חייבים לשים את הדיור הציבורי בראש סדר העדיפויות

אחד הנושאים הכאובים ביותר שאיתם מתמודדים ראשי ערים הוא חוסר האונים אל מול תושבים רבים שממתינים תקופה ממושכת לדיור ציבורי. נושא הדיור הציבורי, שעליו אמון משרד הבינוי והשיכון, הוא דוגמה לאופן שבו הרשויות המקומיות עומדות ללא פתרונות אמיתיים וממשיים עבור התושבים, שדווקא רואים בעירייה ככתובת שלהם לקבלת דירה.

מיותר לציין שתקופת הקורונה לא עשתה טוב בהיבט הזה לדיירים שמצבם הכלכלי לא היטיב, וכשמסתכלים על רשימות ההמתנה הארוכות, נחמץ הלב לשמוע את הסיפורים הכאובים שרחוקים מלהגיע לפתרון.

בשכונות החדשות שאנו מקימים כיום באור יהודה, דרשתי לפני למעלה משנה ליישם את החלטת מועצת המנהל שמאפשרת לבצע הקצאה מסודרת של דירות בדיור הציבורי. המחשבה הייתה בראש ובראשונה לצמצם את כמות הממתינים לדירות אצלנו, אבל לא רק. יש משהו לא הוגן בעובדה שאותם אנשים שכבר מקבלים דירות ציבוריות, נדחקים לשכונות החלשות ביותר, ובכך הם משמרים את מעמדם. בעיניי, שימור העוול הזה חייב להיפסק. אין שום סיבה בעולם שאדם שזכאי לדירה לא יגור בדירה איכותית שראויה למגורים ובסיכויים גבוהים תאפשר לו לפתוח פרק חדש בחיים ממקום מוצלח ולא ממקום נמוך כפי שהמדינה ייעדה לו עד היום.

במסגרת הסכם הגג שעליו חתמנו לפני ארבע שנים, אנו מקדמים הקמה של שתי שכונות כאשר הדרישה שלי הייתה שיוקצו בהן 30 דירות לטובת הדיור הציבורי. כשסיפרתי על כך לאנשי המקצוע שאיתם אני משוחחת, הם הגדירו את המהלך כפורץ דרך וייחודי אבל אני חושבת שאת הפורמט הזה צריך להגדיר כסטנדרט ברמה הלאומית.

בדוח מבקר המדינה שפורסם לפני יותר מחצי שנה עלה כי אם בשנת 2016 משך ההמתנה לדיור ציבורי עמד על 25 חודשים, הרי ששלוש שנים לאחר מכן פרק הזמן הזה התארך ל-31 חודשים. זו תקופת המתנה שהדעת לא סובלת. חלק מאותם אנשים חיים תחת חוסר ודאות כבד ומתקשים לצאת לדרך חדשה כשהם לא יודעים מתי ישתפר גורלם. כולנו מבינים שחלה שחיקה משמעותית במלאי דירות הדיור הציבורי שמחזיקה הממשלה באמצעות החברות המשכנות, אבל הפתרון המשמעותי ביותר שמונח לפתחה של כל ממשלה חדשה שתקום יהיה לדאוג לכך שפרקי זמני ההמתנה יתקצרו. ויפה שעה אחת קודם. את המהלך הזה ניתן יהיה לעשות אך ורק כאשר יוקצו דירות בשכונות חדשות ובמסגרת התחדשות עירונית בשכונות ותיקות.

בראש השנה האחרון התבשרנו כי למעלה מ-500 משפחות ברחבי הארץ התווספו למאגר הזכאים. אותן משפחות נאלצות להתמודד עם קושי בלתי רגיל, כאשר הן נאלצות להישען על גורמי רווחה, בני משפחתם, עמותות מסייעות ותורמים עם לב טוב. את הפערים הללו חייבים להדביק. אני מצפה ממקבלי ההחלטות להילחם כדי להגדיל את המשאבים לדיור הציבורי. במקביל, שר השיכון הבא חייב להעמיד את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות, לא כסיסמה. מוטב יהיה גם לקדם פתרונות לשכירות ארוכת טווח וכמובן להגדיל את הסיוע בשכר הדירה. רק באופן הזה, רשימות ההמתנה יצטמצמו, והזכאים יוכלו לקבל מענה מיידי ואיכותי יותר, ובכך להבטיח אופק מיטבי עבורם.

הכותבת היא ראש עיריית אור יהודה