ככל שמעמדה של הרבנות הראשית יורד, כך עולה השפעתה הכלכלית

החודש לפני 100 שנה הוקמה הרבנות הראשית לישראל. הנציב העליון הכיר בצורך לארגן ולעגן בחקיקה את הסמכויות למתן שירותי הדת לתושבים היהודים בארץ ישראל. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שיזם את הקמת הרבנות הראשית והיה הרב הראשי האשכנזי הראשון, חלם על רבנות שתהיה גורם רוחני מרכזי שירבה שלום ואחדות בין חלקי העם, או כמו שכתב במילותיו: "קשר הדדי תמידי מוכרח להיות לרבנות עם כל כוח פועל בחיים בארץ, על-ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות".

עם השנים איבדה הרבנות הראשית את מעמדה הציבורי, קולה אינו נשמע בסוגיות הלכתיות מרכזיות, היא אינה משמשת כגורם מאחד ומקרב לבבות בין חלקי העם, והיא זוכה לאמון ציבורי נמוך מאוד גם בקרב הציבור הדתי. ככל שמעמדה הציבורי של הרבנות הראשית לישראל יורד - כך עולה כוחה והשפעתה הכלכלית בכל הנוגע לשוק המזון, מדוכן הפלאפל השכונתי ועד למפעלי המזון הגדולים המייצרים לעולם כולו.

התקשורת והמערכת הציבורית עוסקים עשרות שנים במערכת הכשרות בארץ, נכתבו דוחות, הוקמו וועדות, התקיימו עשרות דיונים בכנסת, והוגשו הצעות חוק, אבל הסיפור הכלכלי הגדול של מערכת הכשרות שכמעט ולא מדברים עליו הוא הכשרות על מוצרי יבוא, ויבוא הבשר ומערכת השחיטה הפועלת בחו"ל.

יבואן אינו יכול להציג בארץ מוצר מזון או חומר גלם כ"כשר" ללא ״אישור הרבנות הראשית לישראל״; מוצר ללא סימון זה, גם אם הוא כשר לכל הדעות, לא יוכל להימכר ברשתות שיווק המחזיקות בתעודות כשרות, ולא ניתן יהיה לשווקו למסעדות, לבתי מלון, לאולמות אירועים ולמפעלים המחזיקים בתעודת כשרות.

כתנאי לקבלת אישור כשרות, על היבואן להתקשר עם "גוף כשרות" או "רב" שהוסמכו על-ידי הרבנות הראשית לתת כשרות בחו"ל. האופן בו מחליטה הרבנות אם לאשר או לפסול גוף כשרות או רב אינו שקוף, הוא שרירותי, אינו תלוי בעמידה בתנאי סף ברורים, וניתן כיום בסך-הכול לכ-40 גופי כשרות (מתוכם 13 בד"צים ישראלים) וכ-90 רבנים ברחבי העולם כולו.

מחירי הכשרות על יבוא נקבעים על-ידי כוחות השוק, ומיעוט נותני הכשרות מייקר מאוד את המחיר שנדרש היבואן לשלם. תהליך קבלת אישור הכשרות הוא מורכב, דורש ידע הלכתי ומאלץ את היבואן להשתמש גם בשירותיהם היקרים של מתווכים ומאכרים.

מנגנון הכשרות על יבוא פוגע בתחרות, מצמצם בעשרות אחוזים את היצע המוצרים שניתן להביא לארץ וגורם לייקור משמעותי של המוצר לצרכן. הקשר ההדוק בין היבואנים לנותני הכשרות מקשה על כניסתם של יבואנים חדשים לשוק, על היכולת לקבל אישור כשרות למוצרים דומים של יצרנים מתחרים, וכאשר המדינה מחליטה לקדם רפורמה של יבוא מקביל, נוהל הכשרות המחמיר של הרבנות מאפשר במשך שנה וחצי לתת אישור כשרות בסך-הכול ל-16 בקשות.

חוק בשר ומוצריו, שחוקק בשנת 1994, קובע "לא ייבא אדם בשר אלא אם כן קיבל לגביו תעודת הכשר", למרות שהממונה על החוק הוא שר הכלכלה, האחריות בפועל על יבוא הבשר לארץ, נתונה במלואה לרבנות הראשית לישראל. הרבנות אחראית על אישור מפעלים בחו"ל, אישור יבואני בשר ואישור אנשי צוות ברמות שונות. בכל פעם שיבואן מבקש לייבא בשר לארץ, הוא צריך להגיש בקשה מראש הכוללת את שם המפעל, תקופת השחיטה, כמות השחיטה וסוגי הבשר שבכוונתו לייבא. על-פי הבקשה, הרבנות הראשית משדכת לו צוות שחיטה המונה לכל הפחות כעשרה אנשים.

לאופן בו מנהלת הרבנות את מערך השחיטה בחו"ל, יש השפעה עצומה על עלויות היבוא של הבשר. מיעוט אנשי הצוות המוסמכים מאפשרים לבעלי התפקידים הבכירים לדרוש מהיבואנים סכומים שמגיעים לעשרות אלפי דולרים בחודש. שיטות העבודה המיושנות ואי-השימוש באמצעים טכנולוגיים מייקרים ומסרבלים את מערך הפיקוח ושחרור הבשר מהמכס.

100 שנים חלפו מאז הקמת הרבנות הראשית לישראל. בעוד שנתיים ייבחרו רבניים ראשיים חדשים. צריך התחיל לפעול כבר עתה לשינוי שיטת בחירת הרבנים הראשיים, כצעד ראשון לקיום חזונו של הרב קוק לחיבור מחדש של הרבנות הראשית "עם כל כוח פועל חיים בארץ".

הכותב שימש בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית, מרצה ומעניק יעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל