ביורוקרטיית המס מהווה חסם כניסה לשוק העבודה

אדם שומר חוק רוצה ללמד שיעור פרטי, אלא שאם ילמד, יצטרך לא רק לשלם מס על כך, אלא אף לשאת בנטל הביורוקרטי של הסדרת תשלום המס. אם ילך לרואה חשבון, ייצא שכרו בהפסדו. הוא מצידו איננו יודע כיצד להוציא קבלה. הוא יכול ללכת לרשויות המס, ואלה יטלטלו אותו מפקיד לפקיד. הוא מדמה לעצמו את כל אלה ויורד מהרעיון.

נטל המע"מ כיום על אותו מורה שילמד שיעור פרטי איננו במה שנדרש לשלם, אלא באיך שנדרש לשלם, או ליתר דיוק באיך להיפטר מהתשלום על-ידי הירשמות כעוסק פטור.
התוצאה של נטל ביורוקרטיית המס עתידה להיות שהעסקה תימנע. כך יימנע שיעור פרטי שהיה מתגמל גם את המורה, גם את התלמיד ואפשר שגם את קופת המדינה - בין בהיפטרות מתשלום דמי אבטלה ובין בתשלומי מס הכנסה.

הבעיה היא שביורוקרטית המס מרפת הידיים מונעת מאנשים לנסות. היא יוצרת חסם כניסה לשוק. שוו בנפשכם שאדם שומר חוק מתלבט אם להתחיל ללמד שיעורים פרטיים. בעולם בלי ביורוקרטיית מס, אין לו מה להפסיד מהניסיון זולת זמן הלימוד ואיתור התלמידים. אבל בכללי המשחק של היום, לפני שייתן השיעור הפרטי הראשון, הוא צריך לדאוג שיתאפשר לו לתת קבלה.

לכאורה, בני אדם בשוק הם רציונליים, אז מה הבעיה כשאנו מטילים את אותו חסם כניסה? מה הבעיה בדרישה מהם ללכת להירשם כעוסקים פטורים? ראשית, גם כשמדובר בבני אדם רציונליים, הם מחצינים את הטוב שייצא לקופת המדינה אם הניסיון יצליח. המדינה תהא שותפה ברווח אבל לא בנטל הביורוקרטי.

לכן אני טוען כי דווקא הפטור מהנטל הביורוקרטי שבמיסוי על המנסים, יאפשר למדינה לגבות יותר מס הכנסה ומע"מ. במילים אחרות, אם אדם שזכאי להיות עוסק פטור ולא לשלם מס ערך מוסף, גם לא יתחייב לגשת לרשויות המס, למלא טפסים ודיווחים ולהסתכן בשומות שרירותיות כשלא יגיש את המסמך שאינו מודע שהיה עליו להגישו - אז המדינה דווקא תגבה יותר מסים.

המבחן צריך להיות פשוט: אדם בעל ידיעות ממוצעות בענייני המס שמלמד שיעור פרטי אחד, אינו צריך להשקיע יותר מעשר דקות בביורוקרטיית המס על כך.

שנית, ביורוקרטיית המס אכן הופכת עיסוקים ועסקים שונים ללא רציונליים. אם אדם הוציא ספר שירה, יותר זול לו לחלק אותו בחינם מאשר למכור אותו, מה שייאלץ אותו להסדיר ביורוקרטיית מס.

שלישית, בני אדם אינם רציונליים מושלמים, וההכבדה שנדרש לשלמה כבר בכניסה - תגרום להם שלא להיכנס. מעבר לאי-רציונליות, הם גם לפעמים אינם יכולים למצוא את ידיהם ואת רגליהם בסבכי דיני המס. אסור שהמס יהיה בנוי כך שאנשים ידמו לעצמו חובות שלא יהיו להם אבל ימנעו מהם מלהיכנס לעסקים.

כך, אנו מקבלים כמה רעות חולות כתוצאה ביורוקרטיית המס המעוותת: גם מניעת עסקאות שטובות לשני הצדדים ואף לקופת המדינה, גם פחות מסים, גם עלויות ביורוקרטיה וגם תרבות שבה החוק הופך לגזירה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה, מה שגורר תרבות עבריינית ויציאת החוטאים נשכרים וההגונים מפסידים.

כל מה שכתבתי כאן יכול להצטמצם לדרישת מינימום של יעילות שהציב אדם סמית למיסוי: אסור שעלות הגבייה של המס תהיה גדולה יותר מהתקבולים מהמס. אני טוען כי זה מה שקורה במיסוי עסקים ועוסקים קטנים או מתחילים בישראל.

נתתי דוגמה של מורה פרטי, אך זה נכון למכלול שלם של עיסוקים. צריך שצייר יוכל להתחיל למכור את ציוריו, עוד לפני שיש לו רואה חשבון או מעמד עוסק פטור. דבריי דלעיל יפים במיוחד כיום, כאשר משבר הקורונה מאלץ אנשים לעזוב עיסוק אחד, וביורוקרטיית המס מונעת מהם להתחיל בעיסוק אחר.

ולסיכום, זו האלטרנטיבה שאני מציע: אדם שמרוויח ממכירות ומשירותים שונים עד הסכום שבכלל לא נדרש לשלם עליו מע"מ, יהיה פטור מלגשת לרשויות המע"מ ולבקש מעמד עוסק פטור, ודי יהיה בטופס שימלא באינטרנט בסוף השנה על התוספת להכנסותיו לצורך מס הכנסה. כך אנשים יוכלו להתחיל להתנסות בעסקים מבלי צורך שלהתנסות יקדם הצורך לגשת לרואה חשבון, למלא טפסים ולצלוח את הוראות החוק המעורפלות. 

הכותב הוא חוקר של ניתוח משחקי של המשפט