עוד לפני משבר הקורונה היו העסקים בחברה הערבית קטנים יותר, בעלי פריון נמוך יותר ומרוכזים יותר בתעשיות מסורתיות ובענפי המסחר והשירותים, לעומת העסקים בחברה היהודית. עסקים אלה גם התקשו יותר להשיג אשראי, כי לעסק קטן וחלש קשה יותר להשיג אשראי בתנאים טובים לעומת עסק גדול, וגם בגלל בעיות נגישות, דעות קדומות ואמון מצד גופים פיננסיים. כל אלה הפכו אותם פגיעים במיוחד למשבר הכלכלי שליווה את התפרצות הקורונה. במשך כל 2020 הענפים שסבלו ביותר מההגבלות ומהסגרים היו ענפים בעלי שיעור גדול של עובדים ומעסיקים ערבים - שירותי אירוח ואוכל, מסחר, עובדי קבלן, ניקיון ובנייה, ובעיקר עסקים קטנים.
הפגיעה בעסקים אלה מתבטאת באופנים רבים: ירידה בפדיון שמובילה לצמצום פעילות ולפיטורי עובדים, ולעתים אף לפשיטות רגל. עוד בסגר הראשון דיווחו העסקים הקטנים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה על ירידה של יותר מ־20% בפדיון שלהם, ובסגר השני גברה הירידה והגיעה ליותר מ־40%. שלושה ענפים שנפגעו במיוחד בסגר השני ויש בהם ריכוז גדול של עסקים ועובדים ערבים, הם הבינוי, המסחר והתעשייה המסורתית (תעשייה שאינה הייטק).
עסקים בתחום המסחר איבדו בתקופה זו כשני שלישים מהפדיון שלהם, בעוד שבבינוי ובתעשייה המסורתית אבדה בערך כמחצית. הפגיעה בעסקים בתחום התיירות ושירותי האוכל והאירוח לא נאמדה על ידי הלשכה, אך היא כנראה גדולה אף יותר.
הירידה בפדיון גררה גל של פיטורים. לפי אומדנים של מרכז טאוב המבוססים על סקרי הלמ"ס, עד אוקטובר פיטרו העסקים הקטנים יותר מחמישית מעובדיהם, והעסקים בתחומי האוכל והאירוח - יותר מרבע. בבינוי ובמסחר פוטרו כ־15%; זאת לעומת ענפים כגון הייטק ופיננסים (שבהם יש פחות מעסיקים ועובדים ערבים) אשר בהם פוטרו פחות מ־10% מהעובדים.
למרות הפגיעה הקשה התקשו עסקים בחברה הערבית לקבל סיוע ממשלתי לעומת עסקים בחברה היהודית, וזאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, עסקים קטנים התקשו יותר לעמוד בתנאי הסף ונטו להיתקל בקשיים ביורוקרטיים לעומת עסקים גדולים המעסיקים בעלי מקצוע ולעתים אף מפעילים מחלקות שלמות המוקדשות להתמודדות עם רגולציה ממשלתית. שנית, עוד בסוף הגל הראשון התריעו בעלי עסקים ערבים בפני ועדה מיוחדת של הכנסת על סירוב נרחב לבקשות אשראי עסקי מקרן החירום, שנובע ככל הנראה מאותן בעיות של חוסר נגישות, חוסר אמון ודעות קדומות ביחס לחברה הערבית.
אל החלל שהותירו הסירובים נכנסו מלווים מהשוק האפור ומהעולם התחתון.
במצב כזה עסקים רבים נסגרים. לפי הערכות של חברת דן אנד ברדסטריט מסוף אוקטובר, 70־80 אלף עסקים נסגרו השנה, לעומת 45 אלף בלבד בשנה שעברה. בענפים אשר בהם קצב הסגירה גבוה בולטים ענפים בעלי שיעור גבוה של מעסיקים ועובדים ערבים - מסעדות, קבלני עבודות ושיפוצים וכדומה.
גם בפשיטות הרגל חל גידול. כונס הנכסים הראשי דיווח ביוני 2020 על עלייה של 75% בבקשות לפשיטות רגל, לעומת יוני 2019, ועלייה דומה נרשמה גם במרץ 2020 לעומת מרץ 2019.
מה שיקרה בשנת 2021 תלוי לחלוטין במצב ההדבקות והתחלואה. במהלך 2020 כשלה הממשלה שוב ושוב בניסיונותיה לרסן את ההדבקה ללא שימוש בסגרים, ואין כל סימן לכך שהמצב ישתנה. השאלה הנותרת היא, האם קצב מתן החיסונים והשפעתם יהיו יעילים דיים בצמצום היקף התחלואה, ועד כמה.
שירותי האירוח והאוכל יתקשו להתאושש יותר מכל ענף אחר, כי עסקים רבים בתחומם אלה מסתמכים על תיירות חוץ ועל אירועים המוניים, שבכל תרחיש אפשרי יהיו האחרונים לחזור לקדמותם. המסחר, ובמידה פחותה יותר התעשייה המסורתית והבינוי, צפויים לקום או ליפול על פי קצב ההדבקה. ירידה מהירה בשיעורי ההדבקה תאפשר פתיחה מחודשת ובת קיימא של מסחר עם מגבלות מינימליות, אך עלייה בקצב ההדבקה ואף אי שינוי בו יביאו לתקופה ארוכה של חוסר ודאות, הדומה למה שראינו בין הסגר השני לסגר השלישי.
עסקים קטנים צפויים להיות הקורבנות הגדולים ביותר של חוסר ודאות זה, כי אין בידיהם המשאבים ואורך הנשימה הדרושים להתמודדות עם הדרישות המתחלפות במהירות, עם הקנסות ועם השתדלנות (לובינג) הנדרשת מול מקבלי ההחלטות. המשמעות היא שההתאוששות בחברה הערבית צפויה להיות אטית, וגם בשנת 2021 יימצאו עסקים רבים בחברה הערבית בסיכון גבוה לפיטורין, לפשיטת רגל ולסגירה.
הכותב הוא חוקר בחוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל־אביב, החוג לממשל ומדיניות, אוניברסיטת אוקספורד. מנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
