גדלים הודיים הם תמיד מסחררים. 180 מיליון הודים מצביעים השבוע בבחירות בארבע מדינות של הפדרציה ההודית.
איך מתניעים תהליך כזה, איך שומרים על סדר תקין, על כשירות הצבעה, על ביטחון המצביעים ועל ביטחון הקלפיות? זה 70 שנה שהודו עומדת במשימה הזו בהצלחה כמעט מלאה. ממילא, כל אימת שהודו מצביעה, אין מנוס מלהתפעל. זה מה שהקנה לה את התואר "הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם".
חינו של התואר נס בשנים האחרונות אגב התרבות הסימנים של כרסום חופש הדיבור וההתארגנות. אבל הודים עדיין מצביעים, ולקולותיהם עדיין יש הפוטנציאל של הפיכת הסדר על ראשו.
מודעה של ועדת הבחירות המרכזית הקוראת לבוחרים להצביע לפי מצפונם ולא למכור את קולם לכל המרבה במחיר
בהודו אין "יום בחירות". יש תמיד עונת בחירות. ההצבעה נמשכת ימים או שבועות. השבוע מצביעות ארבע מדינות של הודו (מתוך 29) ועוד טריטוריה פדרלית אחת (עם אוטונומיה מוגבלת). בגדולה שבמדינות המצביעות, מערב בנגל, שהעיר כלכתה (או קולקאטה) היא בירתה, הבחירות נערכות בשבעה סיבובים, לאורך תקופה של חודש.
רצועת ההינדו ורצועת הלא־הינדו
המשותף למדינות המצביעות הוא שהן נמצאות מחוץ ל"רצועת ההינדו". הרצועה הזו כוללת את ריכוזי האוכלוסייה הענקיים של צפון הודו, שלשון הדיבור העיקרית בהן היא הינדית. מפלגת השלטון של ראש הממשלה נרנדרה מודי, שואבת את עיקר כוחה מן הרצועה הזו. היא מפלגה לאומנית דתית, שמיעוטיה האתניים והדתיים של הודו מתייחסים אליה בדרגות משתנות של חשדנות.
שלוש מארבע המדינות המצביעות עכשיו נמצאות במזרח הודו או בדרומה. אילו הוחלו על הודו אמות־המידה של הגדרה עצמית אירופית, כל אחת מן המדינות האלה לא הייתה מתקשה לטעון למעמד עצמאי. אבל בהודו שוררת הסכמה רחבה על אחדות טריטוריאלית.
עד זה לא כבר, האחדות הייתה מבוססת על הכרה בניגודים. למשל, הממשלה המרכזית לא ניסתה לאכוף אחידות לשונית. מדינות עתירות אוכלוסייה כמו אלה המצביעות עכשיו מתנהלות בלשון שצפון־הודים אינם מדברים או מבינים. ראש הממשלה עצמו, תועמלן בחירות רב ניסיון, נושא נאומים בהינדית, או לפעמים באנגלית (שאין הוא מיטיב לדבר; לשון אמו היא גוג'אראטית, המדוברת במערב הודו).
מפלגת השלטון, הנקראת (בהינדית) מפלגת העם של בהאראט (=הודו), וידועה בראשי התיבות האנגליים BJP, לא עשתה חיל בשלוש המדינות הגדולות ביותר המצביעות עכשיו: מערב בנגל בחלק הצפוני של מפרץ בנגל, טאמיל־נאדו בחלק הדרומי שלו, וקראלה בדרום החוף המערבי של הודו.
"להסב את שמה של הודו ל'מודי'"
מודי ומפלגתו לוחמים בציפורניים שלופות להפיל את הסדר הפוליטי הקיים במדינות האלה. דרגות האיבה, הטינה האישית וגסות הרוח היו מביכות כנראה גם ישראלים.
מודי עצמו לא מנסה כלל להתעלות מעל הסגנון הבוטה. הוא לועג ללא הרף ליריבתו העיקרית, מאמאטה באנרג'י ("דידי"), ראש הממשלה הוותיקה של מערב בנגל. הוא מבטיח "לשבור ולכתוש את ידה" של האופוזיציה. מאמאטה משיבה כי "משימתה האחרונה של BJP היא להסב את שמה של הודו ל'מודי'".
הפדרציה ההודית היא מערכת מסובכת ומועדת לפורענויות. להודו יש מסורת ארוכה ולא־מהוללת של התערבויות המרכז בענייני המדינות. ראשי ממשלה הודיים מאז 1947 הדיחו ממשלות של מדינות בכל מיני תואנות, או ניסו להפיל אותן בטכסיסים פרלמנטריים.
בכל מדינה יש ראש ממשלה (צ'יף מיניסטר) וגם "מושל", שהממשלה המרכזית ממנה. זה האחרון נועד להיות שווה ערך של נשיא סמלי. אבל כאשר האופוזיציה שולטת במדינה, הממשלה המרכזית נוטה להשתמש בו כדי לחתור תחת הממשלה המקומית. פוטנציאל ההתלקחות, האיבה והטינה הוא אפוא עצום.
על ממשלת מודי אפשר להגיד שהיא ריכוזית ומעוטת סובלנות יותר מרוב קודמותיה. בקיץ 2019 היא אפילו ביטלה מדינה אחת, קשמיר, היחידה עם רוב מוסלמי, שינתה את מעמדה ל"טריטוריה פדרלית", והכפיפה אותה למרותה הישירה. היא הפילה ממשלה של האופוזיציה שעתה זה נבחרה במדינה גדולה, מאדיה־פראדש, לאחר שפיתתה צירים של האופוזיציה לחצות את הקווים. היא ניסתה ללא הצלחה להפיל ממשלות נבחרות במהרשטרה (שמומבאי היא בירתה) וברג'סטן (מיעדי התיירות העיקריים של ישראלים בהודו).
מפלגתו של ראש הממשלה מעולם לא התקרבה לנצח בבחירות במערב בנגל, בטאמיל-נאדו ובקראלה. אם היא תצליח הפעם, ייתכנו תוצאות מרחיקות לכת. הסקרים חוזים דבר והיפוכו. מאמאטה באנרג'י ממערב בנגל מזהירה כי ניצחון של BJP במדינתה יהפוך את הודו ל"ארץ חד-מפלגתית". זו לשון הפלגה של מערכת בחירות, אבל יש בה ממש.
מי ילכד את האופוזיציה?
בזירה הארצית, מפלגתו של מודי חזקה לאין ערוך מכל יריבותיה, אבל מעולם לא קיבלה את רוב הקולות, גם כאשר זכתה ברוב מושבי הפרלמנט. האופוזיציה מפוררת, ורוב מרכיביה הם בעלי זהות מקומית, זאת אומרת אינם יכולים להתמודד ברצינות מחוץ לגבולותיה של מדינה יחידה. רק מפלגת הקונגרס יכולה לטעון לנוכחות ארצית, אבל נמצאת בסימן שקיעה, ממין שקיעתה של מפלגת העבודה בישראל. אין אף דמות אחת המסוגלת ללכד את האופוזיציה.
בחודשים האחרונים, ההתנגדות לממשלת מודי קיבלה תאוצה, אופי וכיוון, כאשר מאות אלפי חקלאים מחו נגד רפורמה מתוכננת של מערכת השיווק. התפשטות המחאה עוררה את הרושם שלאופוזיציה נמצא סוף סוף בסיס רחב. אבל הרושם עדיין לא הועמד במבחן אלקטורלי ממשי.
הבחירות האלה נערכות על רקע החמרה פתאומית של משבר הקורונה. בפעם הראשונה, מספר הנדבקים היומי בהודו חצה השבוע את סף מאה האלף (מתוך אוכלוסייה של 1.3 מיליארד) - עלייה של 500% לעומת תחילת מרץ. שתי הערים הנפגעות ביותר הן מומבאיי ודלהי. זה סימן לא טוב. הן עומדות במרכזה של רשת הרכבות הארצית, והן כני שילוח טבעיים להפצת הנגיף.
אף על פי כן בקעו השבוע הערכות אופטימיות על כלכלת הודו. קרן המטבע הבינלאומית חזתה ביום ג', שהתוצר המקומי הגולמי של הודו יגדל השנה ב־12.5%, משהו הקרוב להיות שיא עולמי. מוטב לזכור שגודל העלייה כמעט כגודל הירידה. סטטיסטיקה מתחילת החודש שעבר הראתה כי ההכנסה השנתית לאדם באזור עיר הבירה דלהי פחתה בשנה שעברה ב־6%.
בהודו יש בעצם מערכת בחירות בלתי פוסקת. אין לנו שנה אחת בלי בחירות באיזושהי מדינה: תזכורת על חיוניות הדמוקרטיה, לפחות זו האלקטורלית; וגם תזכורת על הסכנה הבלתי פוסקת של פרימת תפרים.
נרנדרה מודי, ציניקן מובהק, מנהל מערכת בחירות נגד מוסלמים (במדינת התה המפורסמת של אסאם, שמוסלמים מסתננים אליה מבנגלדש השכנה, וגם בקראלה הדרומית) ובעד מוסלמים (שהם שליש האוכלוסייה במערב בנגל). בקראלה,
שיש בה מספר הנוצרים הגדול ביותר בהודו, מודי, הקנאי ההינדואי, גייס לעזרתו את הברית החדשה, והאשים את הממשלה השמאלית המקומית שהיא מוכרת את אזרחיה "כפי שיהודה איש קריות מכר את ישו".
במערב בנגל ובטאמיל נאדו, הוא ומפלגתו הזהירו מפני "סכנה לנשים הינדואיות", אם מועמדי BJP לא ינצחו. מאמאטה הזכירה לו שהיא עצמה אישה הינדואית. לא בעיני ראש הממשלה, שבחודשים האחרונים גידל זקן ארוך במיוחד, המשווה לו מראה של יוגי, או גורו, חכם דת הינדואי. תוצאות הבחירות ייוודעו ב־2 במאי.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny