יום הולדת למגפה הגלובלית: לא תכירו עוד את אמריקה אם תיתקלו בה ברחוב

בעשרה במרץ 2020, כותרות מעיקות נמרחו לרוחב עמודיהם הראשונים של עיתוני ארה"ב. עיתון בעיר סטמפורד, במדינת קונטיקט, בצפון החוף המזרחי של ארה"ב, הכריז בכותרת ענקית: "פחד גדול משתרר". בקונטיקט אובחן אז מקרה שני של "נגיף הקורונה החדש" - כך עדיין קראו לו.

העיתון 'בוסטון גלוב' הכריז בכותרת ראשית "פחד מתפשט". הוא הודיע על ביטולה חסר התקדים של תהלוכת יום פטריק הקדוש. בעיר של אירים קתולים, זו הייתה התנקשות בסדר הטבעי.

במדינת קולורדו, בהרי המערב, אובחן המקרה ה־12. עיתון באיווה, מדינה חקלאית גדולת ממדים וקטנת אוכלוסין במערב התיכון, הודיע על המקרה השמיני. בלואיזיאנה, בדרום העמוק, על חוף מפרץ מקסיקו, אובחן המקרה הראשון. בנבאדה, בדרום־מערב אובחן המקרה הרביעי. באוהיו, מדינה תעשייתית גדולה במערב התיכון, נרשם המקרה השלישי.

שנה חלפה. בעשרה במרץ 2021, מספר המקרים בקונטיקט הגיע ל־288,145; בקולורדו, 438,025; באיווה, 367,894; בלואיזיאנה, 434,926. בנבאדה, 296,822. באוהיו, 981,618. זינוקן של שש המדינות האלה, בתוך שנה אחת, מספרה אחת לשש ספרות, או כמעט שבע, הוא כמובן סיפורה של מגפה גלובלית.

 עיתון ה"שיקגו סן טיימס": ״תוהו־בוהו של נגיף הקורונה״, 12 במארס 2020

הנשיא מנחם את עמו

בתשעה במרץ 2020, נשיא ארה"ב העמיד את המספרים בקונטקסט הראוי להם, לפי דעתו. דונלד טראמפ צייץ השוואה עם נתוני השפעת ב־2019. האם אתם יודעים ש־37 אלף אמריקאים מתו משפעת. "כרגע יש לנו 546 מקרים מאובחנים של נגיף הקורונה, עם 22 מתים. תחשבו על זה!".

 ׳פנדמיה׳, מכריז "דה פרס" מניו ג׳רזי, 12 במארס 2020

הוא היה שמח לבלוע את הציוץ ההוא. אף כי הוא גורש מטוויטר, צילומי מסך של ציוצי העבר שלו עדיין צצים עלי רשת. במרוצת 12 החודשים הבאים, 540 אלף אמריקאים מתו מנגיף הקורונה, פי 15 יותר ממתי השפעת. "תחשבו על זה!"

בעשרה במרץ 2020, דונלד טראמפ חשב על משהו אחר. יום אחד קודם, הדאו ג'ונס איבד 2,000 נקודות, כמעט 8% מערכו, הירידה הגדולה ביותר מאז משבר הסאב־פריים של 2008. וול סטריט הוכרזה רשמית ל"שוק דובי". ה'ניו יורק פוסט', הטבלואיד הפרו־טראמפי של רופרט מרדוק, עיטר את עמודו הראשון בשור ענקי עם מסיכת קורונה על פניו.

 ״מרגיש לא טוב״, אומר השור של וול סטריט על עמוד השער של "ניו יורק פוסט", 10 במארס 2020

הנשיא היה מוטרד. 2020 הייתה שנת בחירות, וטענתו העיקרית הייתה שגם אם הוא, הנשיא, לא כל כך נחמד, הוא ראוי לכהונה שנייה מפני שנשיאותו הניבה שגשוג כלכלי. נסיקת הבורסה בשלוש שנות נשיאותו הראשונות הגדילה יום אחר יום את השקעות הפנסיה של האמריקאים. הצניחה האיומה של המדדים בחודש מרץ של השנה הרביעית עמדה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו.

אבל השבוע לפני שנה הוא עדיין היה מוכן לשעות לעצותיהם של אנשי המדע. הם הפצירו בו להפסיק את כל הטיסות אל אירופה וממנה. הוא נענה להם, אבל חשב ששבועיים יספיקו. הוא לא היה מוכן לשאת נאומים צ'רצ'יליאנים, ולהבטיח חושך בסוף המנהרה. הוא הסביר אחר כך, שתפקידו הוא לעודד את האזרחים ולשפר את מצב רוחם.
הפירוש הזה של משימתו הביא אותו להכרזות חסרות אחריות.

תחילה הוא הכחיש את עצם המגפה, אחר כך הוא המעיט מערכה, בהמשך הוא הבטיח תרופות פלא ואפילו "נס", לבסוף הוא קרא לאמריקאים "לשחרר" את מדינותיהם מעולו של הסגר וההגבלות שהוא ייחס למושלים דמוקרטיים. לפני קצת פחות משנה נקרא תיגר על הנכונות להאזין לעצות הרופאים והמדענים. הכול הוכפף להעדפות פוליטיות.

 ״כוננות גבוהה״, מכריז ה"אריזונה רפבליק", 12 במארס 2020

הברך שכרעה על הצוואר

מה שקרה בארה"ב מאז מרץ 2020 הוא בלתי נתפס. המגפה הייתה שזורה כחוט השני לאורך השנה הזו, אבל הבה ניזכר מה עוד קרה בה. בחודש השלישי של המגפה, שוטר בעיר הצפונית מיניאפוליס כרע על צווארו של גבר שחור, שנתפס לאחר שניסה לשלם בשטרי כסף מזויפים.

הוא היה עבריין זעיר אך מועד, שנטש את משפחתו בטקסס, וצרך סמים. אבל מעמד חניקתו ומותו הונצח בסמארטפונים. במותו של ג'ורג' פלויד התגלם בן לילה סך כל ייסוריהם של שחורים באשר הם לאורך הדורות.

הקרקע רעדה. תנועת מחאה שולית למדי, "חיי שחורים חשובים" (BLM), זינקה מיד למרכז הזירה והתחילה להכתיב את הקצב, לפחות מצד שמאל של המפה. סדרי יום פוליטיים, חברתיים ותרבותיים עברו רדיקליזציה, שאילמלא מותו האכזרי של פלויד היו נדרשות להם שנים כדי להתממש. כמעט משונה שפלויד נעשה שותף מלא למרטין לותר קינג, או כמעט האפיל עליו.

התקוממות הרחוב נגד דיכוי וגזענות הניבה לא רק התגייסות בשמאל, אלא גם תגובת־נגד סוערת בימין. קשה לכמת את שתי ההתגייסויות, ולהגיד מי משתיהן השפיעה יותר על המאורעות הפוליטיים של סוף 2020 ותחילת 2021.

בבחירות לנשיאות הצביעו הרבה יותר אמריקאים מן הצפוי. אמנם ג'ו ביידן ניצח בהפרש של שבעה מיליון קולות, אבל דונלד טראמפ קיבל 11 מיליון קולות יותר ממה שניתנו לו ארבע שנים קודם. במובן מסוים, שניהם הצליחו לרתום את הרדיקליזציה לעגלתם, אם כי כמובן רק אחד יכול לנצח.

השמאל, הימין והבאשת הריח ההדדית

לא רק סגנון הפוליטיקה השתנה בשנה הזו, כי אם גם סגנון הדיבור, צורת המחשבה והאסוציאציות. משמאל נפתח מסע מאורגן לשם הבאשת ריחה של עצם ההיסטוריה המערבית. מימין נפתח מסע מאורגן לשם החשדתם הקולקטיבית של מניעי היריבים.

אין זה אלא הולם ששנת המגפה הראשונה מגיעה אל סופה בראיון טלוויזיה סנסציוני עם נסיך ועם דוכסית. שעות אחדות לפני תחילת משפטו של השוטר החשוד בהריגת ג'ורג' פלויד, רשת סי.בי.אס שידרה ראיון עם הארי לבית ווינדזור ועם מייגן לבית מרקל.

אופרה ווינפרי קיבלה שכר טרחה עצום תמורת הריאיון. הנסיך והדוכסית קיבלו עוד הזדמנות לרכוש אהדה, או סלידה, מסיפור תלאותיהם בחצר המלוכה הבריטית. מייגן הדהימה אפילו את אופרה, כאשר סיפרה ש"מישהם במשפחת המלוכה" (לא המלכה ולא בעלה) הביעו דאגה מן הסבירות שארצ'י, בנם של הארי ומייגן השחומה, עלול להיוולד עם צבע עור "כהה יותר".

קשה להעריך את הנזק שהגילוי הזה המיט או ימיט על משפחת המלוכה הבריטית. היא הייתה משופעת ב־85 השנה האחרונות באין־ספור נזקים מתוצרת בית. אבל יכולתו של בית ווינדזור להתגונן מפני הנזקים פוחתת והולכת.

אשר לארה"ב, פשוט קשה להכיר אותה אם נתקלים בה ברחוב, לא רק בגלל המסכה. זה שנים שלא היה בה פחות מקום לפרגמטיות ולשכל ישר. כל אגף פוליטי מושך בכל כוחו אל הקצה המרוחק ביותר: הימין הוא הרבה יותר ימני, והשמאל הרבה יותר שמאלי.

לפעמים נדמה שהנגיף הביולוגי והנגיף החברתי חזרו וסידרו את תאי המוח של אמריקה. כמו כל מגפה גלובלית, הנגיף על מוטאציותיו אינו פוסח על שום ארץ. מרעומים מתפזרים ברחובות, פצצות מתקתקות, אנחנו עומדים בעיצומו של תהליך שינוי שאין לנו כמעט כל מושג על שיאו הבא, קל וחומר על סופו.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny