אני בוחר ב"סטורי של אווה" כמהלך הפרסומי המשמעותי ביותר שנעשה במדינת ישראל. המהלך הזה חשף את השואה כפי שמעולם לא ראינו - לא כאירוע בלתי נתפס ובלתי ניתן לעיכול שבו נרצחו 6 מיליון בני אדם, אלא באמצעות סיפור אחד, של נערה אחת. כך הוא הנגיש לדור הצעיר את השואה בדיוק במגרש שלהם, בשפה שלהם, באמצעות סיפור אמיתי, עם הפקה מושקעת ברמה קולנועית.
התוצאה היא תוכן שלא נראה כמותו ומעורבות ששברה שיאים. "הסטורי של אווה" נשאר באינסטגרם כעדות חיה, ככלי לימודי, כאנדרטה וירטואלית שאפשר תמיד לחזור אליה ולחיות באמצעותה מחדש את הסיפור כאילו התרחש כאן ועכשיו.
ובמעבר חד לקריירה שלי. זכיתי ללוות במשך 12 שנים את המותג orange בישראל, זאת הייתה האקדמיה שלי למיתוג בה זכיתי ללמוד וגם ללמד. orange היה מותג בינלאומי שקיבל כאן בישראל חיים משלו בזכות מיתוג, רעיונות והפקות שלא נראו עד אז בארץ. ל-orange הייתה שפה חדה ומבודלת ובעיקר דרך מיוחדת להעביר מסרים שיווקיים - באמצעות שפה אוניברסלית, מרגשת ומפתיעה. כל הפקה של דקה הייתה סרט קולנוע קצר.
הקמפיין השני שלי שבחרתי הוא לסופגניות של רולדין. הקמפיין רץ כבר חמש שנים ויצר חיבור בין מזון לאופנה בדרך חדשה שלא נראתה לפני, ולכן יצר בולטות, זיהוי, נחשקות ובעיקר תרם רבות לחיזוק החיבור בין רולדין לחנוכה. בכל שנה הקמפיין מקבל פרשנות חדשה וממציא את עצמו מחדש וזה אחד הסודות של ההצלחה.