לא פריבילגים אלא נלחמים על העתיד שלהם: תשובה לדינה דיין

בטור שפרסמה בשבוע שעבר, טענה דינה דיין כי אמירתו הנבזית של אמיר השכל נגד השוטרת ממוצא אתיופי בעת פינוי מאהל המחאה מול מעון ראש הממשלה בבלפור היא הוכחה שההפגנות בבלפור הן מלחמתם של הפריבילגיות בישראל על המשך שליטתם במוקדי הכוח. צר לי לבשר לך דינה, שכמו רבים וטובים, גם את נפלת לספין מתוזמן היטב.

הניסיון להציג את המחאה הנוכחית כלבנה, פריבילגית וגזענית התחיל עוד בתחילת הקיץ. מיד לאחר מחאת העצמאים הגדולה בכיכר רבין, החלה תהלוכה ברחובות תל אביב, שהתגלגלה לפסים אלימים מול המשטרה.

הייתה זו התפרצות זעם של צעירים מכל רחבי הארץ, בני דור ה-Y, ילידי 1996-1981, שהיו הראשונים לשלם את המחיר הכלכלי בפרוץ המשבר. כמעט ממחצית העובדים שהוצאו לחל"ת או פוטרו הם צעירים עד גיל 34, אף שחלקם בשוק העבודה עומד על 38%.

בקרב הסטודנטים העובדים, 46% הוצאו לחל"ת, כשמחציתם כלל אינם זכאים לדמי אבטלה והעתיד לא נראה מזהיר. כל זאת לא הפריע לראש הממשלה וסביבתו לכנות את המוחים בכינוי גנאי במטרה לדכא את הזעם ולציירם כדמון.

הספינים המתוזמרים התגברו ככל שנרשם לחץ בבלפור, אך לא כל כך הצליחו בלשון המעטה, להניס את המוחים. זה התחיל ב"ביזוי" סמלי השלטון עם טיפוס על המנורה, המשיך בהצגת בלון בצורת איבר מין והדמות הסאטירית "שושקה" כניסיון להטריד מינית את אשת ראש הממשלה, והגיע לשיאו עם הצגת הסרטון המדובר וציורו של השכל כגזען החושב שהוא אדון הארץ, אשר צולם לפני שבועות ונשלף על ידי המשטרה בתזמון מושלם כדי לעשות דה לגיטימציה למפגינים. הרשו לי להיות בומר ולציין כי גם תרנגול עיוור תופס לפעמים גרגר.

למעשה, דבריו של השכל עברו "גרבוזיזציה". כמו בנאום ההוא של יאיר גרבוז ערב בחירות 2015, נלקחו דבריו של "בומר" כלשהו שלא הפריע לאיש בזמן אמת - מציגים תמונה חלקית של האירוע ובה אמירה שעשויה להעליב ציבור מסוים - תומכי המאבק ממחנה השמאל-מרכז מביעים זעזוע מדבריו - והנה פני המחאה, בושו לכם. גזענים.

למחאה אין מנהיג - האנשים יצאו לרחובות מכורח הנסיבות

אז זהו, שהשכל אינו מייצג איש, פרט את עצמו. עד לפני שלושה חודשים כמעט אף צעיר במדינה לא ידע מי הוא, וייתכן שאלמלא משבר הקורונה מעטים הצעירים שהיו מצטרפים בהתמדה למאבק נגד ראש ממשלה הנאשם בפלילים.

למחאה אין מנהיג ואין הנהגה. הצעירים שיצאו לרחובות, יצאו מכורח הנסיבות. כשהמקרר מתרוקן ואין הכנסה באופק, ובגיל 30 צריך לחזור להיתלות בהורים, פחות מעניין את המפגינים מי ראש הממשלה, אלא הניסיון לדכא אותם בכל מחיר.

מי שיוצאים להפגין בימים אלו הם אינם אנשי הפריבילגיות הישראלים. הם המקבץ היפה של צעירי ישראל החרדים לעתיד המדינה, שאינם רוצים שתהליכים שקרו בטורקיה יעשו עלייה לארץ הקודש. בזמן שהוריהם, ובמקרים רבים גם סבא וסבא שלהם, מוחים בצמתים ובגשרים מדן ועד אילת, הם מתמידים בצעדות ובמחאות שנתקלות לא אחת בפינוי אלים יתר על המידה.

זוהי מחאה צעירה, רב-גונית הדורשת שפיות שלטונית. בימים שעוד אפשר היה להגיע לבלפור ניתן היה למצוא שם צעירים מתל אביב ומירושלים, אך לא מעטים מחיפה, מבאר שבע, ממושבים דתיים ומיישובי עוטף עזה. חילונים וכיפה סרוגה, וגם חרדים ממאה שערים. אבל אלו מסרבים להיחשף מחשש שיוקעו.

המחאה טרם הגיעה לנתיבות, לדימונה ולשדרות טוענת דיין, אך נדמה שגם החומה הבצורה הזו מתחילה להישבר, ובכל מוצ"ש מגיעים לצמתים בנגב המערבי יותר ויותר צעירים. המהלך של נתניהו להציגו לאורך שנים כפני הימין הישראלי כבר לא עובד כמו פעם. צעירים רבים מבינים שאפשר להיות ימין אך נגד נתניהו.

גלגל החיים ימשיך, ויום אחד נתניהו יצטרך לפנות את כיסא ראש הממשלה. הוא ישאיר אחריו ציבור מפולג מורעל ומסוכסך ללא תקנה, גירעון תקציבי אדיר, חוסר אמון ברשויות ודור מתוסכל שעתידו נרמס עוד ועוד מאז שהגיע לאוויר העולם. הדור הזה יצטרך לנקות אחרי הבלאגן שמשאיר אחריו נתניהו, והוא פני המחאה. ואת המנגינה שלה איש לא יעצור. 

הכותב הוא עורך הפודקאסטים של "גלובס"