יש בארה"ב 50 מדינות, אך רק קומץ מהן יכול להכריע את הבחירות. מאחר שרוב המדינות כבר נוטות בבירור לימין או לשמאל, הנשיא דונלד טראמפ והמועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן הקדישו את הימים האחרונים לקמפיין לאזורים המועדים לפורענות מבחינתם בתוך המדינות המתנדנדות.
זאת משום שמה שחשוב בבחירות האמריקאיות אינו השגת רוב הקולות בכלל מדינות על ארה"ב, אלא הניצחון האינדיבידואלי בכל מדינה בנפרד. זאת מכיוון שהזוכה בכל מדינה, גם אם על חודו של קול, מקבל את כל "הקולות", שמתורגמים לאלקטורים. לכן, במדינות אלה מעבר של כמה אלפי קולות מצד לצד יכול לקבוע מי ינצח בבחירות.
תשע המדינות שלפניכם, יחליטו כנראה גם הפעם מי יתגורר בבית הלבן אחרי ה־20 בינואר 2021: המתמודד החדש על התואר ג'ו ביידן הדמוקרטי או זה שמגן על התואר, הנשיא ה־45, דונלד טראמפ.
אלה המדינות שהכי חשוב לעקוב אחריהן ביממה שלאחר הבחירות. אם לא יהיה ניצחון ברור ומובהק של מעל 280 אלקטורים (נדרשים 270 אלקטורים כדי לנצח) לאחד הצדדים כבר בליל שלישי, הן יהיו המדינות שיכריעו את הבחירות בימים או אפילו בשבועות שלאחר מכן. ככל הנראה בבית המשפט העליון, שנשלט כרגע על ידי שישה שופטים שמרנים מול שלושה שופטים ליברלים - שלושה מבין השופטים השמרנים מונו על ידי טראמפ בקדנציה הנוכחית.
לצפייה במפה בגודלה המלא לחצו על התמונה
מישיגן
16 אלקטורים
טראמפ זכה ב-2016
כעת נוטה לביידן
אזרחים מצביעים בהצבעה המוקדמת בדטריוט, מישיגן / צילום: Emily Elconin, רויטרס
לא הילארי קלינטון ולא אף אחד אחר צפו את הניצחון המהמם של טראמפ במישיגן ב־2016. זה היה הרגע המגדיר של תמיכת מעמד הפועלים הלבן בטראמפיזם, שהתנגד להשפעה של הגלובליזציה על הצווארון הכחול האמריקאי.
השנים שקדמו לבחירות, במיוחד אלה של אובמה, הביאו עמן נדידה מסיבית של מפעלים למזרח הרחוק, שם כוח העבודה זול יותר, החוקים הסוציאליים מוטלים בספק ובוודאי לא מייקרים את עלות העבודה כמו במערב, וגם חומרי הגלם לעתים קרובות זולים וזמינים יותר.
כתוצאה מכך, ה"בייס" של המפלגה הדמוקרטית, שעתידו נראה לוט בערפל, נדד אל טראמפ, שהבטיח לשים את "אמריקה במקום הראשון" ולהחזיר "את הייצור למדינה" ולידיים עובדות אמריקאיות.
למרבה הפתעתם של הסוקרים והפרשנים וכן אנשי המפלגה הדמוקרטית, ההבטחות לעתיד בהיר ומוצלח יותר של טראמפ, הצליחו לסחוף מספיק דמוקרטים מסורתיים ובני משפחותיהם להעביר את תמיכתם לרפובליקאים.
ביידן, שמכרסם בתמיכה בטראמפ של בוחרים לבנים פחות משכילים, יכול להיות מועמד חזק בהרבה מקלינטון ב"מדינת הגרגרן" (וולברין). בין היתר, ביידן בונה על התייצבות גדולה של מצביעים שחורים בדטרויט, ותמיכה חזקה בפרברים.
וויסקונסין
10 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
כעת נוטה לביידן
ג'ו ביידן נאום בשדה התעופה במילווקי, וווויסקונסין / צילום: Andrew Harnik, AP
מדינה נוספת שהדמוקרטים חשבו שהיא בכיסם ב־2016. כמו במישיגן, בווינסקונסין נסדק בסיס הכוח הליברלי בגלל הירידה בתיעוש ועסקאות סחר חופשי, שנתמכו על ידי דמוקרטים בוושינגטון.
נוסף לאלה חלה כרסום משמעותי בכוחם של האיגודים המקצועיים, אחרי שבמשך שנים הצליחו לדאוג לתנאים העסקה טובים לאנשי הצווארון הכחול ולהגן עליהם מפני קפיטליזם דורסני. הגלובליזציה בשנים האחרונות כבר הייתה יותר מדי.
ההערכות מדברות על כך שטראמפ יזכה בקולות החקלאים באזורים הכפריים שנהנו במידה רבה ממלחמת הסחר עם סין, אך ביידן מצפה לניצחונות גדולים במילווקי, בפרברים שלה ובעיר האוניברסיטאית הליברלית מדיסון.
אוהיו
18 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
לא ברור למי נוטה כעת
דונלד טראמפ בעצרת תמיכה באוהיו, ארה"ב / צילום: Evan Vucci, AP
ברק אובמה זכה באוהיו פעמיים ב־2008 וב־2012, אך מדינת המערב התיכון המתנדנדת הזו נטתה לרפובליקאים בשנים האחרונות עם הניצחון של טראמפ בה. למרות זאת, לביידן יש סיכוי במדינה זו.
הוא קורץ למעמד הפועלים הלבן וגם לבוחרים המבוגרים יותר (64+), שרבים מהם התאכזבו מהיחס המזלזל של טראמפ כלפי הקורונה והטיפול בה, שהם הנפגעים הראשיים ממנה.
יצוין, כי אף מועמד רפובליקאי לא זכה בנשיאות מבלי לנצח באוהיו. אם לשפוט לפי ההיסטוריה ומה שמורה לנו ניסיון העבר וכן גם מספר האלקטורים הגדול (18), אפשר לומר שהפסד של טראמפ במדינה זו כנראה תהיה כבר ירידת המסך מבחינתו. זאת גם בגלל שמדינות פחות שמרניות במערב התיכון ילכו כנראה על ביידן.
פנסילבניה
20 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
כעת נוטה לביידן
עצרת תמיכה בג'ו ביידן בדרייב אין בפילדלפיה, בפנסילבניה / צילום: Andrew Harnik, AP
אם הבחירות אכן יהיו צמודות, חלק ניכר מהניצחון יהיה תלוי בהצבעה הבוחרים בפנסילבניה. הניצחון של טראמפ לפני ארבע שנים במדינה הזו היה דרמטי מבחינת ההיסטוריה של דפוסי ההצבעה במדינת "אבן הראשה" (KEYSTONE).
הנשיא ה־45 דונלד טראמפ הצליח להביא ב־2016 לסיומו של "גל כחול" (דמוקרטי) רב־שנים, שהתפרש על פני שש מערכות בחירות, שבהן הדמוקרטים זכו בה ברצף.
במטה של ביידן מתמקדים כאן בניסיון לנצח בפער גדול בפילדלפיה, בפיטסבורג ובפרברים, וכן בניסיון לכרסם בתמיכה של טראמפ באזורי הכפר השמרניים מאוד ובעיירות הצווארון הכחול כמו סקרנטון, היכן שביידן עצמו נולד ב־1942.
איווה
6 אלקטורים
טראמפ זכה ב-2016
לא ברור למי נוטה כעת
תומך בדונלד טראמפ בעצרת באיווה / צילום: Charlie Neibergall, AP
טראמפ לא היה צריך להגיע למצב שבו הוא נלחם על איווה. רק לפני 4 שנים הוא זכה בה בניצחון מוחץ על פני הילרי קלינטון בלא פחות מתשעה אחוזים מכלל הקולות במדינה. המפה של "מדינת עין הנץ" כמעט כולה אדומה (רפובליקאית) - להוציא את ריכוזי האוכלוסייה הגדולים סביב הבירה דה מוין, סידר רפידס והעיר המזרחית, דייבנפורט. בכלל, איווה היא מדינה רפובליקאית ותיקה כולל בבחירת הסנטורים שלה.
ביידן ואנשיו לא היו אפילו מסתכלים לכיוונה, לכאורה, אילולא מספר לא מבוטל של סקרים שהראו בחודשים האחרונים שהמדינה מתנדנדת. גם ככה טראמפ שפך מיליארדי דולרים על החקלאים במהלך הקנדציה שלו, אבל אלו שבאיווה חשו על בשרם את מלחמת הסחר עם סין. וכעת כשהקורונה משתלטת על ארה"ב ואייווה בתוכה, היא מדגישה את הטיפול הכושל של טראמפ במגפה.
השבוע פורסם בעיתון מקומי "דה מוין" כי טראמפ זינק ל־7% יתרון על ביידן - נתון זהה לזה שהיה בימים האחרונים לפני הבחירות הדרמטיות של 2016. אז איש העסקים האקצנטרי זינק מעל הילרי קלינטון.
אי אפשר להפריז או להוריד מגודל החשיבות של סקר זה. אם הוא אכן מנבא ניצחון של טראמפ, אי אפשר שלא לתהות האם כך קורה גם במדינות המתנדנדות האחרות. האם מתחת לפני השטח, חל מהפך שהסוקרים שוב לא זיהו בזמן. השאלה הזו היא סיבה מספיק טובה להתבונן באדיקות־יתר בתוצאות שזורמות מהמדינה הזו עם סגירת הקלפיות.
צפון קרוליינה
15 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
לא ברור למי נוטה כעת
תומכי טראמפ מחכים בתור כדי להיכנס לעצרת בהשתתפותו בצפון קרוליינה / צילום: Chris Carlson, AP
הסימנים הראשונים לכך קרוליינה הצפונית הופכת ממדינה רפובליקאית "סולידית" למדינה "מתנדנדת" צצו לפני 12 שנים כשאובמה ניצח בה ברוב דחוק. כמו בווירג'יניה, גם כאן יש קואליציה דמוקרטית בצמיחה, שמורכבת מבוחרים אפרו־אמריקאים ובוחרים משכילים ומגוונים מבחינה אתנית מהפרברים, שנמשכים אל מוקדי ההייטק במדינה, האוניברסיטאות ברמה העולמית והמרכזים הרפואיים ב"משולש המחקר" שלה.
זו אחת המדינות שבהן "הרוב השקט" של תומכי טאראמפ חדשים יצטרך להתממש כדי שהוא יזכה בכהונה שנייה.
ג'ורג'יה
16 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
לא ברור למי נוטה כעת
קמלה האריס, המועמדת הדמוקרטית לסגנות הנשיא, בעצרת תמיכה בג'ו ביידן בג'ורג'יה / צילום: John Bazemore, AP
הדמוקרטים מפנטזים על מדינת ג'ורג'יה, שניצבת "מעל" פלורידה ב"דרום העמוק" והשמרן, כבר כמה מערכות בחירות. העלייה של המעמד הבינוני השחור במדינה בשילוב עם והתרחבות הפרברים שבהם טראמפ חלש, נותנת להם תקווה מיוחדת הפעם.
גם כאן הנשיא עושה משחק הגנה היכן שהוא ניצח בקלות ב־2016. ג'ורג'יה חשובה גם מסיבה נוספת - הבחירות לסנאט. בשונה ממספר האלקטורים וחברי הקונגרס שמבוססים על מספר התושבים, לסנאט כל מדינה שולחת שני נציגים. בג'ורג'יה, מדינה עם היסטוריה של הפחדת שחורים מלהצביע, יש כיום מירוץ תחרותי מאוד לסנאט - אלה עשויים להכריע אם הדמוקרטים יזכו ברוב בסנאט, שבו הם מיעוט כיום.
אריזונה
11 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
כעת נוטה לביידן
מיון של מעטפות הצבעה באריזונה / צילום: Matt York, AP
אחת מ"מדינות המערב של ארצות הברית", שהשינויים הדמוגרפיים שהתרחשו בה בשנים האחרונות מעניקים למפלגה הדמוקרטית אפשרות לחפות על השחיקה שלה בגוש מדינות המערב־התיכון, שם היא איבדה חלק ניכר מהבוחרים לטראמפ בבחירות הקודמות.
היסטורית אריזונה היא ערש הקונסרבטיזם המודרני מבית המדרש של בארי גולדווטר, שהיה מועמד לנשיאות ב־1964. זו מדינה שיושבים בה חלק מהתומכים הנלהבים ביותר בטראמפ, שניצח בה ב־2016.
למרות זאת, הדמוקרטים מאמינים שאריזונה יכולה ליפול לידיהם כמו פרי בשל. בעוד שקשה להתנבא על מה יקרה בסוף, בשל המשתנים הרבים, לדמוקרטים יש סיבה לאמונה שלהם: בבחירות האמצע של 2018, המצביעים במדינת הגרנד קניון בחרו בסנטור דמוקרטי. כעת נראה שהם יבחרו בסנטור דמוקרטי נוסף, האסטרונאוט לשעבר מארק קלי, במקומו של הסנטור הרפובליקאי ג'ון מקיין שמת מסרטן במהלך הקדנציה האחרונה.
פלורידה
29 אלקטורים
טראמפ זכה ב־2016
לא ברור למי נוטה כעת
אנשים מחכים בתור כדי להצביע בבחירות המוקדמות בפלורידה / צילום: JL/Sipa USA, רויטרס
פלורידה נחשבת ל"אמא" של המדינות המתנדנדות. פלורידה הייתה מוקד המהומה הידועה לשמצה בבחירות שנת 2000, שבהן בית המשפט העליון העניק בסופו של דבר את הניצחון לג'ורג' וו. בוש על פני המועמד הדמוקרטי, אל גור.
פלורידה כמעט תמיד מוכרעת בפחות מכמה נקודות אחוז ולכן ממש עונה להגדרה של המושג "מדינה מתנדנדת". זו מדינה שאת הבחירות בה אפשר לדמות לקרב אגרוף בין שני יריבים שקולים בכוחם, שכן הניצחונות בה עוברים מהדמוקרטים לרפובליקאים והפוך כל הזמן.
זו גם מדינה שמצליחה לנבא די במדויק מי יזכה בנשיאות כמעט מדי מערכת בחירות. כך היה עם רייגן, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון, ג'ורג' בוש הבן, אובמה וטראמפ ב־2016. זו גם הסיבה כך שהיא עונה להגדרה של מדינת־מפתח קלאסית.
פלורידה היא כמו עבודת טלאים פוליטית מרהיבה, שיש בה הכל: המון טראמפיסטים "קשיחים" שילכו אחריו באש ובמים, לצד אוכלוסיות מיעוטים נרחבות כמו הקהילה האפרו־אמריקאית (16%) שמסורתית תומכת במפלגה הדמוקרטית ולפחות ב־2016 לא יצאה בהמוניה להצביע.
כמו כן, יש בפלורידה אוכלוסייה גדולה של גמלאים, שמביעה בסקרים הפנימיים סלידה מטראמפ עקב טיפולו הרעוע במגפת הקורונה - שהם הנפגעים העיקריים שלה.
נוסף לכך יש במדינה קהילה לטינית־היספנית גדולה מאד (22%) שמפוצלת בתוך עצמה - חלקה (בעיקר הקובנים) תומכים בטראמפ והאחרים מביעים דווקא תמיכה בביידן.
הקרב על פלורידה הוא בין הקשים ביותר במערכת הפוליטית הן מהסיבות שנמנו למעלה והן בגלל הפרס הגדול למנצח - 20 אלקטורים. אבל גם בגלל שזו המדינה שהרקורד שלה מלמד כי היא האצבע על הדופק של אמריקה, האורקל שמנבאת את העתיד וכמעט אף פעם לא טועה.
הסקרים לא מנבאים תוצאה חד משמעית, מה שאומר שגם הפעם, כנראה, המאבק יהיה צמוד במיוחד ואם ללמוד, שוב, מההיסטוריה, גם מבולגן במיוחד מבחינת ספירת הקולות במדינה.
כתבות
ני"ע
