה, כולל התנצלות פורמלית ב-1999 על תפקידה בעבדות. בעיר שוכן גם המוזיאון החשוב היחיד במדינה בנושא זה, "מוזיאון העבדות הבינלאומי בליברפול".

אבל עד כה זה לא תורגם לחיים נוחים יותר לקהילה השחורה בעיר, אומרים פעילים ומקומיים. מהקהילה הזו יצאו שורה של שחקני כדורגל, בדרנים ומתאגרפים מצליחים, אבל תושבים ממוצא שחור לא מיוצגים במגזר הציבורי והפרטי בעיר, אומרת קים ג'ונסון, שהפכה בשנה שעברה לשחורה הראשונה שהיא חברת מועצה בעיר. "זו יכולה להיות רק גזענות מושרשת ממוסדת, אין דרך אחרת להסביר את זה", היא אומרת.

ההון העירוני הופק מסחר עבדים

ההיסטוריון ווסטרגאף מקיים סיורים היסטוריים בעיר כמעט מדי סוף שבוע. במהלכם הוא מצביע על רחובות שנקראים על שם סוחרי עבדים שהתעשרו מהמסחר בהם, ועל תיאורי העבדות שמצוירים או מפוסלים ברחבי העיר. ההתעניינות בסיורים ובעבר "המלוכלך" של העיר זינקה אחרי הריגתו של פלויד. וכעת הוא דוחס עוד ארבעה או יותר סיורים לימים הפנויים שלו. בתוך כמה שבועות הוא גייס 45 אלף דולר להקמת יד זיכרון בבית קברות לעבדים האלמונים שהלכו לעולמם בליברפול.

מועצת העיר אומרת שלוחות זיכרון יפוזרו ברחבי העיר, עם הסברים על איך ההון שהופק מהמסחר בעבדים מימן כמה וכמה בניינים ופארקים מרשימים בליברפול. ביולי, ראש העיר גם מינה כוח משימה לשיוויון בין-גזעי.

מוזיאון העבדות הבינלאומי של העיר מתכנן במקביל להתרחב לבניין גדול יותר, על המזחים שעליהם פורקו ונטענו פעם סחורות שייצרו עבדים.

"להיות הקהילה השחורה הוותיקה ביותר בבריטניה זה בו-זמנית מקור לגאווה אבל גם למתיחות", אומר ריי קוסטלו, היסטוריון שחור תושב טוקסטת Toxteth)). "אחת הסיבות לכך שליברפול מעולם לא נרגעה מהעבר שלה היא, שהיא קהילה כה עתיקה ושייכת ישירות לסחר עבדים ללא הפסקה", הוא אומר על היחסים העכורים בין הגזעים בעיר. בעוד שחלקים אחרים בבריטניה הסתגלו לקהילות מהגרים חדשות, "בליברפול הם פשוט שמרו על הגישה הישנה".

1.3 מיליון עבדים על ספינות מליברפול 

התיעוד הראשון של שחור בליברפול הוא משנת 1717, אומר ווסטגאף. העיר שינתה את פניה במאה ה-18 בזכות זרם ההון שיצרו העסקים ששיגרו אוניות מליברפול למערב אפריקה, חטפו עבדים ליבשת אמריקה, וחזרו לעיר עם סחורות שכללו כותנה וסוכר.

כ-1.3 מיליון עבדים הועברו על סיפון אוניות שנבנו בליברפול. האוניות הללו יצאו ליותר הפלגות עבדים בהשוואה לכל יתר הנמלים העיקריים בבריטניה ביחד, לפי מוזיאון העבדות בעיר. ההון שנגרף מהמסחר המשולש הזה (ליברפול-אפריקה-אמריקה) שינה את ליברפול ועזר לטפח את תעשיות הבנקאות והביטוח הידועות של בריטניה.

גם אחרי ביטול המסחר בעבדים ב-1807, הכסף המשיך להתגלגל בליברפול לאורך כל המאה ה-19 כאשר המסחר עם ארה"ב פרח. ליברפול גם קיימה קשרים עם הקונפדרציה (הדרום המורד במלחמת האזרחים בארה"ב).

 איור מהמאה ה־18 של ספינת העבדים "ברוקס", על שם הבעלים שלה, סוחר העבדים מליברפול, ג'וזף ברוקס / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

האימפריה התכווצה, המסחר התייבש

בריטניה נאלצה לשלם לארה"ב פיצויים ב-1871 על הזנק שגרמו אוניות מלחמה שנבנו בליברפול עבור הקונפדרציה. העיר נזכרת כמה פעמים בספר "חלף עם הרוח", וחיילי קונפדרציה קבורים בטוקסטת.

במרוצת השנים, הקהילה השחורה התערבבה בין המקומיים והאירים בליברפול. אחרי מלחמת העולם השנייה היא התרכזה באזור טוקסטת, תערובת של בתי לבנים אדומות ובתים ג'ורג'יאניים גדולים, ממש מדרום למרכז העיר.

המסחר של ליברפול התייבש כאשר האימפריה התכווצה והעיר נקלעה לזמנים קשים. "ליברפול משקפת במידה רבה את גורל בריטניה כולה", אומר ווסטגאף. "כשאנחנו מאבדים את האימפרייה, העיר דועכת".

המהומות של 1981 בטוקסטת פרצו בעקבות מתיחות עם המשטרה. ההתפרעויות, שדוחות ממשלתיים קבעו שהן נבעו מאבטלה, שיטור-יתר וגזענות, סימלו את יחסי הגזעים הגרועים בבריטניה.

הסרת פסלים או שמות רחובות שקשורים לעבדות איננה הפתרון, אומרת מישל צ'רטרז, שמנהלת את מרכז קואומבה אימאני, ארגון קהילתי בטוקסטת. "תצטרך להסיר חצי מליברפול אם תוריד פסלים ורחובות שקשורים לעבדות", היא אומרת. במקום זאת, לדעתה, המיקוד צריך להיות על יותר חינוך והזדמנויות לקהילה שלה.

היום טוקסטת מאופיינת בדיור מוזנח לצד דיור משופץ בבתי לבנים אדומות עם חצרות קדמיות, עם מסגד ובית כנסת לצד הכנסיות שלה. חלק מהדירות הדו-קומתיות (טאון האוז) העשירות יותר הפכו לדיור יוקרתי במחירים גבוהים. בינתיים, הקהילה השחורה התרחבה לשכונות אחרות בעיר.

חברת המועצה ג'ונסון מאמינה שמותו של פלויד בארה"ב עשוי לציין נקודות מפנה. "אני חושבת שדברים השתנו, אני מרגישה חיובית, כי המדינה רואה את הגזענות וחוסר השיוויון", היא אומרת.

מרגישים פחות "בריטים" מהלבנים

אך הבעיות הן עמוקות. ווסטגאף התחקה אחרי השורשים שלו עד ל-1820, לעבד לשעבר שהגיע לליברפול מברבדוס, מושבה בריטית לשעבר. הוא אומר שלמרות הוותק הזה, הוא ובריטים שחורים אחרים סובלים מהסטיגמה של להיחשב לפחות בריטים מן התושבים הלבנים.

מאחוריו בצד השני של השדרה מונחת אבן הפינה שעליה עמד פעם פסלו של וויליאם הסקיסון, מחוקק מהמאה ה-18 בליברפול. הוא הוסר במהומות בטוקסטת על ידי מפגינים שטענו שהסקיסון תמך בעבדות.

הפסל הוצב מחדש במרכז ליברפול, והוא עומד שם היום.