הפתרון למשבר הקורונה: אוטונומיה מוניציפלית

משבר הקורונה הנו אירוע מורכב. ההתמודדות עם המגפה, היא ללא ספק עניין לאומי (ואף גלובלי), שאיננו מקומי ומוגבל. לפיכך, ברור שהאחריות והסמכות העיקריות לטיפול בה, נתונים למדינה ולשלטון המרכזי. עם זאת, לשלטון המקומי יש תפקיד משמעותי בהתמודדות מוצלחת עם האתגר.

לנבחרי הרשויות המקומיות ולעובדיהם, יש היכרות קרובה עם התושבים ועם התנאים המקומיים. בשל כך, הם יכולים לסייע באופן חיוני באיתור ומיקוד הבעיות, ובאספקת שירותים נחוצים (כמו - בדיקות נגיף; פינוי לבידוד במלוניות; אספקת מזון ותרופות). בנוסף, יש להם יכולת שכנוע והשפעה על התושבים המקומיים למלא אחר ההנחיות. לרשויות המקומיות יש כוח אדם רב, המצוי ומעורב בקהילה המקומית. כך לדוגמה, רשויות הרווחה המקומיות נושאות בנטל מרכזי בטיפול במצוקות ובצרכים של התושבים, הן במישור הבריאותי והן במישור הכלכלי.

לצד שיתוף פעולה וסיוע, אנו עדים למחלוקות ועימותים בין המדינה לבין הרשויות המקומיות. המדינה קובעת הנחיות והגבלות על תושבים ועסקים. לעיתים, הרשות המקומית מבקשת להסיר מגבלות או להקל בהן, לדוגמה: דרישות (ואף עתירות לבית המשפט) של רשויות מקומיות להסיר סגר מקומי, ולפעמים רשות מקומית מבקשת להחמיר מגבלות מעבר להנחיות.

להגביר את האמון במנהיגות הרשויות המקומיות

אכן מדובר בסוגיה לא פשוטה. סגירת גבולות בין מדינות היא עניין קשה אך אפשרי. קשה הרבה יותר, ולעיתים בלתי אפשרי, להטיל סגר הרמטי על רשויות מקומיות. לרשויות המקומיות אין גבולות, ובמקומות רבים אין בכלל הפרדה גיאוגרפית בין רשויות מקומיות. ובעיקר, מערכות הקשרים של תושבים ועסקים חוצות גבולות של רשויות מקומיות. למה שקורה בתחומי רשות מקומית אחת, יש השפעות סביבתיות על הנעשה בתחומי רשויות מקומיות קרובות ואף בהיקף מדינתי.

להתפרצות גוברת של המחלה, או מאידך לעליה משמעותית בנתוני האבטלה, יש השלכות חברתיות כלליות שהטיפול בהן מוטל על המדינה. אבל, למשבר הקורונה יש גם היבטים מקומיים משמעותיים. עם הימשכות ההתמודדות עם המגפה, אנו עדים לכך שהמדינה עצמה מבינה שאת ההגבלות מצד אחד, וההקלות מצד אחר, לא חייבים להחיל באופן אחיד מדינתי (כפי שהיה בתחילת המשבר). ניתן להחילן באופן מקומי (על רשות מקומית מסוימת, או אף על אזור בתוכה), בהתאם לתנאים המקומיים המשתנים מעת לעת.

על המדינה להגביר את האמון במנהיגות של ראשי הרשויות המקומיות ונבחרי הציבור, ובמקצועיות והמחויבות של עובדי הרשויות המקומיות. על הממשלה כשלטון מרכזי, להיגמל מהנטיה הריכוזית הרואה בכל עניין שנעשה, גדול או קטן, כעניין שהמדינה צריכה להסדיר, לאשר, לפקח או להתערב. במקביל, על הממשלה לצמצם את החשדנות כלפי הרשויות המקומיות.

אמנם, להענקת סמכות ושיקול דעת לרשויות המקומיות לקבוע הסדרים מקומיים, יש השפעה על החברה הכללית, אך אף על פי כן, על המדינה לשקול את היתרונות של עצמאות מנהיגי השלטון המקומי לפעול לטובת תושביהם שבחרו בהם באופן דמוקרטי, למול הסיכון של הפגיעה באינטרסים של אחרים או באינטרסים של המדינה. עצמאות מקומית, מעודדת יוזמות מקוריות ופעולות יצירתיות, שעשויות להיות השראה לשימוש נרחב יותר, ומחזקת את הסולידריות החברתית בקהילה המקומית, תחושות ההזדהות והשייכות והסיוע ההדדי.

להכיר באוטונומיה של השלטון המקומי

על המדינה להכיר באוטונומיה של השלטון המקומי, ולאפשר ככל הניתן את הרחבת סמכויותיהן ושיקול דעתן, בכל עניין שהשפעתו על הסביבה והמדינה הנה מצומצמת. אציין מספר דוגמאות:

1. הרחבת הסמכויות של הרשויות המקומיות, לספק שירותים בעניינים שבדרך שגרה אינם נחשבים עניינים מקומיים. כך, לדוגמה, עיריית ירושלים מציעה לאפשר עריכת חתונות פרטיות בגנים ציבוריים, בתמיכה לוגיסטית של העירייה, לצד דרישה כי עורכי החתונה ירכשו שירותים מבעלי עסקים מקומיים.

2. לאפשר לרשויות המקומיות שיקול דעת עצמאי בקביעת סדר העדיפויות המקומי, גמישות בניהול התקציב ושינוי מהיר של סעיפי תקציב בהתאם לצרכים חדשים ושינוי התנאים.

3. הסרת המגבלה החוקית שקבעה המדינה, השוללת מהרשות המקומית סמכות להעניק על פי שיקול דעתן הנחות בארנונה לתושבים, עסקים וארגונים.

4. לאפשר לרשויות המקומיות לקבוע הסדרים מקומיים (להקל או להחמיר) בעניינים שהשפעתם מחוץ לתחום הרשות המקומית הנה מועטה.

אמון הדדי ושיתוף פעולה בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי, תוך הרחבת עצמאות ושיקול דעת של הרשויות המקומיות, חיוניים לשגשוג התושבים והחברה בימי שגרה, אך נחוצים שבעתיים בעת חירום למאבק יעיל ומוצלח במשבר הקורונה. 

הכותב הוא משפטן. מחבר "המשפט והמקום: משפט השלטון המקומי בישראל", בהוצאת "למדא" לימוד של האוניברסיטה הפתוח