הדרך הארוכה ורבת הייסורים של הנשיא שטיפס ונפל ללא הרף

ב-1973, כאשר הושבע לסנאט של ארה"ב, בגיל 30, ג'ו ביידן נעשה צעיר הסנאטורים של זמנו, אחד הסנאטורים הצעירים ביותר מאז ומעולם.

עם ההשבעה, בגיל 78, ג'ו ביידן נעשה האיש הזקן ביותר מאז ומעולם בכהונה הזו. אני נזכר במערכת הבחירות של 1980, כאשר רונלד רייגן ראה צורך להבטיח שאם יהיו בו סימני סניליות הוא יתפטר. איש לא האמין לו. הוא היה בן 69. שמונה שנים אחר כך, ביום האחרון של כהונתו השניה, הוא היה צעיר במקצת מג'ו ביידן ביום הראשון של כהונתו הראשונה.

איפה היה ביידן בין 30 ל-78? מדוע הוא חיכה כל כך הרבה זמן? התשובה כמובן היא שהוא לא חיכה. הגורל חיכה. הוא דווקא חזר וניסה. הוא היה רק 44 בניסיונו הראשון, ב-1987; הוא כבר היה בן 64 בנסיונו השני, ב-2007. בשני הנסיונות, הוא בקושי הורגש.

בפעם הראשונה הוא נאלץ לנשור מהמירוץ עוד לפני הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות על עניין של מה בכך: התברר שהוא שאל את נוסח נאום הבחירות העיקרי שלו מפוליטיקאי בריטי, ולא להעניק לו קרדיט על כך. פשוט קשה להאמין שעניין כה טריוויאלי היה יכול אז להרוס פוליטיקאי. כיום, ספק אם מישהו היה אפילו שם לב. "אני יכול לירות במישהו בשדרה החמישית, ולא יקרה לי שום דבר", אמר דונלד טראמפ במערכת הבחירות הקודמת שלו, שבה ניצח.

בפעם השניה, ביידן פשוט לא עורר עניין. הוא התמודד בסיבוב אחד ויחיד של המקדימות, במדינת איווה, קיבל 0.9% ולא הצליח לזכות אפילו בציר אחד לוועידת המפלגה.

הוא אמנם חזר ונבחר לסנאטור שש פעמים מטעם מדינת דלאוור הזעירה, בחוף המזרחי של ארה"ב, בין מרילנד לניו ג'רזי. אבל ערך המניה הפוליטית שלו בזירה הארצית היה קרוב מאוד לאפס.

מורה דרך שלא מאפיל

הגורל היתל בג'ו ביידן. ב-2008, המפלגה בחרה איש צעיר ונטול רקורד למועמדה לנשיא. ברק אובמה, קל משקל פוליטי, היה חסר ניסיון של ממש בדרכי וושינגטון. הוא היה זקוק למורה דרך, שלא יאפיל עליו. ביידן היה במובן הזה סגן נשיא אידיאלי. הוא הכיר את וושינגטון לפני ולפנים, וידע את כל סודות הקונגרס.

לאובמה היו רגשות מעורבים. בכרך החדש של זכרונותיו, שיצא בסתיו ("הארץ המובטחת"), הוא כותב: "בעיר המלאה אנשים שאהבו לשמוע את עצמם מדברים, [ביידן] היה ללא אח ורע. הוא נקלע מפעם לפעם לצרות מפני שאין לו פילטר", אבל מעידותיו התקופתיות היו "מבוטלות בהשוואה עם מעלותיו". חושיו של אובמה אמרו לו, ש"ג'ו היה הגון, הוגן ונאמן. האמנתי שהוא נותן את דעתו על אנשים פשוטים, וביום משבר אני אוכל לסמוך עליו. הוא לא איכזב אותי".

"אנשים פשוטים" במשוואה הזו אינם אותם "האנשים הפשוטים" שפוליטיקאים משופשפים מעמידים פנים שהם מייצגים או מבינים. במקרה של ג'ו ביידן, "איש פשוט" הוא איפיון הקרוב מאוד לתאר אותו עצמו.

זהירות, העפלה קלה

הוא בא מן המעמד הבינוני הנמוך, אביו היה פועל כפיים; הוא ממוצא אירי קתולי, ונולד בזמן שבו אירים קתולים באמריקה סבלו אפליה ממשית בחיי היומיום; בניגוד כמעט לכל קודמיו, הוא לא סיים את אחת מאוניברסיטאות-היוקרה של החוף המזרחי. הוא למד במכללה צנועה, והיה יכול לבלות את חייו במשרד קטן של עורכי דין פרובינציאליים.

הוא הגיע לבגרות בשנה שבה ג'ון קנדי נבחר לנשיא; התייצב על רגליו והתחיל לשקול קריירה ציבורית בימי המאבק על זכויות האזרח של השחורים, בשנות ה-60. תחת הרושם של המאבק הזה הוא נעשה סנגור ציבורי בדלאוור, ואחר כך היה חבר במועצת מחוז. זינוקו למושב בסנאט בוושינגטון היה עוד יותר מסחרר מזה של ברק אובמה, 30 שנה אחר כך.

הביוגרפיות של פוליטיקאים צעירים ושאפתנים, נוטות לאשר את הסכנות הכרוכות בהעפלה קלה ומהירה מדיי במעלה הסולם. לא פעם הם משלמים מחיר על היעדר חוויה מחשלת. ולא פעם הם מגיעים אל פרקם ואל שיאם בזכות חוויה כזאת. החוויה כרוכה בטרגדיה, בכאב, באבדן.

פרנקלין רוזוולט היה גדול הנשיאים האמריקאיים בזמננו. הוא היה פלייבוי צעיר וקל דעת, כאשר התחיל את המירוץ לפסגה. הוא היה בן-טובים מיוחס, שנולד לעושר ולשררה. הוא היה רק בן 38, כאשר מפלגתו בחרה בו למועמדה לסגן נשיא, ב-1920 (הוא הפסיד). מעטים פיקפקו שהוא ינסה לזכות במועמדות לנשיאות בתוך ארבע או שמונה שנים.

ואו אז היכה בו נגיף הפוליו. זה היה שלושים שנה ויותר לפני שפותח חיסון. תרופה מעולם לא היתה. מאבקו עם הפוליו חישל את רוזוולט הצעיר, העניק לו כושר סבל ונחישות דעת, הכשיר אותו להבין את ייסורי הזולת. בקיצור, העמיד אותו במקום הנכון ובזמן הנכון עשר שנים אחר כך, כאשר אמריקה נאנקה תחת כובד השפל הכלכלי הגדול. הוא האיש שהניח את היסודות למדינת רווחה, ורוחו מוסיפה להעניק השראה לדורות של פוליטיקאים אמריקאים.

"אלוהים מתעלל בי"

גם המירוץ המסחרר של ביידן אל הפסגה התנגש בטרגדיה, חודש וחצי ופחות לאחר נצחונו המדהים בבחירות לסנאט. אשתו ובתם הקטנה, בת שנה, נהרגו בתאונת דרכים. שני בניהם, בן שנתיים ובן שלוש, נפצעו, אבל נשארו בחיים והחלימו.

"ביידן, אשר חי עד אותו הזמן חיים עתירי מזל כמעט עד גיחוך חשב על התאבדות", כותב אוואן אוסנוס, שפירסם בשנה שעברה ביוגרפיה של ביידן. הסנאטור הצעיר גדל בבית דתי. "לא רציתי עוד לשמוע שום דבר על אל מלא רחמים", כתב ביידן לימים. "שום דיבור, שום תפילה, שום דרשה לא העניקו לי הקלה. הרגשתי שאלוהים התעלל בי". הוא התכוון תחילה לוותר על הקריירה הפוליטית שלו. את שבועת האמונים שלו לסנאט הוא נשבע לבסוף סמוך למיטתו של בנו בו (Beau).

המירוץ של ביידן אל הפסגה המיוחלת פסק בסתיו הדמים ההוא, לפני 48 שנה. מאותה הנקודה ואילך המתין לו טיפוס מפרך במעלה הר תלול. הוא חזר ומעד.

 הסנאטור ג'ו ביידן בסרייבו, 1993 / צילום: Associated Press, CHRIS HELGREN

הסרטן שהרג את בו

אחד מיתרונותיו כמועמד לסגן נשיא ב-2008 היה הידיעה שהוא לא ישתמש בכהונה כקרש קפיצה לנשיאות כדרך שעשו רוב סגני הנשיא ב-60 השנה הקודמות. סוף סוף הוא היה בן 74 כאשר הסתיימה כהונתו השניה של אובמה. איש אינו מתמודד על הנשיאות בגיל כזה, הלוא כן.

בנו הבכור בו התחיל לפתח קריירה פוליטית משלו. הוא נבחר פעמיים לכהונה רבת הכוח של תובע כללי במדינת דלאוור. הוא השתעשע בתקווה להתמודד על מושבו של אביו בסנאט. לבסוף הוא החליט לנסות ולהיבחר למושל המדינה, ב-2016. גידול סרטני במוחו הרג אותו בקיץ 2015.

ב-2016 עלתה האפשרות שג'ו ביידן יתמודד נגד הילרי קלינטון על ירושת אובמה. ביידן התלבט, אבל מות בו הניא אותו מלהיכנס לזירה. צריך להגיד שסיכוייו לא נחשבו לטובים. ב-2017 הוא חזר הביתה, אל חיק משפחתו, שלא על מנת לשוב לוושינגטון.

ביום ג' השבוע, ביידן חזר ונפרד מדלאוור. דמעות חנקו את גרונו וזלגו מעיניו. הוא נשא את נאום הפרידה ממתקן צבאי הקרוי על שם בנו בו. הוא מצטער מרה, הוא אמר, שבנו אינו עומד שם היום, כדי לשלוח אותו לוושינגטון. למען האמת, הוא הוסיף, בו הוא שהיה צריך להישלח היום לוושינגטון.

בנו השני, האנטר, חי חיים מרשימים פחות, שכללו שחרור מן הצבא לאחר שנחשד בשימוש בקוקאין, פרידה מאשתו וחיזור אחרי אלמנת אחיו. עסקיו באוקראינה ובסין עוררו חשדות, שסיבכו את אביו. בנובמבר נודע שתביעה תלויה ועומדת נגד האנטר על העלמות מס. אבא עומד לצדו. "אני גאה בבני", אמר ביידן בנובמבר.

תעתועי הגורל

תעתוע מדהים של הגורל הוא, שמירוץ של עשרות שנים, שנכשל פעם אחר פעם, התחדש בשנתו ה-78, והוכתר בהצלחה בשנתו ה-79. תעתוע מדהים הוא שעל ג'ו ביידן נפלה המשימה לסיים מגפה איומה, שערב השבעתו תבעה את הקורבן האמריקאי ה-400 אלף שלה, ועוד המאכלת נטויה. תעתוע מדהים הוא שב"איש הפשוט" הזה מתמצה עכשיו התקווה להעלות ארוכה לפצעי אמריקה, וליישב את אחד ממשברי האמון החמורים ביותר בתולדותיה.

את פרנקלין רוזוולט ירש במקרה "איש פשוט", ששמו היה הארי טרומן. הוא עורר תערובת של לעג ושל ביטול, אבל ההיסטוריונים רואים בו כיום את אחד הנשיאים הגדולים של זמננו. כשם שרוזוולט הציל את העולם החופשי מידי הנאציזם והפשיזם, טרומן הציל אותו מידי הקומוניזם הסובייטי.

היזהרו בבני עניים, אמרו פעם אנשים חכמים מאוד, כי מהם תצא תורה. אולי לא תורה, במקרה הזה, אבל היגיון ושכל ישר עשויים להספיק לג'ו ביידן ולארה"ב.

ג'וזף ביידן (78)

הנשיא ה־46 של ארה"ב ● שימש סגן נשיא תחת אובמה בשנים 2009־2017 ● בשנת 1973 ובגיל 30 בלבד נבחר לסנאט מטעם דלאוור וכיהן בתפקיד עד מינויו לסגן נשיא ● נחשב למתון בדעותיו ● לפני שנכנס לפוליטיקה הוא עסק בעריכת דין ● נשוי בשנית לג'יל ביידן לאחר שאשתו הראשונה, ניליה, נהרגה בתאונת רכב קטלנית יחד עם בתם, בת השנה ● הונו מוערך בכ־9 מיליון דולר ● בעבר הגדיר עצמו כ"ציוני" ואמר כי "ציוני לא חייב להיות יהודי" ● ביידן מתנזר לחלוטין משתיית אלכוהול ועישון ● ב־1988 התמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אך נאלץ לפרוש לאחר שהתגלה שנשא נאום שהועתק מנאום של פוליטיקאי בריטי

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny