שלא כמו לחבריו, לנדב איל הייתה ברירה

 זמן קצר לאחר שחשפנו ב"גלובס" כי העיתונאי נדב איל עוזב את תפקידו כעורך חדשות החוץ של חדשות 13 לטובת כתיבה ב"ידיעות אחרונות", צייץ איל בטוויטר "הודעה אישית" בה בישר על המעבר הצפוי וציין כי יישאר בערוץ כפרשן, אך מלשון ההודעה היה אפשר להבין בבירור כי עיקר פעילותו יעבור לעיתון.

בהחלטה על עזיבתו של איל יש הרבה אלמנטים אישיים. ובכל זאת לא קשה לנתקה מההתרחשות הכוללת: עזיבתו בסמוך לעזיבתם של עיתונאים אחרים כמו דורון הרמן, עמנואל אלבז פלפס ואלמז מנגיסטו. גם אם מניעיו אחרים, יש לכך השפעה מצטברת על חדשות 13.

ההחלטה לוותר על מקום בחברת חדשות בטלוויזיה לטובת עיתון איננה מובנית מאליה. במשך שנים נחשבו המהדורות לבמה המרכזית של תעשיית החדשות, שם נוצר האימפקט, נקבע סדר היום והופיעו הכוכבים הגדולים. חדשות 13 (אז תחת השם חדשות 10) אומנם לא היו מעולם השחקן הגדול, אבל לחברה היה DNA בועט ונשכני, עם גאוות יחידה ונאמנות למפקד. אלא שמאז המיזוג של רשת וערוץ עשר החברה השתנתה. מתוך הניסיונות למצב אותה כמיינסטרים ולפנות לקהלים חדשים ניטלה ממנה התדמית הנשכנית, ולא נבנתה לה מהות חדשה, וכך במקום תחושת הכלב הנושך התקבלה תחושה של כלב אבוד שמחפש בעלים חדשים ולא מוצא. ההשלכות של זה השינוי ניכרות לא רק בנתוני הצפייה אלא גם בתחושה של העיתונאים, שחלקם - גם בכירים ומנוסים - איבדו את התחושה של הבית שהיה להם, ולא מעט בוחנים בית חדש.

אנשי חדשות 13 עברו שנה מורכבת: פיטורים של עשרות עובדים ומאבקי הישרדות. אבל אלה תמיד היו. מה שלא היה זה התחושה שהם לא הנכס של הערוץ. אומנם בחודשים האחרונים מתרחשים שינויים לטובה, אבל לוקח להם זמן לחלחל.

אם פעם להיות חלק מחברות חדשות נתפס חלק משימור הקריירה, באו העזיבות של עיתונאים כמו ברק רביד ועקיבא נוביק ולימדו שאפשר להצליח גם במקומות אחרים, ואפילו לייצר בהם יותר אימפקט מאשר מכיסא באולפן מהדורת החדשות.

בהיעדר יכולת לייצר אימפקט, עם תחושת אי-יציבות כלכלית ולא מעט אינטריגות פנימיות, לא קשה לשכנע את מי שיש לו ברירה לעזוב. אלא שלרוב העיתונאים בעת הזאת אין ברירה. לנדב איל הייתה.

על-פי מקורבים, בניסיונות לגייס את איל היה מעורב מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס עצמו, שפעל להבאתו. קשה להתעלם מכך שאיל הוא האינסטנציה הטלוויזיונית השנייה שמגייסים בקבוצה שהקפידה במשך שנים ארוכות להצמיח את הכוכבים שלה מתוך הבית, ולא להביא ים חדשים מבחוץ. אבל במציאות של היום, כשהעיתון משלם בתדמיתו על מעשיו של המו"ל העומד לדין עבור שוחד, נדרשות אינסטנציות מבחוץ כדי לייצר תדמית חדשה לעיתון. ואם עמית סגל הכוכב הראשון שגויס עוד נתפס בגלל הזיהוי הפוליטי שלו ליוצר עניין, הרי שנדב איל הוא הכי פוליטיקלי קורקט - "דוקטור קורונה" המזוהה עם מקצועיות ומכובדות, ערכים שנדרשים מאוד לחלון הראווה של "ידיעות". ולא בגלל שאין שם עיתונאים כאלה, אלא בגלל הצורך לשדר התחדשות.

ההחלטה של איל ראויה מבחינה מקצועית, ולא סביר שמישהו יתערב לו בעבודה, אבל הטיימינג בעייתי. כשהנהלת "ידיעות" מבקשת לפטר 100 עובדים בתוך העיתון עצמו ומאיימת בנוסף לסגור את רשת מקומוני "ידיעות תקשורת", איש לא אוהב לשמוע שמביאים הביתה כוכב חדש מבחוץ.