תקופת הקורונה פגעה באופן קשה בבני הנוער. חייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי

האתגר הנפשי שהביא איתו משבר הקורונה פגע ללא אבחנה במבוגרים, מתבגרים וילדים כאחד. עם זאת, אין עוררין על כך שבני הנוער המתבגרים חווים את המשבר בצורה הקשה ביותר וההשלכות לגביהם מדאיגה מאוד את ההורים וכמובן את אנשי החינוך והרווחה. דוח של עמותת עלם שפורסם בימים האחרונים חושף הידרדרות קשה במצבם הרגשי והפיזי של בני העשרה בתקופת המגפה, ומציג עלייה חדה בהיקפי האלימות והשימוש בסמים ואלכוהול, גם עבור אלה שעד כה לא נטו לשימוש בחומרים אלו.

גיל ההתבגרות ידוע כאחת התקופות המאתגרות והסוערות ביותר בשלבי ההתפתחות של האדם. לא בכדי תיאורטיקנים רבים מכנים את התקופה: "תקופת הסער והפרץ". מעבר לסערה ההורמונאלית הגועשת בגוף המתבגר שגורמת לשינויים דחופים וקיצוניים במצבי הרוח, כל הוויתה של התקופה הינה במרד, בסקרנות, לקיחת סיכונים, בדחף לשנות ולבחון את העולם, בשייכות לקבוצת השווים ובנפרדות מההורים. ברור שלמאפיינים אלו קשה לבוא לידי ביטוי בשגרת הקורונה בה אנו חיים, שגרה בה הגבולות הממשיים והמנטאליים של כולנו הצטמצמו מאוד, כאשר עבור המתבגר אותה הצטמצמות שוות ערך למאסר עולם.

ניתן לראות את התנהגות בני הנוער כעת על פני רצף בעל שתי קצוות; בקצה האחד עלייה דרמטית (ביחס לשנת 2019) בהסתגרות, בדידות, דיכאון מתמשך, ירידה בערך העצמי, בתחושת הרווחה הנפשית ולעיתים אף פגיעה קשה בדימוי הגוף על השלכותיה המסוכנות. בקצה השני שיעמום, חוסר משמעות ודחף חזק לפורקן ושחרור שמחפש את דרכו החוצה. מכאן קצרה הדרך לשימוש בחומרים ממכרים, שתיית אלכוהול, צפייה אובססיבית בפורנו ושאר התנהגויות בסיכון.

מצב הדחק, כפי שנוכח כרגע בשל משבר הקורונה, משפיע באופן קשה ויכול לגרום להשלכות חמורות על מתבגר רגיל וגם על מתבגר בסיכון. אבל כאשר מדובר במתבגר "רגיל" אנו מצפים מהעורף המשפחתי והחינוכי להיות חזק ותומך, לסייע בשמירה על שגרת יום ובעיקר לספק משאבים להתמודדות ובניית "חוסן נפשי". בדיוק מהסיבות האלה, המצב מחמיר כאשר מדברים על נוער בסיכון. עבור מתבגר בסיכון, חסר עורף משפחתי ומבוגר משמעותי שניתן לפנות אליו ולשתף אותו בחוסר האונים הקיים, הדרך להתרסקות מנטלית ונפשית הופכת לקצרה מתמיד.

על מנת להתמודד עם אותן השפעות קשות, המענה שלנו כמבוגרים משמעותיים - הורים, אנשי חינוך וטיפול, חייב להיות נוכח, יציב וברור. עלינו לעזור למתבגרים להכיל את המצב, לשהות יחד איתם בסיטואציה המתסכלת מחד, ומאידך להעניק להם כלים פרקטיים להתמודדות וחזרה לאיזון רגשי. הצבת גבולות ברורים ובניית שגרת יום מפוקחת מחד ומציאת פתרונות יצירתיים לצרכים הרגשיים והחברתיים מאידך. חשוב לזכור שגם ההתנהגות של מתבגרים 'נורמטיביים' עלולה להידרדר במצב של חוסר שגרה מתמשך, כשגבולות החופש הולכים וסוגרים עלינו. כלומר, המתבגרים של כולנו בסכנה.

העובדה כי "המיכל" הרגשי של כולנו הולך ואוזל מחייב אותנו למצוא את המשאבים והכוחות עבור עצמנו ולמען מתבגרנו. אנשי החינוך והרווחה נקראים כעת לדגל. הן בהחזקה והכלה של המתבגרים והוריהם והן בפיתוח מענים קהילתיים לחיזוק החוסן הנפשי. ולא, נתמודד כולנו עם ההשלכות של משבר הקורונה על הנוער עוד שנים קדימה. 

הכותבת היא מרצה במכללת קיי בבאר שבע, ד"ר בחינוך שתחום מומחיותה בתקופת גיל ההתבגרות ובעבודה עם נוער בסיכון