להעלות את גיל הפרישה של נשים ולעבור למודל תלוי המקצוע

גיל הפרישה של נשים עומד כיום על 62, כלומר 5 שנים לפני גיל הפרישה של הגברים. במקור, החקיקה הזו הייתה אמורה להיטיב עם נשים ולקצר את שנות העבודה שלהן, אבל האם זה אכן כך? לתפיסתי, התשובה היא לא. גיל הפרישה המוקדם יותר, מוביל לפגיעה בקרנות הפנסיה של הנשים, הן צוברות פחות כספים שישמשו אותן בזקנתן, זאת למרות שברוב המקרים הן כשירות לחלוטין להמשיך לעבוד, להיות חיוניות בעבודתן ולשמור על מסגרת ועל סדר יום. כולנו רואים עכשיו, בתקופת הקורונה, כמה חשוב לשמור על שגרה של חיוניות ועשייה. בהתחשב בתוחלת החיים הארוכה יותר של נשים ובשיעור השתלבותן הגבוה יחסית בשוק העבודה, אין הצדקה להוציא אותן מוקדם יותר משוק העבודה כשיש להן עוד לפחות 5 שנים של עשייה לפניהן.

השארת גיל הפרישה על כנו מובילה את ישראל לעבר משבר בקרנות הפנסיה, ממש כך. עם עליית תוחלת החיים, בשילוב הפער בשנות הצבירה, ההוצאות של קרנות הפנסיה יעלו מאוד, ויעמיקו את הגירעון בהן. המשמעות היא שהפנסיה, אחד המנועים הפיננסים הכי חשובים שלנו - יהיה קרוב לאי ספיקה. את תסריט הבלהות של קריסת קרנות הפנסיה, ניתן רק לדמיין, עם פגיעות אנושות בחלקים נרחבים במשק.

בנוסף, עשרות מחקרים מרחבי העולם כבר מראים בבירור שמרגע הפרישה, אנשים מאבדים חלק משמעותי מהשגרה ומהאינטראקציות החברתיות היום-יומיות, בעיות הזקנה מגיעות מהר יותר, יש עלייה בשיעור האנשים הסובלים מחרדה, אנשים חווים פגיעה בביטחון העצמי ומרגישים "מיותרים".

אם כל זה לא מספיק ישנו נימוק כלכלי מובהק, גובה הפנסיה החודשית שלנו נקבע ע"פ מספר שנות הצבירה - אם נשים יצאו לפנסיה מוקדמת יותר, הן יצברו פחות שנים לפנסיה, ואז הפנסיה שלהן תהיה נמוכה יותר, זאת בנוסף לפערי השכר הקיימים ממילא. בהתחשב בכך שתוחלת החיים בישראל עומדת על 81 לגברים ו-85 לנשים, הן צריכות להסתמך על קצבה נמוכה יותר במשך יותר שנים.

לא מדובר בסוגיה מגדרית

חייבים לדבר על הסיבה להפרש, מה ההצדקה לכך שנשים יצאו מוקדם יותר משוק העבודה? מדובר בנוהג שאנו סוחבים משך שנים מתוך התפיסה המיושנת שהגבר הוא המפרנס העיקרי. יש לומר זאת בבירור - לא מדובר בסוגיה מגדרית. הישארותן של הנשים בעבודה הכרחית ליציבותה של הכלכלה הישראלית. האפליה המתקנת היא טעות - אנחנו לא נתקן שום אפליה, ביצירת אפליה אחרת. כל עוד לא נשתחרר מהתפיסה המוטעית שגיל הפרישה צריך להיקבע על בסיס מגדרי, ישראל צפויה ללכת לעבר אסון כלכלי, ממש כך.

הפתרון הוא פשוט משנדמה: מדינת ישראל צריכה אחת ולתמיד להבין שגיל הפרישה חייב להיקבע לפי משלח היד ולא לפי מגדר. בהתאם לשינוי מודל גיל הפרישה, ממשלת ישראל צריכה להורות על הקמת ועדת מומחים שתקבע מה הם מקצועות שוחקים. כך לדוגמה, אם יוחלט שמקצוע ההוראה שוחק (אני לדוגמה הראשונה שאסכים, אינני רואה עצמי עומדת מול כיתת ילדים אפילו יום אחד), אזי יצאו מורים ומורות לפרישה מוקדמת. כך גם עובדי מפעלים יהיו זכאים לפרישה מוקדמת וכן מקצועות נוספים שיוגדרו כשוחקים, כאשר גיל הפרישה יהיה זהה לנשים ולגברים גם יחד. עם זאת, במקביל ליציאתם המוקדמת של עובדי המקצועות השוחקים, יתווספו למשק נשים רבות שעובדות במקצועות שאינם שוחקים, כגון בענף ההייטק, העולם הפיננסי ועוד, שימשיכו לתרום לכלכלה הישראלית בשוויון מלא ממש כמו מקביליהן הגברים.

לצערי עדיין לא נמצאו השותפים האמיצים לדרך, והתפיסה השמרנית שמסווה כ"פמיניזם" עדיין שולטת בשיח. אני מבינה היטב את החשש מפני פגיעה בנשים מאוכלוסיות מוחלשות, ומחובתנו לשמור עליהן ולספק מעטפת כלכלית, כדי להבטיח את רווחתן. עם זאת, אסור שנשמר את המנגנון הזה בשם החשש לפגיעה בהן, כאשר יש עוד פתרונות טובים להגן עליהן, ובה בעת להעלות את גיל הפרישה ולהסדיר מגנון חדש שיקבע את גיל הפרישה.

מתוך הרצון לעשות שינוי כאן ועכשיו, גם אם לא מושלם או אידאלי, בימים אלו אני עמלה על הצעת חוק שהיא בהחלט צעד אחד בכיוון הנכון. ההצעה תקבע עליה זהירה של גיל הפרישה מ-62 ל-64, באופן הדרגתי, תוך בחינה שנתית של השפעות והשלכות העלייה בגיל הפרישה. בנוסף, ההצעה תביא להגדלת הקצבאות, מענקי העבודה ואף עזרה במניעת השחיקה על ידי הכשרות מקצועיות בשלב מאוחר בקריירה. לצערי, התוכנית עדיין לא מחילה את הדין באופן שווה לגברים ולנשים, אך אני מאמינה, כי צעד ועוד צעד יביאו לבסוף לשוויון המיוחל.

העלאת גיל הפרישה היא בראש ובראשונה אינטרס של נשים. רעשי הרקע בשם הדאגה לנשים משמרים את המצב הפוגעני הזה ואת ההחלשה המערכתית של נשים במשק ובכלל. כשנשים יבינו שאפליות מתקנות פוגעות ומנציחות אותן בעמדת הקורבן במקום לעזור להן, רק אז נגיע לשוויון הזדמנויות מלא ואמיתי. 

הכותב היא חברת כנסת מטעם מפלגת "כחול לבן"