זה נועד להיות שבוע של גזירת סרטים. המסך עמד לרדת על העונה הפוליטית הדרמטית ביותר והמתישה ביותר בדורנו.
זה עמד להיות אנטי-קליימאקס: הצבעה פורמלית, אולי 30 דקות של חיוויים טקסיים, שבסופם יוכרז, בפעם השלישית והאחרונה, שמו של המנצח בבחירות לנשיאות. זה מה שקורה תמיד בשבוע הראשון של ינואר שלאחר הבחירות של נובמבר. זה מה שקרה בכל אחת מן הבחירות מאז שנת 1877 (לא טעות דפוס).
סופו של דבר זה גם מה שיקרה השבוע, זאת אומרת הקונגרס של ארה"ב יעניק גושפנקה לבחירת ג'ו ביידן. אבל משהו נוסף יקרה ביום ד', כאשר 50 המדינות ומחוז קולומביה (וושינגטון) יניחו את רשימות האלקטורים שלהן על שולחן הסנאט.
140 צירים של בית הנבחרים ו-12 סנאטורים, כולם רפובליקאים, יביעו התנגדות לאישור האלקטורים. הם יחלקו על אמינותו של תהליך הבחירה ועל מהימנות התוצאות. 11 מ-12 הסנאטורים יתבעו לעכב בעשרה ימים את האישור, כדי שהקונגרס יעשה בדיקה חלקית של הליכי הצבעה. 140 צירי בית הנבחרים וסנאטור אחד ידרשו שהקונגרס ידחה מעיקרן את רשימות האלקטורים, כנראה משבע מדינות. כל השבע הצביעו לטובת ביידן. ה-140 פלוס אחד רוצים שהאלקטורים של ביידן יוחלפו באלקטורים של דונלד טראמפ. התוצאה תהיה תקופת כהונה שנייה לטראמפ.
מבטלים את הבחירות
ספירה מקובלת מראה שלא יימצאו די קולות כדי לבטל את עצם התוצאות. שני המנהיגים הבולטים ביותר של הרפובליקאים בסנאט מתנגדים לכל המהלך. הם כבר הכירו בתוצאות הבחירות, אם גם באיחור של חמישה שבועות, ובירכו את ביידן ואת קמאלה האריס.
אבל עצם הניסיון לבטל את התוצאות מצריך שימוש די נדיב בלשון הפלגה. "עוצר נשימה" לא יהיה איפיון מופרז מדיי בשבילו.
בארטון גלמן, פרשן בכתב העת 'אטלנטיק', שהקדים להזהיר מפני תוכנית רפובליקאית לבטל את תוצאות הבחירות באמצעות מניפולציה של חבר האלקטורים, מאפיין את עמדתם של רוב הרפובליקאים בבית הנבחרים באופן הבא:
■ למדינות רפובליקאיות יש הזכות להורות למדינות דמוקרטיות לשנות את תוצאות הבחירות שלהן;
■ לסגן הנשיא יש הזכות להחליט מי ניצח בבחירות;
■ הקונגרס רשאי להטיל וטו על העדפות הבוחרים.
אם זה איפיון הולם של עמדות הרפובליקאים, אפשר לתאר אותן כניסיון הפיכה.
לא עלה יפה ניסיון לשכנע בית משפט פדרלי להסמיך את סגן הנשיא, מייק פנס, לשנות את תוצאות הבחירות. זה היה ניסיון כה מפוקפק עד שמשרד המשפטים של טראמפ ראה צורך להתנגד לו רשמית.
הרפובליקה האמריקאית ערכה את הבחירות הראשונות שלה ב-1788. הפעם האחרונה שבה הועמדו התוצאות של בחירות לנשיאות בספק הייתה לפני 143 שנה. המועמד הרפובליקאי ב-1877 אומנם הפסיד במניין הקולות הכללי, אבל עסקה מאחורי הקלעים העניקה לו את הנשיאות (התמורה המבישה הייתה הסכמתו שמדינות הדרום, רק 12 שנה לאחר מלחמת האזרחים, יורשו לכונן משטר של אפליה גזעית. המשטר הזה ארך 90 שנה).
"עצרו את הגניבה"
המהלכים בקונגרס לסיכול תוצאות הבחירות אינם תוצאה של יוזמה מקומית. האיש הדורש והממריץ אינו אלא דונלד טראמפ בכבודו ובעצמו. ממוצאי יום הבחירות, בשלושה בנובמבר, הוא מצייץ ומרטווט האשמות על זיוף מסיבי של הבחירות, "הפשע הגדול ביותר בתולדות ארצנו". במוצאי שבת הוא צייץ, "ניסיון לגנוב ניצחון מוחץ. לא יכול לתת לזה לקרות!" האשטאג (StopTheSteal#)
ציוציו נעים בין כוללניים לפרטניים. הם מתארים "קשר" רב יבשתי למנוע את ניצחונו ה"מסיבי" בבחירות; והם עוסקים בתלונות ספציפיות על הצבעה "לא חוקית" במחוזות ספציפיים במדינות ספציפיות.
עורכי דין, העובדים בשבילו במישרים או בעקיפים, עתרו ל-90 שופטים בחודשיים האחרונים בניסיון לפסול קולות מצביעים. כל ניסיונותיהם עלו בתוהו, אם מסיבות נוהליות ואם מפני שלא הצליחו להציג ראיות קבילות. חלק ניכר של השופטים הדוחים התמנו לכהונותיהם בידי נשיאים רפובליקאים, כולל טראמפ עצמו. בית המשפט העליון בוושינגטון סירב אפילו לשמוע ערעור על תוצאות הבחירות שהגישו תובעים כלליים רפובליקאים מ-17 מדינות.
ואף כי המומחים המשפטיים חזרו וסתמו את הגולל על סיכויי הנשיא לשנות את התוצאות, טראמפ מסרב לוותר. אתר החדשות 'דיילי ביסט' (העוין את טראמפ), מייחס לשניים ממקורביו את האיפיון הבא: "הנה כך הוא חושב: מדוע שאני אוותר אי פעם? מה ייצא לי מזה?" לשון אחר, גם אם הוא לא יוכל לנצח בבחירות שבהן הפסיד, לא תצמח לו כל טובה מהודאה בתבוסה.
"סערה בעיני המנהיג"
מאז אמצע החודש שעבר טראמפ קורא לתומכיו לעלות על וושינגטון בשישה בינואר, יום ההצבעה בקונגרס על רשימות האלקטורים. מידת השתתפותו בתיאום ובארגון אינה ידועה, אבל באחד בינואר הוא צייץ הנחיה כללית לבאים להגיע לוושינגטון עד 11 בבוקר. דיוני הקונגרס מתחילים ב-1 אחה"צ.
איש אינו יודע כמה יגיעו ל"עצרת הגדולה" שהוא מתכנן. בהתחשב בזה שההודעה הראשונה על ההפגנה נמסרה שלושה שבועות מראש אפשר בהחלט להניח שיגיעו המונים.
מה יעשו ההמונים, זה עניין לניחוש. במדיה החברתית נפוצו בימים האחרונים רעיונות מוטרפים, כמו למשל חסימת מבואותיה של גבעת הקפיטול, כדי למנוע מדמוקרטים להגיע לקונגרס; או ניסיון לשאת כלי נשק. החוק המקומי בוושינגטון אוסר נשיאה של כלי נשק בפומבי; אבל רבים מתומכי טראמפ באים ממדינות המרשות נשיאה כזאת.
תומך של הנשיא צייץ באחד בינואר: "אתם יכולים לראות בעיניו של המנהיג שהסערה קרובה מאוד, מאוד. שאו תפילה לשלום מנהיגנו. שום דבר אינו יכול לעצור את זו הממשמשת ובאה".
ג'ורג'יה תחליט
הנה מה שממשמש ובא ביום שלישי: בחירות-משנה גורליות לחלוטין לסנאט בג'ורג'יה. המדינה הדרומית הזו היא אחת המעטות בארה"ב המחייבות מועמד מנצח לזכות ביותר מ-50% של הקולות. איש לא קיבל 50% בבחירות של נובמבר, והמובילים חוזרים ומתמודדים השבוע. באופן נדיר, ג'ורג'יה בוחרת השנה שני סנאטורים. שני המכהנים הם רפובליקאים. אם הדמוקרטים יצליחו להביס אותם, יהיה להם רוב זעיר בסנאט. רוב כזה יחזק את נשיאות ביידן, ויעניק לדמוקרטים שליטה מלאה בקונגרס בפעם הראשונה מאז 2009.
ג'ורג'יה היא מדינה רפובליקאית מסורתית, אבל חלו בה בשנים האחרונות שינויים דמוגרפיים ופוליטיים. ביידן ניצח בה בהפרש של 12 אלף קולות (מתוך קרוב ל-5 מיליון).
טראמפ מאשים שהתוצאות זויפו, אבל לא הצליח להמציא ראיות. ניצחון ביידן היה תוצאה של התגייסות דמוקרטית יעילה מאוד בשטח. נראו שיעורי שיא של הצבעה בין שחורים, היספאנים ואסיאתים. פרוורים של מעמד בינוני לבן הפנו עורף לטראמפ. הצביעו נגדו אפילו משפחות של אנשי צבא, מקור מסורתי של תמיכה במועמדים רפובליקאיים.
כהן דת שחור ועיתונאי יהודי
הדמוקרטים מקווים לעורר את אותם המצביעים לחזור ולהצביע. יש להם מועמדים מעניינים: אחד הוא רפאל וורנוק, כהן דת שחור בן 51, המטיף מן הדוכן של אחת הכנסיות השחורות הידועות ביותר באמריקה, אבנאיזר (אבן-עזר), שבה נהג לדרוש מרטין לותר קינג. השני הוא עיתונאי ומפיק סרטים יהודי בן 33, ג'ו אוסוף, ללא כל רקע פוליטי, אבל מבורך בכישרון דיבור ובשאפתנות.
האומנם שחור ויהודי ייבחרו לייצג מדינה, שנציגיה היו ידועים יותר בזכות תמיכה נלהבת בהפרדת גזעים? אם משהו ממין זה יתרחש, זה יהיה סימן של שינויים היסטוריים במפה הפוליטית בארה"ב. הדעת נותנת שעדיין לא הגענו לשם.
ישראל השתרבבה למערכה הזו מפני שכהן הדת וורנאק מתח בעבר ביקורת קשה על יחסה לפלסטינים. בעיני הרפובליקאים זו ראיה לקיצוניותו. הרפובליקאים מנסים לתאר את וורנאק ואת אוסוף כרדיקלים בשירות השמאל הסוציאליסטי. רטוריקה כזאת בדרך כלל עובדת במדינות דרומיות שמרניות. אבל אולי ג'ורג'יה קצת פחות שמרנית ממה שהייתה.
הרפובליקאים בוושינגטון לא הועילו לחבריהם בג'ורג'יה, כאשר סירבו לאשר מענקי קורונה מוגדלים, אף כי טראמפ עצמו ביקש אותם. בנסיבות נורמליות עניין כזה היה יכול להטות את הבחירות, אבל הנסיבות אינן נורמליות, ואנשים אינם מצביעים בהכרח "בעד פנקס השיקים שלהם", כפי שאומרים באנגלית אמריקאית.
באמריקה של העשור השלישי, קנאות, שנאות וטינות הן המכתיבות את מהלך הפוליטיקה. השבוע הזה יהיה עשיר בהן.