אסור להאשים רק את העסקונה החרדית באסון

מול כל אלה שטורחים להאשים את העסקונה החרדית ואת מנהלי האירוע מטעם המשרד לשירותי דת והמקומות הקדושים, יש לי שאלה פשוטה: לאן נעלמו ההבטחות של ניצב שמעון לביא, הממ"ז, שהוא יידע לווסת את הקהל, שבטיחות מעל הכל, שיש דרכי מילוט לשעת חירום, שיש לו שליטה על ההמונים במעגלים קרובים ורחוקים. נכון, הכי קל להצביע על מי שמנהלים את האירוע וחובשים כיפה שחורה, שבהחלט נתונים ללחצים בערב ל"ג בעומר ולנקות את המשטרה על 'התקפלותה' לדרישות החרדים.

אינני מצפה להגינות תקשורתית מלאה מגופי שידור שבשנה האחרונה עשו הכל כדי לצייר את הציבור החרדי בשחור גורף, אבל הייתי בכל זאת מצפה לקורטוב של התחסדות שבמסגרתה יצביעו גם על הגוף החוקי שאחראי על ויסות הקהל ואבטחתו בהר. וזה, מה לעשות, לא אנשי המרכז לפיתוח המקומות הקדושים או המשרד לשירותי דת. הקלסרים המתפקעים בנקודת המרכז למקומות הקדושים בהר מירון, מתייקים כל מכתב וכל דרישה משטרתית - שכנגדה ניצב אישור של מומחה הנדסה, חשמל, כבאות ועוד.

שימו לב לאלה מבכירי המשטרה שמצוטטים במתקפת-מגננה לטובת הממ"ז, שהוא באמת איש טוב וחיובי מאוד, וגם ראוי מאוד להערכה באופן אישי על פעליו הרבים למען האזרחים. אדם שהקדיש את חייו לפעול למען ביטחונם של אזרחי המדינה. ומה אומרים חבריו הבכירים? "יש דברים שגדולים ממנו". אבל באותה נשימה, שימו לב: מה שרצה הממ"ז לדחות - הוא הצליח. מה שחשב לנכון כי לא ראוי ולא בטיחותי שיתקיים, לא אושר. הכוח לאשר או לדחות, היה, בסופו של דבר, בידיו. והוא עמד על אי אישור הדלקות נוספות בהר (שירדו מ-19 בשנה רגילה ל-13 לפי אחת התוכניות האחרונות) ועל אי אשור ההדלקה של הרב אלימלך בידרמן, דמות סוחפת המונים בחברה החרדית, הוא התעקש - וכך היה. הרב בידרמן כינס את הקהל שלו בבית מדרש גדול אחר, בכניסה למושב, בלי הדלקה.

אז נכון. יש עסקונה חרדית, כי זה אירוע הכי צבוע בצבעים חרדיים. אבל לומר שאין ניהול משטרתי? שאין פיקוח של משרדי הממשלה? נו, באמת. כל דרדק יודע שבלי אישורים מהמשטרה אף גפרור לא היה ניצת במירון.

האם אני מאשים את ניצב לביא? ממש לא. ייתכן שמדובר בטעות של שוטר בכניסה לאירוע שפשוט לא הבין כי עליו לפתוח את היציאה באופן סדיר ורציף, גם אם קשה לו למנוע כניסה של אנשים נוספים. יציאה, בכל מקרה, אמורה להישאר פתוחה. אבל על כך עוד ידונו במח"ש, ועדות חקירה ובתי משפט.

ומה הפתרון? ראשית, יש הבדל בין הכותל המערבי, למשל, לציון התנא רבי שמעון במירון. בעוד שבכותל המערבי אין בעיית בעלות - במירון יש מסורות, חזקות ושליטה בת מאות שנים.

ועדיין, מודל הניהול של הכותל המערבי מוצלח וראוי. לדעתי, הפתרון כרוך בהלאמה. אבל לא רק הלאמה גרידא. ראשית יש לפצות את כל מי שיפונה מהמתחם הקיים. אם רק תרצה, המדינה תוכל לבנות מבנה - שניים או שלשה ק"מ מימין או משמאל לציון הרשב"י, ולהעניק אפילו שלשה מטרים תמורת כל מטר שיפונה מהמבנה הנוכחי. כך יפוצו כל ההקדשות, היורשים, הכנסות האורחים וכדומה.

ובמתחם הציון עצמו? לבטל ככל האפשר את המבנה ולהחליפו בכמה שיותר שטחים פתוחים, מיושרים, יעלה כמה שיעלה. יידרש בטון כמה שיידרש. זה חשוב לא פחות מגשרים ומחלפים. רחבת ענק פתוחה תעניק את הביטחון שצריך לקהל ההמונים הגודש את המקום. תפילות במניין יתקיימו בשטח הפתוח, ומי שיחפוץ, יתפלל במבנה שתעניק המדינה לקהל, במרחק מספק מהציון הנוכחי.

במת הדלקות תוקם ברחבה הפתוחה בערב ל"ג בעומר, ובכל חצי שעה, יתחלפו הרבנים והאדמו"רים שיוסיפו שמן או ידליקו מחדש את האש. הקהל יתחלף מעצמו בשטח הפתוח הענקי, בלי מעברים צרים, בלי מורדים תלולים ובלי אסונות וחיי אדם מיותרים.

אם הפתרון הוא להלאים את קבר הרשב"י, ולהפוך את המקום לפעיל במודל הכותל המערבי - זה הזמן. יהיו התנגדויות, ללא ספק. אבל את המתחייב, לאור הנסיבות, יש לעשות. אולם גם זאת, אך ורק באופן הנכון. הלאמה ובאופן מידי, התאמה לקהל המונים, באופן אדריכלי בטוח, תוך ניהול מוסדר של המתחם - כן. הלאמה בלבד, לא תשנה את המצב.

הכותב הוא עורך חדשות 'משפחה'