ניר אוורבוך, בוגר בית הספר למוזיקה "רימון", הוא מפיק מוזיקלי, ועבד במהלך השנים עם אמנים רבים - יהודה פוליקר, שלמה גרוניך, אפרת גוש, עינב ג'קסון ועוד. אולם תסכול מבעיות טכניות קשות בתחום הפקת האלבומים הוביל אותו לפנות לחבריו יאיר חכם ודן רביב, שני בוגרי 8200, במטרה לפתח כלים טכנולוגיים שיוכלו לעשות במהירות ובקלות מה שלקח לעשות ימים ארוכים לפני כן.
סאונד רדיקס (Sound Radix), החברה שהקימו, פיתחה כלי (פלאג-אין) לתוכנות עריכה המסנכרן באופן אוטומטי סאונד שמוקלט בו זמנית בכמה מיקרופונים. בכלי זה, ששמו Auto-Align Post, נעשה כיום שימוש נרחב בהקלטות בתעשיית המוזיקה הקולנוע והטלוויזיה העולמיות. החודש, עשור לאחר שהוקמה, קיבלה החברה פרס אמי הנדסי. הפרס הוא חלק ממסלולי פרס האמי הנחשב ל"אוסקר" של תעשיית הטלוויזיה, והפרס היוקרתי ביותר בתעשייה בארה"ב. מסלול פרסי האמי ההנדסי הוא מסלול פרסים מקביל לפרסי האמי המוענקים לשחקנים ותוכניות טלוויזיה.
בנימוקי הענקת פרס האמי לסאונד רדיקס, נכתב כי "פרסי האמי ההנדסי מוענקים לאדם, חברה או ארגון על פיתוחים הנדסיים שתרמו לשיפור משמעותי של שיטות קיימות, או כאלה שהם כה חדשניים בטבעם - עד שהם השפיעו ממשית על תהליך ההפקה, ההקלטה, השידור או הקליטה של טלוויזיה". הפרס יוענק לסאונד רדיקס בסוף אוקטובר, בטקס שייערך באופן מקוון. את מילות התודה בטקס יקליטו וישלחו מראש שלושת מייסדי החברה: אוורבוך, חכם ורביב.
דן רביב, מנהל פיתוח ראשי / צילום: תומר בסן
"למה לחקות כלים אנלוגיים?"
סאונד רדיקס הוקמה על ידי השלושה בשנת 2010. היא פרטית לחלוטין, ולא בוצעו בה השקעות חיצוניות. לדברי המנכ"ל ניר אוורבוך, מאז 2013 החברה רווחית. הכלי הטכנולוגי שפיתחה סאונד רדיקס עוזר להתגבר באופן אוטומטי על כשל פיזיקלי מובנה באופן שבו בוצעו הקלטות. כשל זה גרם לכך שלא ניתן היה לשלב בסצנות שצולמו הקלטות שהגיעו מכמה מיקרופונים בעת ובעונה אחת. משמעותו של הכשל הייתה שהפקות ואולפני הקלטות נאלצו בעבר לבחור בסאונד שהתקבל ממיקרופון אחד בלבד, ובכך להתפשר על איכות הקלטה נמוכה יותר. לחלופין, כדי לתקן את האפקט של הכשל על ההקלטה, נאלצו האולפנים להשקיע מאמץ ידני רב וממושך.
בין הכלים הטכנולוגיים שפיתחה החברה עבור תוכנות הפקה ועיצוב סאונד, גם אקוולייזר חכם שמתאים את עצמו לצליל הלהקה, כלי שמאפשר שליטה על הסאונד שמתופף מפיק מכל תוף ותוף בנפרד ועוד.
בשיחה עם "גלובס" הסביר אוורבוך את נסיבות פיתוח הכלי שזיכה את החברה בפרס האמי: "באולפן וגם בסרטים נהוג להשתמש בלפחות שני מיקרופונים להקליט כלי נגינה ושחקנים. לרוב, מיקרופון אחד מוסתר על גוף השחקן (lavaliere או neck mix), ובנוסף, במיקרופון בום מעל השחקן.
כאשר מחברים את שניהם יחד נוצרת תופעה שנקראת comb-filter וזאת בשל פערי זמן הגעת הסאונד לכל אחד מהמיקרופונים. התופעה הזאת גורמת לביטולים שונים בתדרים ולסאונד שאפשר לתאר כ'חלול' ולא טבעי. משום שעורכי הסאונד והדיאלוג עובדים בדרך כלל בלחץ, הם נאלצו להתפשר ולהשתמש רק באחד מהערוצים או לסדר את העניין ידנית, מה שגרם להם לעבוד ימים ארוכים. הכלי שלנו יודע לעשות את זה בשתי לחיצות כפתור ותוך הפסקת אספרסו קצרה לקבל את הדיאלוג של כל השחקנים לכל אורך הסרט בהתאמה. במשך שנים הכלי הפך לסטנדרט בתעשייה וכיום קשה למצוא אלבום בעולם שבהפקתו לא נעשה בו שימוש".
יאיר חכם, מנהל מחקר ראשי / צילום: תומר בסן
החברה, המשיך וסיפר אוורבוך, "הוקמה מתוך צורך לכלים מתקדמים ותסכול מזה שרובן המוחלט של החברות שמפתחות פלאגינים לעיבוד סאונד מתרכזות בפיתוח כלים גנריים או הדמיות של מכשירים אנלוגיים קלאסיים ומוכרים". אלא שלדבריו, "המכשירים המקוריים נוצרו הרי מלכתחילה כדי לפתור בעיות שהיו אז, בעזרת הטכנולוגיה שהייתה קיימת באותו הזמן.
"שאלנו למה מלכתחילה לחקות כלים אנלוגיים כדי לפתור בעיות? בואו נבחן מחדש את הבעיות שיש, נתחיל מדף נקי, ונבדוק מהי הטכנולוגיה הטובה ביותר שיש כיום כדי לפתור בעיות או כדי להוסיף אמצעי שליטה חדשים בסאונד. לכן קראנו לחברה סאונד רדיקס - מלטינית, שורשי, בסיסי".
המיוזיק טק אינו מפותח בישראל
שוק המוזיקה הוא שוק טכנולוגי גדול, הן בממד היצירה והן בההפצה שלה עם שירותים כמו ספוטיפיי, אפל ויוטיוב מיוזיק. בישראל שוק המיוזיק טק קטן יחסית אך צומח, עם נציגות מעטות אך מוצלחות כמו הסטארטאפ ג'וי טיונס (JoyTunes), שמתמחה בלימודי נגינה, ומבוסס על טכנולוגיות ניתוח קול מתקדמות. "אני מניח שאין בישראל הרבה שחקנים בתחום, גם כי זהו שוק קטן יחסית, וגם כי משום מה מדובר בשוק שמרני, דבר שלטעמי עומד בניגוד ליצירה וחדשנות שהיא מהותו של כל יוצר", משיב אוורבוך לשאלה מדוע תחום המיוזיק טק אינו מפותח.
סיבה נוספת שהוא מציין היא ש"מוזיקאים וגם טכנאי קול מתממשקים עם טכנולוגיות באופן אינטואיטיבי ורגשי, דבר שמקשה עליהם לתקשר ולבטא צרכים חדשים שלהם", זאת, הוא מסביר, "בניגוד, למשל, ליצרן שמציע הדמיה של מכשיר אנלוגי שכולם כבר מכירים.
"סיבה נוספת היא שאולי כי בתחומי הייטק אחרים יש אקזיטים עצומים וזה מפתה הרבה יותר. אנחנו לא שם. גם אנחנו אמנם חברה למטרות רווח, אך מה שמניע אותנו זה האהבה לתחום, הסקרנות והעניין. כל עוד אנחנו יכולים להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים אנחנו מבסוטים. למשל אצלנו שבוע העבודה הוא בן ארבעה ימים והעבודה היא על בסיס שעות גמישות".
אוורבוך מציין כי החברה עובדת כרגע על פלטפורמה חינמית - לופר וידאו מוזיקלי המאפשר למוזיקאים "לג׳מג׳ם" (לאלתר) אחד עם השני כל אחד מביתו ובזמן אמיתי. "זה כבר עובד ונמצא כרגע בבטא. לא כבד מבחינת רוחב פס, והחידוש שהבאנו פה זה שבמקום להילחם בשיהוי (לייטנסי), אנחנו מאמצים אותו ועובדים על בסיס של לופר (כמו נטע ברזילי וכו') כך שהמוזיקה תמיד בסנכרון מושלם. בנוסף, כל ערוץ גם יכול להכיל וידאו, כך שהמוזיקאים יכולים להתבטא גם בממד הוויזואלי. הפרויקט התחיל מתוך רצון של אחד המפתחים שלנו, שהוא מוזיקאי, שגר בניו אורלינס, לנגן עם חבריו בקליפורניה.
"הפתרונות הקיימים היום מנסים להתגבר על השיהוי אבל הם אולי משפרים קצת על ידי דרישות מאוד גבוהות (חיבור בכבל פיזי, לעתים חומרה מיוחדת או מגבלות אחרות) אבל לא באמת פתרו את הבעיה. אנחנו אמרנו, במקום להילחם בואו נאמץ את המגבלה, ונבנה משהו שמאפשר לג׳מג׳ם וליצור יחד בדרך אחרת. אנחנו שואפים שזה יהיה קל ואינטואיטיבי להפעלה כך שגם מוזיקאים לא טכניים יכולים להשתמש בכלי בקלות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
