תכירו: שחפת. האיום הבריאותי הבא כבר מעבר לפינה

כמעט 900 אלף איש מתו עד כה מקורונה בכל העולם. בכל שנה מתים כ-1.5 מיליון משחפת. מדוע אנחנו לא רואים בה חלק מחיינו? כנראה משום שהיא פוגעת בעיקר באוכלוסיות החלשות ביותר במדינות חלשות ממילא. אבל גם במדינות חזקות כלכלית ופוליטית יש שחפת, והמומחים שעסוקים זה שנים במיגורה חוששים שהקורונה פוגעת בטיפול במחלה ונראה בשנים הקרובות יותר נדבקים במחלה.

לשחפת יש טיפול וניתן גם למנוע את התפרצותה. ב-2015 הכריז ארגון הבריאות העולמי יחד עם קונסורציום של מובילי מערכות בריאות, עמותות וחברות תרופות ברחבי העולם שעד 2030 ניתן יהיה להגיע לעולם ללא שחפת. לרדת בתוך פחות משני עשורים מ-1.5 מיליון מקרים בשנה לכמעט אפס.

כבר ב-2019 היה ברור שהיעד הזה מאתגר מאוד עד בלתי אפשרי, הן בגלל עיכובים ביישום תוכניות ההתערבות והן בגלל התפתחות של זן שחפת עמיד יותר לטיפול. בכל זאת, הייתה התקדמות. "התחלנו לאתר ולטפל בחולים שעד אז לא הצלחנו להגיע אליהם, שזה האתגר הכי גדול", אומרת ד"ר לוצ'יקה דיטיו, מנהלת מיזם Stop TB, יוזמה של כ-1,500 עמותות וארגונים במדינות שונות העוסקים במאבק בשחפת. "ואז אמרנו, 'אוקיי, המצב עדיין לא מדהים, אבל אנחנו כבר לא בתחתית ההר. ואז הגיעה הקורונה ומחקה את כל ההצלחות".

מספר הבדיקות ירד ב-59%

"כרבע מאוכלוסיית העולם יידבקו בשחפת ויהיו בסיכון להתפרצות המחלה", אומרת ד"ר תרזה קסייבה, ראש תחום השחפת בארגון הבריאות העולמי. "השחפת נפוצה מאוד במדינות מסוימות, אבל היא קיימת בכל מקום. ככל שהמצב החברתי והכלכלי קשה יותר, כך השחפת פוגעת בעוצמה רבה יותר. לכן אנחנו מאוד מודאגים.

"אנחנו מעריכים, על פי המודלים הקיימים שלנו, שהקורונה תמשיך להשפיע לרעה על הטיפול בשחפת במדינות שמצבן הוא הקשה ביותר בתחום זה, למשך עוד כ-25-50 חודשים. התוצאה תהיה עלייה של כ-400 אלף מקרים ב-2020 ואולי גם ב-2021, לכמעט 2 מיליון מקרי מוות בשנה".

המשמעות של הנתונים שמציגה קסייבה היא ששניים מתוך עשרת אלפים איש בעולם ימותו משחפת. לשם השוואה, מחלות לב, גורם התמותה המוביל בעולם, יהרגו כ-18 מיליון איש בשנה בשנים הבאות.

שחפת מידבקת יותר מקורונה. אדם אחד יכול להדביק 16 איש נוספים, ללא אבחון וטיפול. מתוך כ-10 מיליון חולים פעילים בשנה, 1.5 מיליון איש מתים מהמחלה. הדבר שמתסכל כל כך את העוסקים במיגור המחלה הזאת הוא שיש לה טיפול שמאפשר החלמה. השחפת נותרת רדומה בגוף, אך עד התפרצות אפשרית נוספת היא אינה מורגשת ואינה מידבקת.

"בין 2010 לתחילת 2020 הצלחנו להוריד את רמות התחלואה בשחפת בדרום אפריקה מ-224 לכל 100,000 איש לכ-110 לכל 100,000", אומרת פרופ' קריישה עבדול קרים, מבכירות חוקרי האיידס והשחפת בדרום אפריקה, וחוקרת באוניברסיטת קולומביה בארה"ב ואוניברסיטת קואזולו-נטל בדרום אפריקה. "ההצלחה הייתה בזכות בדיקות משופרות, שאפשרו אבחון מהיר יותר, זיהוי של המחלה בקרב מי שחולים גם באיידס וכן הבדלה בין סוגים שונים של שחפת הדורשים טיפול שונה".

ואז הגיעה הקורונה. מה היא עשתה לטיפול בשחפת?
עבדול קרים: "מאז פריצת מגפת הקורונה, ירד מספר בדיקות השחפת ב-59%, לא רק בגלל הסגר אלא כי משתמשים באותם כלים כדי לבדוק קורונה. 57% מהציבור חששו להיבדק בקליניקות ולקבל טיפול לשחפת בגלל החשש לחלות בקורונה על גבי השחפת. זה לא חשש מופרך כשהחולים מטופלים באותן המרפאות.

"בנוסף, נפגעה התחבורה הציבורית והוטלו מגבלות תנועה. 13% מחולי השחפת אמרו כי לא יכלו להגיע לקבל את התרופה שלהם בתקופת הסגר. הפגיעה הכלכלית של הקורונה קשה יותר בקרב אנשים עניים, ובעיקר בקרב נשים שהן עובדות-יום ללא רשת ביטחון כלכלית. העוני הזה מגדיל את הסיכון שלהן להעמיד את עצמן במצב שמסכן אותן בשחפת".

 פרופ' קריישה עבדול קרים / צילום: צילום מסך מתוך סרטון של קרן לוריאל

עם זאת, מדגישה עבדול קרים, ננקטו גם צעדים כהכנה להתפרצות, כמו מעבר למשלוח תרופות לבתים באמצעות שירותי משלוחים ואפילו באמצעות רחפנים, והמדינה כן אפשרה די מהר אחרי תחילת הסגר למי שצריך תרופות חירומיות לצאת מהבית".

דיטיו: "הסגר מנע מאנשים להגיע לקבל את התרופות שלהם. בתחילת המחלה ובמשך כמה חודשים, עליהם להגיע בכל יום למרפאה כדי לקבל את התרופה, ולאחר מכן שלוש פעמים בשבוע, במשך ארבעה-חמישה חודשים. ללא הטיפול הזה, המחלה מחמירה ונעשית מידבקת יותר.

"בתקופה של הסגר ומגבלות התנועה, החולים פשוט לא הצליחו להגיע לקליניקות. אם הם הצליחו להגיע, נתנו להם את כל מנות התרופה שאפשר להנפיק בפעם אחת - לרוב מנות המספיקות לחודש - כדי שיוכלו לקחת אותן בבית, אבל בהיעדר פיקוח רופא על כל מנה ומנה, החולים לא תמיד עומדים במשטר התרופות והם עלולים לדלג על מנה, או להפסיק לגמרי".

מה יש לך, קורונה או שחפת?

דיטיו מצביעה על בעיה נוספת: אבחון צולב. "אנחנו לא יודעים אם אדם חולה בקורונה או בשחפת עד לביצוע בדיקה לשתיהן, כי יכול להיות שיש לו קורונה וגם שחפת. ומי שחלה בתקופת הסגר, לא ידע מה לעשות. אם יש לו קורונה, אסור לו לצאת מהבית. אם יש לו שחפת, הוא חייב לנסוע להשיג טיפול כמה שיותר מהר. מי שנשאר בבית עם שחפת הדביק את כל המשפחה.

"בנוסף, כוח האדם המטפל בשחפת הוא ברובו רופאי ריאות, וכאשר החלה הקורונה, הם נקראו לטפל בחולים האלה. גם המעבדות, מכשירי הבדיקה והציוד הרפואי הוסבו לטפל בקורונה. ההשקעות שעשינו כל השנים האחרונות בחוקרים אפידמיולוגים, במנורות אולטרה-סגולות, פשוט לא הופעלו בתקופה הזו או שהוסבו לקורונה".

קסייבה: "הגיוני לטפל בקורונה, שהיא האיום המיידי, אבל חייבים לטפל בשחפת. אסור להזניח אותה".

מה קורה למי שלוקה בקורונה ושחפת גם יחד?
קסייבה: "כרגע חסר מידע מבוסס עובדות בנושא, ואנחנו זקוקים לו כדי להחליט איך לטפל. אנחנו עדיין לא יודעים מספיק על התנגשויות בין תרופות ועל החמרה של מחלה אחת בגלל האחרת. ישנה השערה כי חיסון ה-BCG, שמגן ביעילות של כ-70%-80% מפני מופעי השחפת הפופולריים בילדים (אך לא מגן על המבוגרים), יעיל גם להפחתת הסיכון להידבק בקורונה או לפתח מחלה פעילה. אנחנו עדיין חוקרים את ההשערה הזאת ולא גיבשנו המלצה".

עבדול קרים: "הגיוני לחשוב שחולי השחפת שמערכת החיסון שלהם פגועה יחלו בקורונה בעוצמה חזקה יותר אך שמחנו לראות במחקרים ראשוניים שזה לא בהכרח המקרה. הקורונה מסוכנת לקהל המבוגר ורוב חולי השחפת לא מגיעים לגילאים האלה".

כשהמדינה בבלגן, התחלואה עולה

האם יש סיכון אמיתי שהשחפת תהפוך לדאגה משמעותית בקהילות שבהן היא על אש נמוכה היום?
קסייבה: "ברגע שמערכת הבריאות של המדינה בבלגן, והבעיות הכלכליות והחברתיות מתחזקות, הסיכון להתפשטות של שחפת עולה. למשל, כאשר ברית המועצות התפרקה, היא נכנסה בהתחלה לתקופה של אי-יציבות, וזה השפיע מאוד על השכיחות של השחפת ועל הקטלניות שלה. כשהמדינה עוברת תהפוכות, קשה יותר להגיע לטיפול, קשה יותר לוותר על יציאה מהבית כדי לעבוד, החיים צפופים יותר ואנשים לוקים במחלות נוספות שמחלישות אותם.

"זה נכון כמעט בכל מקום שיש בו מלחמה או כאוס, ואנחנו חוששים כרגע שיש מדינות שהפכו פחות יציבות מבעבר. למעשה, הקורונה זורעת אי-יציבות מסוימת כמעט בכל המדינות, בכל מערכות הבריאות והרווחה. מנגד, האתגרים הכלכליים במדינות שבהן השחפת כבר נפוצה עלולים להוביל להגירה מרובה יותר, וכך להפצה של המחלה למדינות נוספות".

דיטיו: "הבעיה עם השחפת היא החולים הלא מאובחנים, שסוחבים את המחלה איתם במשך זמן רב כשהם מידבקים ולא תמיד מודעים לכך, בעיקר עכשיו כשהם בטוחים ששיעול ממושך הוא קורונה ורוב הסיכויים שהוא פשוט יעבור. החשש שלנו הוא שאנחנו בכלל לא מודעים להתפרצויות של שחפת בקהילות החלשות היום, וב-2021 נגלה שהמספרים הם ענקיים. ככל שהמחלה מחמירה, הטיפול נעשה פחות אפקטיבי. נוצרים חורים בריאות שכבר לא יחלימו. זה השלב שבו מתחילים להשתעל דם, וגם מי שייפטר בשלב זה מהחיידק,לא יוכל להיפטר מהנזק".

 ד"ר תרזה קסייבה / צילום: תמונה פרטית

הקורונה גם עוזרת לשחפת

ראינו שהתפשטות הקורונה מושפעת מאוד מתפיסות חברתיות, כמו החשיבות היחסית שמקנות חברות מסוימות לחיי קהילה לעומת הישמעות להנחיות. אילו גורמים חברתיים ותרבותיים משפיעים על המלחמה בשחפת?
דיטיו: "במלחמה בקורונה, אני באמת לא מבינה מדוע האנושות הורסת לעצמה. לגבי שחפת, הבעיה הגדולה היא הסטיגמה. זו בעיה של אנשים עניים, בבתים צפופים, בתת תזונה. אצל רוב האנשים שחלו בשחפת, זו רק אחת הבעיות שלהם בחיים. זו מחלה שיכולה לתקוף אנשים בזנות, אסירים, זו מחלה של השוליים, ואנשים סובלים זמן רב לפני שהם הולכים לרופא.

"נראה שאנשים מוכנים היום לומר שיש להם איידס בקלות רבה יותר מאשר שיש להם שחפת, כי יש לזה יותר מימון וכי זה פחות מידבק. בגלל ההידבקות הנפוצה מאוד במשפחה, ישנה שמועה לא מבוססת שמדובר במחלה גנטית שתוקפת משפחות מסוימות. בפועל, מדובר בווירוס שעובר באוויר כמו קורונה, אבל כנראה גם במגע ובאוכל.

"מבחינה אחת הקורונה היא ברכה, כי מסכות וריחוק חברתי מועילים גם למניעת הדבקה בשחפת, אם כי לא בתוך הבית. אני מקווה שהמסכות יהפכו לחלק מהתרבות שלנו, גם אחרי הקורונה. הן יכולות להועיל נגד המון מחלות מידבקות אחרות, ולא רק של העולם השלישי".

עבדול קרים: "ראינו שהניסיון של דרום אפריקה בניהול מגפות האיידס והשחפת הוביל לתגובה מהירה ומוצלחת לקורונה. הרופאים שלנו מנוסים מאוד בטיפול בחולים במחלות זיהומיות גם בקהילה, גם בקהילות מאוד רגישות, גם כשאין אפילו מים זורמים בבתי המטופלים".

דיטיו: "בעקבות הקורונה הוקמו מפעלים לייצור של ציוד הגנה מפני מגפות במדינות שבעבר היו מייבאות את הציוד הזה. יכול להיות שכעת הוא יהיה זמין יותר גם לרופאים המטפלים בשחפת".

האם החולים מרגישים שנטשו אותם לטובת הטיפול בקורונה או דווקא מקווים שהעניין המחודש במחלות זיהומיות ישפיע גם עליהם?
דיטיו: "הם מרגישים זנוחים לגמרי על ידי הממשלות, לא מהיום ולא רק בהקשר של השחפת, אבל עכשיו זה החמיר. אדם מגיע למרפאה ואומרים שלקחו לו את הרופא כדי שיטפל במחלה אחרת ואין לו דרך לקבל את הטיפול. ואם יש לך שחפת עמידה לתרופות, ואתה נוטל את הטיפול החדש שגם גורם לבלבול קוגניטיבי, ואז אתה מוסיף לזה בידוד וסגר - באמת, זה ממש נורא".

עבדול קרים: "בדרום אפריקה אני לא עדה לתחושה שלילית של החולים. הם דווקא מרוצים מהמחויבות הפוליטית לטיפול במגפה, ובעניין העולמי חסר התקדים במגפות בכלל. אזרחי דרום אפריקה, שיש להם היכרות קרובה עם מגפות, אימצו במהירות התערבויות כמו רחיצת ידיים, מסכות וריחוק חברתי. זה חלק מהתרבות האפריקאית של אובונטו - ערבות הדדית". 

מה צריך כדי להילחם בשחפת

מחקר ותרופות חדשות

ד"ר לוצ'יקה דיטיו: "השחפת לא זכתה להכרה מספקת כמחלה מסוכנת על ידי הציבור והמנהיגים, בעיקר במדינות המערב. לא הוקצתה מספיק תשומת לב מחקרית, תשומת לב ניהולית של מקבלי ההחלטות או תקציב. כשאנחנו נפגשים עם מנהיגי מדינות, רבים מהם לא יודעים כמה המחלה הזו נפוצה וקטלנית במדינה שלהם עצמם.

"הטיפול הקיים הוא משנת 1968 בערך. חלה התקדמות כשארזו לנו קוקטייל של חמש תרופות ביחד, אבל משך הטיפול ותופעות הלוואי לא השתפרו. חברות הפארמה לא כל כך רוצות להיכנס לתחום הזה כי קיים טיפול זול ויחסית יעיל למדינות שלא יכולות לשלם הרבה.

"היה נחמד אם המוצר הקיים היה מגיע בצורת מדבקת שחרור מושהה, כך שלא צריך להגיע לקליניקה כל יום. כמו כן חייבים לפתח תרופה לשחפת העמידה בפני הטיפולים הקיימים. לקורונה שקיימת רק שנה, יש מעל 100 חיסונים במחקרים קליניים ואילו לשחפת אין. ההערכה שלנו היום היא שרק ב-2027 אולי נראה חיסון חדש לשחפת ורק אם התקציב לתחום יגדל. אנחנו מדברים על יותר מ-10 מיליון מתים עד אז".

בדיקות

עבדול קרים: "אנחנו זקוקים לבדיקות מהירות, באמצעים ניידים. אותן בדיקות המפותחות לקורונה יכולות להיות הבסיס לכך. בכינוס של האו"ם לדיון בשחפת, שנערך ב-2018, נאמר שהתקציב הדרוש לטיפול במחלה עד 2020 הוא 13 מיליארד דולר".

קסייבה: הדבר הכי חשוב כרגע הוא לפתח בדיקות משולבות שיבדלו בין שחפת לקורונה, כי יש דמיון בתסמינים, לצאת בתוכנית למניעת הדבקות ולתת את השירות לחולים, על פי ההנחיות החדשות שמציעות טיפול בבית. דרוש שילוב בין המגזר הציבורי והפרטי, אך חשוב שהאחריות תהיה בידי הממשלה".

תרומות

קסייבה: "מאז 2015, כשהכרזנו על עולם ללא שחפת, הצלחנו לגייס 3 מיליארד דולר, אבל עכשיו אנחנו צריכים פי שניים או שלושה, והתרומות פחות זמינות. אנחנו מנסים לעשות מה שאפשר כדי למשוך את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות.