המהלך האחרון של טראמפ בבית המשפט עליון יהדהד עוד שנים ארוכות אחרי לכתו

כרשות שלטונית, בית המשפט העליון האמריקאי אמור להיות מחוץ לקלחת הפוליטית. אך העליון מעולם לא באמת פעל בניתוק מהפוליטיקה. החל מסוגיות של ביקורת שיפוטית, דרך שאלות של ביטול העבדות ומעורבות המדינה בכלכלה החופשית, ועד להכרעות הנוגעות לחופש הביטוי וזכויות האזרח - כמעט בכל צומת משמעותי בהיסטוריה האמריקאית היה ממשק בין בית המשפט והמציאות הפוליטית.

לא מפתיע, לכן, שמידת ההשפעה של השופטות והשופטים על הבחירות לנשיאות גדולה. התקדים של "בוש נגד גור", שבו שופטי העליון העניקו למעשה את הניצחון בבחירות בשנת 2000 לג'ורג' בוש, עשוי להתגמד לעומת מה שעלול לקרות השנה. אבל, ההשלכות של המהלכים הנוכחיים הנוגעים לבית המשפט יורגשו עוד שנים אחרי שבחירות 2020 ייעלמו באבק.

נתחיל עם הבחירות. בתחילת השנה, ניהל נשיא העליון ג'ון רוברטס את המשפט בסנאט כחלק מההליך שנכשל להדחת טראמפ. בראשית הקיץ בית המשפט פסק בתיקים הנוגעים לעניינים קריטיים לקמפיין הבחירות, החל מהנחיות לאלקטורים, וכלה בפסק דין שנוגע לפרסום דוחות המס של הנשיא. אם השופטות והשופטים יידרשו להכריע בסוגיות שנובעות ממחלתו של הנשיא, מדובר בעליית מדרגה נוספת.

בהקשר למחלתו, אמריקה צועדת, בסבירות לא מבוטלת, לקראת מציאות פוליטית וחוקתית שמעולם לא הייתה בה. אפילו המנגנונים החוקתיים שהאבות המייסדים יצרו, ושהצליחו במשך למעלה מ-200 שנה להתמודד עם מציאות דינמית, לא בנויים בשביל מה שאולי יקרה בקרוב. אף שסעיפים בחוקה ובתיקון ה-25 מגדירים את שרשרת הפיקוד במצב שבו הנשיא מוכרז כבלתי כשיר לניהול המדינה, חלק מההתפתחויות שנראות אפשריות בנקודת הזמן הנוכחית לא נמצאות בספר החוקים.

גם בהנחה שטראמפ אכן ישוב לקו הבריאות במהרה, והקמפיין יתנהל כסדרו, לא יוכלו עדיין שופטי העליון להוריד את רמת הכוננות. ההצבעות במעטפות, שבשל מגפת הקורונה כנראה יהיו בסדר גודל נרחב יותר מבעבר, ועל פי סקרים יגיעו בעיקר מהצד הדמוקרטי, עשויות לזמן לבית המשפט סיבות נוספות לדאגה. ערעור על כשרות הקולות, תהליך הספירה ועוד שאלות, יוכרעו כנראה בעליון.

העליון נכנס לקמפיין של טראמפ

במקום לקבל עתירה ממדינה אחת, מפלורידה, כמו בשנת 2000, עלול בית המשפט למצוא את עצמו מתמודד עם מספר עתירות, שיגיעו מכמה מקורות. בהנחה שיהיה מדובר במדינות כף מאזניים, כמו אוהיו, קולורדו או פלורידה, הרי שההכרעות יהיו כבדות משקל לא פחות מ"בוש נגד גור", וכנראה מסובכות פי כמה. תסריט כזה ידרדר את הזירה הציבורית למחלוקת קשה מאוד לפתרון, לעלייה של תיאוריות קונספירציה ולפילוג נוסף בין המחנות.

פטירת‏ה של שופטת העליון היהודייה, רות ביידר-גינסבורג, בערב ראש השנה, הפכה את בית המשפט באופן מוצהר לנושא בקמפיין. הנשיא טראמפ עשה כל שביכולתו להסיט את תשומת הלב ממגפת הקורונה.

ההזדמנות למנות שופטת חדשה, ושמרנית במיוחד, בדמותה של איימי קוני בארט, נפלה לידיו כפרי בשל. הנשיא רוברטס הצביע לאחרונה באופן ליברלי לא פחות מאשר באופן שמרני. לכן, יש סיכוי שבהכרעות הנוגעות לבחירות הוא יצטרף לאגף הליברלי. אם זה יקרה, והמינוי של בארט לא ייתקע, שוויון 4-4 בבית המשפט יוביל למבוי סתום בהכרעות פוליטיות כבדות משקל. חשוב לזכור שגם בהנחה שטראמפ לא ישלים את מינויה של בארט לפני נובמבר, וגם אם יפסיד בבחירות, הוא יוכל להשלים את המינוי עד ינואר.

הזדמנויות לשנות סדרי עולם

נהוג לכנות את התקופות השונות בהיסטוריה של העליון על שמו של נשיא בית המשפט. הנשיא רוברטס עמד כעשור בצילו של השופט החציוני, אנתוני קנדי, ורק לאחרונה, לאחר פרישתו של קנדי, ביסס את עצמו כמנהיג. לרוברטס אג'נדה שמרנית, אבל נראה שבראש מעייניו עומדת הלגיטימיות של המוסד. בעקבות המינוי של בארט, ייתכן ש"ביהמ"ש של רוברטס" יהפוך ל"ביהמ"ש של טראמפ".

אחד המאפיינים הייחודיים של העליון האמריקאי הוא יכולתו לקבוע את סדר היום שלו. העתירות שיגיעו לשולחנו בחודשים הקרובים, לכן, כבר ידועות. הן יספקו מספר הזדמנויות לשנות סדרי עולם. מיד לאחר הבחירות, ישמע העליון את הטיעונים בתיק שעשוי להכריע את גורלה של רפורמת הבריאות של אובמה. רוברטס כבר הגן בעבר בגופו, או ליתר דיוק באצבעו, על אובמה-קייר. לא בטוח שיוכל לעשות זאת בבית משפט שבו שישה מתוך תשעה שופטות ושופטים הם שמרנים. הדבר נכון לא פחות לסוגיות נוספות ומשמעותיות. כתריסר תיקים בסוגיית ההפלות עומדים בבית המשפט לערעורים וחלקם יגיעו בסבירות לעליון. ועוד שלל נושאים שעל סדר היום כמו מעמדם של להט"בים, ענייניי דת ומדינה, הגנות חוקתיות על הנשיא, זכויותיהם וחובותיהם של תאגידי ענק ועוד.

בית משפט שבו האיזון האידיאולוגי עומד על 6-3 ייראה שונה מאוד מבית משפט של 5-4 שבו נשיא העליון עושה הכול כדי לשמור על הלגיטימיות הציבורית של המוסד. יש לזכור שאיום הדמוקרטים להגדיל את מספר השופטים בעליון לשם החזרת האיזון האידיאולוגי במוסד מגיע מהאגפים הקיצוניים של המפלגה. ביידן, גם אם ייבחר, רחוק מהם. ובכלל, בפעם האחרונה שבה ניסה נשיא להוביל כזה מהלך, הוא נכשל, אף שהיה זה הנשיא רוזוולט, שהיה מאוד פופולרי ושלט בקונגרס ובניהול השיח הציבורי.

לפי התפיסה הקלאסית של הפרדת הרשויות, הרשות השופטת, ובראשה העליון, אמורים להיות מעורבים באופן מינימלי בפוליטיקה. זה תפקידן של שתי הרשויות הנבחרות, לא של תשעה שופטות ושופטים ממונים. ואולם, ההשפעה של תוצאות תהליך המינוי של בארט ושל התיקים שיגיעו לעליון בתקופה הקרובה על ארה"ב ועל הפוליטיקה האמריקאית תהיה מרחיקת לכת. 

ד"ר אודי זומר הוא ראש המרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת ת"א