טקסי זיכרון דיגיטליים הם הזדמנות

בשנה שעברה הקורונה כפתה עלינו עולם חדש ובלתי צפוי והכניסה לנו עולם מושגים חדש. אני לא מתכוון לעולם המושגים הרפואיים שהתחלנו לדקלם כמו מקדמי הדבקה ומדדי R, אלא דווקא מושגים כמו פגישות זום או מסיבות דיגיטליות שפתע נכנסו לחיינו. לא רק ליל סדר בזום, כל אחד מאיתנו חווה לפחות מסיבת יום הולדת אחת שכזאת. בעולם החדש שלנו, לפני כל אירוע היום צריך לשאול אם פיזי או מקוון? ממש מראה שחורה.

רבות דובר על הנזק הנפשי שיצר העולם הזה אל מול התועלת והניידות שמאפשר לנו המעבר לעולם שכולו ווי פיי ומסכי טאצ', אך נושא ייחודי השייך למדינת ישראל טרם דובר והוא טקסי הזיכרון לשואה ולגבורה וטקסי יום הזיכרון, שהרי מהותן של הטקסים האלה הוא דווקא המגע הפיזי, הוא דווקא הביחד, הוא דווקא החיבור והחיבוק.

אירועים קטנים כגדולים בהם התכנסו בין עשרות לאלפים כדי להתאחד סביב סיפורי גבורה, להקשיב, לחזק ולשמוע. כל זה עבר דיגיטציה בחסות הקורונה. אחת התמונות הכי קשות של השנה שעברה הייתה טקס משפחות שכולות אל מול החניון באיקאה במחאה על פתיחתו בעת האיסור על כניסה לבתי העלמין. המחלקה למעורבות חברתית ותיקון עולם, שאני עומד בראשה, נקלעה אז לדילמה גם היא. היינו צריכים לקבל החלטה משמעותית על טקס השואה השנתי בקיבוץ יד מרדכי. הטקס הזה, שהוא אחד משלושת הטקסים הגדולים והמרכזיים ביותר במדינת ישראל, עמד בסימן שאלה. להתכנס היה איסור מוחלט ותהינו האם אפשר להרגיש את כאב הזיכרון דרך המסך. האם זו לא זילות של ממש לטקס הזיכרון ולזיכרון עצמו והאם החלטה שכזאת לא סודקת את מהות הטקס. לבטים אמיתיים ליוו אותנו בשאלה האם את הטקס יש לקיים בכל מחיר.

בשנה שעברה החלטנו לקיים אותו בכל זאת, סביב המגבלות. שנה חלפה ואנחנו שוב כאן, אך דווקא לאחר החיסונים ולאחר פתיחה מסוימת במגבלות הקורונה, הטקס הדיגיטלי נשאר איתנו והפעם מבחירה מלאה. בשנה שעברה גילינו דבר מדהים. את סיפורי הגבורה שחדרו לליבם של מאות ואלפי אנשים חרוצים, שבחרו לנסוע אל הטקס, הצלחנו להעביר למאות אלפים ברחבי העולם. סיפורי הגבורה של שורדי השואה לא רק הגיעו בקלות לכל בית בישראל, אלא גם חצו את הים לעבר קהילות ברחבי העולם. לא רק הכמות ולא רק המיקום הגאוגרפי, גם הגיל הממוצע של הצופים בסיפורים ירד משמעותית. הדיגיטל שייך לכולם. דווקא בשל אילוצי הקורונה למדנו להשתמש באמצעים הדיגיטליים כדי לתת ביטוי עמוק, חזק וקצת אחר לזיכרון השואה.

השנה טקס יום השואה ביד מרדכי ישודר בלמעלה מ-20 מדינות ברחבי העולם, הוא יתורגם וישודר באמצעות עמודי הדיגיטל העולמיים של ההסתדרות הציונית העולמית. כלי תקשורת רבים ברחבי הארץ והעולם נרתמו לשדר את טקס הזיכרון שיעסוק השנה בסיפורן של נשים בשואה. אנחנו והטקס שאנחנו מפיקים הוא לא הנושא המהותי כאן. כמונו של יש מאות טקסים גם אם קטנים יותר, אחרינו יהיו עוד מאות כאלו ביום הזיכרון לחללי צה"ל. האמצעים הדיגיטליים, ההירתמות התקשורתית וההירתמות של הציבור בישראל להפצת המסר והבשורה יכולים לעשות את שלהם והציבור הישראלי מצביע בטאצ' ומפיץ את הבשורה. משפחות שכולות וניצולי שואה לא יהיו לבד, אלא יזכו להדהד את הסיפור שלהם ואת המסר שלהם ברחבי העולם אל מול מאות אלפי אנשים אם לא מליונים.

טקסי הזיכרון הדיגיטליים הפכו מאילוץ להזדמנות, הזדמנות לזיכרון מסוג אחר, ואולי זה שיעור משמעותי שלימדה אותנו הקורונה, שכך עלינו להתייחס לאתגרים שלנו כחברה. לפעמים על מנת לשמר את ההיסטוריה ולשמור זיכרון יש לפעמים להתעדכן אל העתיד. אנחנו הבנו, דווקא מתוך האילוץ, כי הדרך הכי טובה לזכור את העבר ולהשאיר אותו נוכח זה לבחור בעתיד.

הכותב הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית, משמש כראש המחלקה למעורבות חברתית ותיקון עולם