הקבינט ש"נראה כמו אמריקה" מבטיח לסיים את העידן "החריג" של טראמפ

נשיאים אמריקאים החשיבו במידה את הסמליות במינוי חברי הקבינט שלהם, לפחות מאז תחילת המאה ה-20: היהודי הראשון (1906), האישה הראשונה (1933), השחור הראשון (1975), ההיספאני הראשון (1988), האסיאתי הראשון (2001). אבל ביל קלינטון היה הנשיא הראשון, לאחר בחירתו ב-1992, שהודיע כי הקבינט שלו "ייראה כמו אמריקה".

הקבינט הנשיאותי הוא קטן למדי, בסביבות 20 חברים, אם כי לא מן הסיבות שנוהג לתת יאיר לפיד. הוא קטן מפני שהחוקה מאצילה הרבה סמכויות ל-50 המדינות, ולכל אחת מהן יש קבינט משלה ואסיפה מחוקקת משלה. המספר המדויק של חברי קבינט משתנה במקצת, בהתאמה לתארים שהנשיא מחלק. למשל, השגריר או השגרירה באו"ם מתכבדים לפעמים בחברות בקבינט, ולפעמים לא.

לא פשוט להקים קבינט ש"ייראה כמו אמריקה". קלינטון די הצליח. בקבינטים שלו הסתופפו הרבה יותר נשים ושחורים (והרבה מאוד יהודים) מאשר בכל קבינט אחר לפניו. הם לא התכבדו רק במושבים סביב השולחן, אלא קיבלו כהונות בכירות מאוד: התובעת הכללית (שרת המשפטים) הראשונה, מזכירת המדינה הראשונה, שרת האנרגיה הראשונה, המנהלת הראשונה של משרד התקציבים של הבית הלבן (שרת התקציבים), וכן הלאה.

שני מזכירי המדינה של ג'ורג' בוש היו שחורים: גבר בארבע השנים הראשונות, אישה בארבע השנים האחרונות; הוא מינה את התובע הכללי ההיספאני הראשון, את החבר הערבי (נוצרי) הראשון, את האישה האסיאנית הראשונה.

ברק אובמה המשיך את המסורת: שני שרי המשפטים שלו היו שחורים, תחילה גבר, אחר כך אישה; היועצת הראשונה לביטחון לאומי (גם אישה, גם שחורה); השר השחור הראשון לביטחון פנים, וכן הלאה.

ההיספאני, האישה, השחורה, היהודיה

ביום ג', הנשיא המיועד ג'ו ביידן הציג את הקבוצה הראשונה של מינויים בכירים לקבינט, והם אולי לא "נראו כמו אמריקה", אבל די דמו לה: השר ההיספאני הראשון (שהוא גם יהודי) לביטחון פנים, האישה הראשונה הממונה על תיאום של קהילת המודיעין, אישה שחורה תהיה השגרירה באו"ם עם מעמד של חברת קבינט.

בזמן כתיבת הטור הזה עדיין לא הוצגו רשמית בכירי קבינט אחרים, אבל אנחנו כבר יודעים שבפעם הראשונה אישה (יהודיה) תשמש כשרת האוצר. בימים האחרונים היו הערכות מוסמכות פחות שאישה תתמנה בפעם הראשונה לשרת ההגנה, ובתור שכזאת תנהל את המשרד הממשלתי הגדול והיקר ביותר עלי אדמות.

אולי יבואו הפתעות נוספות, אם כי תכונה ברורה של מינויי ביידן היא חוסר החשק שלו להפתיע. הצוות המתגבש סביבו מתואר כ"משעמם", "לא מרגש", "תאגידי", אליטיסטי, יצוק בתבניותיו הקלאסיות של המימסד הביורוקרטי של וושינגטון.

מי 'הבוגרים' ומי 'הנערים'?

זה לא בהכרח רע. ניהול תקין ושעמום הולכים לא פעם יד ביד. סוף סוף, הנשיא המיועד הבטיח לסיים את "הרגע החריג" של נשיאות דונלד טראמפ. היא היתה חוויה בלתי פוסקת של הפתעות, של דרמות ושל תוהו ובוהו. ב-20 בינואר יירד עליה המסך.

עד ימי טראמפ, במשך עשרות שנים, הרפובליקאים נהגו לתאר את עצמם כ"בוגרים" במשוואה הפוליטית ואת הדמוקרטים כנערים רבי-גחמות וקלי דעת. ההתיימרות הזו לא עמדה במבחן טראמפ, שנהג לפטר חברי קבינט בציוצי בוקר מוקדמים מחדר האמבטיה שלו.

מינויי ביידן הם אנשים עתירי-ניסיון בפרוזדורי המימשל. מזכיר המדינה המיועד, טוני בלינקן, היה סגן מזכיר המדינה בממשל אובמה. אלחנדרו מיורקס, השר המיועד לביטחון פנים, היה סגן השר לביטחון פנים תחת אובמה. ג'ייק סליבאן, היועץ החדש לביטחון לאומי, היה סגן היועץ לביטחון לאומי. אבריל היינס (Haines), הממונה החדשה על קהילת המודיעין, היתה סגנית מנהל הסי.איי.אי. ג'נט יילן, שרת האוצר המיועדת, היתה נגידת הבנק המרכזי. מישל פלורנוי, המתוארת כמועמדת להיות שרת ההגנה, היתה מס' 3 במשרד ההגנה של אובמה. ג'ון קרי, המתמנה לשליח מיוחד לענייני האקלים, היה כמובן מזכיר המדינה של אובמה.

הם כה עתירי ניסיון, וכה טבולי-אש, עד שמינוייהם, או מינוייהם המשוערים, מעניקים את הרושם שנשיאות ביידן תהיה תקופת כהונה שלישית לברק אובמה. "לא!", מחה ג'ו ביידן בראיון טלוויזיה ביום ב', הראשון מאז ניצח בבחירות. "אנחנו מתייצבים מול עולם שונה לחלוטין מזה שהכרנו בממשל אובמה-ביידן", אמר הנשיא המיועד, והוסיף, "הנשיא טראמפ שינה את פני השטח".

'רב-צדדי' כמלה גסה

זה כמובן נכון. ארה"ב מעולם לא היתה מבודדת יותר. יחסיה עם בעלות בריתה מעולם לא היו צוננים יותר. מחויבותה לזכויות אדם ולהגנה על מיעוטים מעולם לא היתה רופפת יותר. תחת טראמפ, ארה"ב השתמטה כמעט מכל מהלך שחייב שיתוף פעולה רב-צדדי. עצם המושג הזה, רב-צדדי, או "מולטי-לטראלי", הפך לשווה ערך של גידוף בעגה הפוליטית של ממשל שהעדיף חד-צדדיות, או לכל היותר דו-צדדיות.

שום אקרובטיקה ושום מטען של רצון טוב לא יוכלו להחזיר את ארה"ב בן-לילה אל הרגעים האחרונים של ממשל אובמה. לנשיא אמריקאי יש סמכויות מפליגות של חתימה על צווים, המשנים כיוון. הוא הבטיח למשל להחזיר את ארה"ב אל הסכמי האקלים הרב-צדדיים של פאריס "ביום הראשון של כהונתי". לסמליות של חזרה כזאת יהיה משקל ניכר, בייחוד בין בעלות ברית.

אבל לא ברור כלל איך אפשר לשכנע לא-אמריקאים שנשיאות טראמפ היתה "רגע חריג". טראמפ קיבל כמעט 74 מיליון קולות, ורק כמה עשרות אלפי קולות גזלו ממנו תקופת כהונה שניה (אף כי ביידן קיבל 80 מיליון ויותר). יתר על כן, טראמפ עשוי בהחלט להודיע, אולי כבר בימים הבאים, שהוא מתכוון לחזור ולהתמודד ב-2024. צלו הכבד יתארך מעל הפוליטיקה האמריקאית ומעל יחסי החוץ של ארה"ב בארבע השנים הבאות.

הצוות המוביל של ביידן טבוע בחותם האמונה ברב-צדדיות. "המולטי-לטראליזם חוזר!", קראה השגרירה המיועדת באו"ם, דיפלומטית רבת ניסיון, לינדה תומס-גרינפילד, במעמד ההודעה על מינויה. לא בטוח שהיא הועילה בזה לנשיא המיועד או לסדר יומו. איפיונים כאלה מדברים אל לבם של תלמידי-חכמים ושל ביורוקרטים, לא של מיליונים, הנוחים להתפתות לסיסמאות כמו "אמריקה תחילה".

לא מטבע עובר לבוחר

כותרת מעניינת בעמוד הראשון של ה'וושינגטון פוסט' ביום ג' אמרה, "הממונים החדשים נהגו לקדם מדיניות שזירזה את עליית טראמפ", בייחוד הסכמי סחר חופשי רב-צדדיים של ימי אובמה. שיתוף פעולה בין לאומי הוא כמובן צורך חיוני, אבל הוא אינו מטבע עובר לבוחר. שעות אחדות לאחר מעמד המינויים, טראמפ שיגר ציוץ, שכלל שתי מלים, באותיות גדולות, עם סימן קריאה, America First!, אלא מה.

נשיאים מאבדים גובה באמריקה לאחר ירח דבש קצר, לפעמים קצרצר. זה בלתי נמנע, בייחוד בימי משבר ובזמן של ספקות ושל אי-אמון כללי במוסדות השלטון. ביידן יהיה זקוק למליצי יושר רהוטים ממנו. האומנם ביורוקרטים מנוסים וידענים, אשר בילו כמעט את כל חייהם הבוגרים בוושינגטון, ואמונים על עגה מקצועית ואקדמית, יוכלו לעזור לו בהגנה על מדיניות שמעולם לא היתה פופולרית?

רמז על הבאות בא ביום ב' מפי הסנאטור הרפובליקאי מפלורידה, מרקו רוביו, הלוטש את עיניו אל מועמדות מפלגתו לנשיאות ב-2024 (הוא לטש עוד ב-2016; טראמפ השפיל אותו עד עפר). רוביו צייץ מייד לאחר הצגת נבחרת החוץ של ביידן:

"ביידן ממנה לקבינט שלו בוגרי אוניברסיטאות אליטיסטיות (Ivy League), עם דפי קורות חיים מרשימים, המשתתפים בכל הוועידות הנכונות ויהיו המנהלים המנומסים והמסודרים של שקיעת אמריקה. אני תומך בגדולת אמריקה. אין לי כל עניין לחזור אל ה'נורמלי' שהשאיר אותנו תלויים בסין".

ברור למדי שהמלים האלה הן אופורטוניסטיות, מפני שרוביו ורבים מעמיתיו בסנאט הבינו היטב את הקשר בין התרופפות יחסי ארה"ב עם בעלות בריתה באירופה ובאסיה לבין היחלשותה לעומת סין. אבל בציוצו, רוביו הראה את קו ההתקפה הפופוליסטי של השנים הבאות.

הצוות של ביידן ייהנה מיתרון פתיחה מובהק על זה של צוותי טראמפ: ניסיון משותף, הכרות קרובה וארוכה עם הנשיא, הסכמה על מטרה ועל אמצעים. אלה תכונות הכרחיות להצלחה. אבל, כפי שאומר הנשיא המיועד עצמו, "טראמפ שינה את פני השטח". הוא עלול לגלות שיתרונות טבעיים חדלו להיות יתרונות ואולי גם חדלו להיות טבעיים.

הכוורת המתגבשת של ביידן: לא רק גברים לבנים

קמלה האריס

 קמלה האריס / איור: Richard Vogel, Associated Press

עבר: סנאטורית ותובעת מטעם קליפורניה

עתיד: סגנית הנשיא הראשונה

אלחנדרו מיורקס

 אלחנדרו מיורקס / צילום: Pat Carter, Associated Press

עבר: סגן השר לביטחון פנים, ממשל אובמה

עתיד: השר המיועד לביטחון פנים

ג'ון קרי

 ג'ון קרי / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press

עבר: מזכיר המדינה, ממשל אובמה

עתיד: שליח מיוחד לענייני אקלים

ג'נט ילן

 ג'נט ילן / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press

עבר: נגידת הפדרל ריזרב, ממשל אובמה

עתיד: שרת האוצר המיועדת

לינדה תומאס-גרינפלד

 לינדה תומאס־גרינפלד / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press

עבר: עוזרת מזכיר המדינה, ממשל אובמה

עתיד: השגרירה באו"ם וחברת קבינט

ג'ייק סליבאן

 ג׳ייק סליבאן / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press

עבר: סגן היועץ לביטחון לאומי, ממשל אובמה

עתיד: יועץ לביטחון לאומי

אבריל היינס

 אבריל היינס / צילום: Joshua Roberts, רויטרס

עבר: סגנית מנהל הסי.איי.אי, ממשל אובמה

עתיד: הממונה על קהילת המודיעין

אנתוני בלינקן

 אנתוני בלינקן / צילום: Andrew Harnik, Associated Press

עבר: סגן מזכיר המדינה, ממשל אובמה

עתיד: מזכיר המדינה המיועד

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny