פסק דין צודק שמקדם את חופש הביטוי

הו, הצביעות הקדושה. אלה שמחאו כפיים למשמע הודעת טוויטר כי היא חוסמת את הנשיא דונלד טראמפ מלצייץ עלילות דם ושקרים שסיכנו חיי אדם זועקים על "מות חופש הביטוי" ומגלגלים עיניים למקרא פסק הדין שניתן אמש לאסור על הפצת עלילת הדם השקרית הקרויה "ג'נין ג'נין". מנגד אלה שיצאו נגד סמכות הרשתות החברתיות לצנזר את טראמפ מריעים להחלטת השופטת. לא שזה מפתיע. שני הצדדים הלכאורה ניצים הללו הם הרבה יותר דומים בערכיהם ובצורת פעולתם זה לזה מאשר להפך. לדידם, חופש הביטוי משתרע על הדעות שמשרתות אותם (או למצער לא מאיימות עליהם) בעוד שמותר להגבילו כשאלה מסכנות אותם. באותה המידה - שניהם טועים. הן ההחלטה למנוע את ציוצי טראמפ והן ההחלטה לאסור על הקרנת הסרט לא רק שאינן פוגעות בחופש ביטוי אלא מגנות עליו.

כבר כתבנו כאן בעבר: מטרת חופש הביטוי היא חשיפת האמת. כדי שזה יקרה, על כל הגרסאות השונות שלה להתחרות זו בזו כשמתחרות זו "תצוף ותעלה האמת". הסכנה לחירות ולאמת באה לא רק מצד שלטון של "האח הגדול" של ג'ורג' אורוול שיחרים ספרים וסרטים ובכך יסתיר את האמת אלא גם מצד אנשים כבכרי וכמגניו שיטענו על כל דבר שקר מוכח כי "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". האחרונים מביאים למימוש נבואתו המפחידה של אלדוס האקסלי ב"עולם חדש מופלא" כשהאמת תטבע בתוך ים של שקרים. או אז לא תהיה סיבה להחרים ספרים ולאסור על הקרנת סרטים כי איש לא יאמין בהם יותר ולא ירצה לקרוא או לצפות בהם.

זה בדיוק מה שקבעה באומץ לב השופת הלית סליש בפסק דינה: להגן על סרט רצוף שקרים שמציג עצמו כ"דוקומנטרי" כשאף ה"יוצר" שלו הודה בכך שוב בטענה המחוצפת ש"זה סרט דוקומנטרי שאמן עשה אותו, לא עיתונאי ולא כתב חדשות. אני אמן. ככה ראיתי את הדברים, ככה הם נראו לי... בית המשפט יכול להגיד שזה במסווה של סרט דוקומנטרי, ואני יכול להגיד שאני עושה דוקומנטרי - אני מערבב שם אמנות, זה הסטייל שלי", זה לא להגן על חופש הביטוי. זה לחתור תחתיו.

בוודאי אחרי שהשופטת מצאה ש"אין אמת בעיקרם של דברים שפורסמו בסרט, אין תום לב בהצגתם, ולא ננקטו על-ידי הנתבע צעדים כלשהם, לא שכן צעדים סבירים, על-מנת לבסס את הטיעון הלכאורה השזור בפרסום" ושבכרי היה מודע לכך "באופן פוזיטיבי וממשי".

מילא בכרי והסטייל שלו אבל הרי אלה שהתייצבו להגן על "חופש הביטוי" שלו מבינים היטב על מי ועל מה הם מגנים. מבייש במיוחד שביניהם יש משפטנים, יוצרים דוקומנטריים ואנשי תקשורת שאמורים להיות חיל המשמר של חופש הביטוי ולא מובילי הסוס הטרויאני של אלה שמבקשים להחריבו.

בעוד שאני מתנגד לחסימת ציוצי טראמפ העתידיים (כמו שאתנגד למניעת הקרנת סרטים עתידיים ואחרים של בכרי) שכן מדובר במניעה מוקדמת המסוכנת לחופש הביטוי, הרי באשר לחסימת ציוציו בעבר ולאיסור על הקרנת "ג'נין ג'נין" בישראל אין כל קושי. מדובר בענישה מאוחרת בלבד. ה"אמת" של בכרי כבר יצאה לשוק החופשי של הדעות, התחרתה שם והספיקה לזהם אותו עד שנקבע חד משמעית כי היא שקרית. כאמור גם ע"י בכרי עצמו.

מאז 6.9.2002 נמשך המאבק ב"סרט" הזה וסביר שהוא טרם הסתיים. קרוב ל-19 שנים של מאבק כמעט סיזיפי של לוחמים (בראשות ישראל כספי) ומשפטנים (בראשות עו"ד נבות תל צור שעשה את כל עבודתו בהתנדבות) על חופש הביטוי. למעשה בית המשפט אמר להם ולכולנו את שאמר אלבר קאמי בעבר: "אל לנו להתעייף מלהצהיר זאת: מה שאנחנו צריכים זו האמת, והאמת בלבד".. בדיוק כך: והאמת בלבד. 

הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים של הקריה האקדמית אונו