טענה חוזרת ונשמעת היא כי הממשלה חייבת לציית לחוות-דעתו של היועמ"ש אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. מעבר לבעייתיות במשמעות הדבר בכך שהוא למעשה מוציא את יכולת קבלת ההחלטות מידי הממשלה הנבחרת ומעביר אותם לידיו של אדם אחד אשר אינו עומד לבחירת הציבור, אין מאחורי טענה זו כל סמכות חוקית להוציא את קביעותיו של בג"ץ.
רבות דנו על שאלת מקור הסמכות של היועמ"ש לחייב את הממשלה לדעותיו, ולמה צריך לדון כל כך הרבה על מקור הסמכות? פשוט כי אין מקור כזה. סמכויותיו של היועמ"ש אינן מוכרות בחקיקה, בכדי לקבוע את היקף סמכויותיו נערכו במהלך השנים שתי ועדות שדנו בסמכויותיו: שמגר ואגרנט, שתי ועדות אשר המליצו המלצות שונות חלקן אומצו על ידי הממשלה וחלקן לא. שאלת יכולתו של היועמ"ש לחייב את הממשלה נידונה ולא אומצה בהחלטת ממשלה מה שלא מקנה לה כל תוקף חוקי בדומה לוועדות אחרות שמסקנותיהן לא אומצו כדוגמת דוח אדמונד לוי על הסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון, כך שלמעשה לא אמור להיות להן כל השפעה בשטח
אך בג"ץ סבר אחרת. בפסק דין אמיתי קבע השופט בדימוס אהרן ברק כי על פי ועדת אגרנט קיימת ליועץ המשפטי לממשלה יכולת לחייב את הממשלה להקשיב לדעותיו, החלטה שלא רק שאין לה מקור סמכות אמיתי אלא היא אפילו עומדת בניגוד למפורש למה שקבעה הוועדה. כאשר הפנו את תשומת ליבו לטעות אמר ברק כי עכשיו הוא כבר לא מסתמך על החלטת הוועדה אלא על פסיקתו הקודמת שכמובן הייתה מוטעית.
אז איך מתרצים תומכי סמכות הווטו ליועמ"ש את הבעייתיות שאין לכך כל מקור סמכות? כפי שכתב כאן עו"ד דוד פורר, בכך שהממשלה חייבת להקשיב לבג"ץ ואם היא רוצה לשנות את פסיקת בג"ץ שתחוקק חוק שאומר אחרת כי אי קיום החלטות בג"ץ יביא לאנרכיה.
טענה זו בעייתית ביותר מהסיבה שלבית המשפט פשוט אין שום סמכות בנושא, בואו נניח מצב שבו בית המשפט קובע שצריך להרוג את כל הג'ינג'ים, בית המשפט יכול לתרץ זאת בתירוצים שונים כדוגמת זה שקיום הג'ינג'ים עומד בניגוד לחוק יסוד כבוד וחירותו או שהימצאותם במרחב הציבורי פוגעת ברגשות הציבור. האם הממשלה אשר לא רוצה להקשיב לפסיקת בג"ץ בנושא צריכה לחוקק חוק שאומר כי אסור להרוג את כל הג'ינג'ים? ברור שלא הרי לבית המשפט אין כל סמכות בנושא.
מדובר כמובן בדוגמה קיצונית, אך היא באה להדגיש נקודה לפיה לבית המשפט אין כל סמכות להעניק סמכות לרשות אחרת על רשות אחרת, הטענה כי אי קיום החלטות בג"ץ יביא לאנרכיה היא טענה שיוצאת מתוך נקודת הנחה לפיה הרשות השופטת מתנשאת על שאר הרשויות האחרות, כאילו אי קיום החלטה ללא סמכות של הרשות השופטת שווה אנרכיה ואילו נטילת סמכויות באופן קבוע מהרשויות האחרות הוא דבר הגיוני. לרשות השופטת אין יתרון על פני שאר הרשויות ואולי להיפך יש לה פחות כאשר היא אינה עומדת לבחירת הציבור, הפעולה אשר מהווה את המקור לשיטה הדמוקרטית.
לטעמי ראוי לחוקק חוק שמסדיר את סמכויות היועמ"ש שכמובן שגם יפצל את תפקידיו, מהסיבה שלא ראוי שמוסד ציבורי משמעותי יהיה ללא חוק מסמיך, אך זה ללא קשר להחלטת בג"ץ. אסור לממשלת ישראל להמשיך עם המשוואה לפיה בג"ץ מעל שאר הרשויות, להחלטה להעניק ליועמ"ש סמכות וטו אין כל מקור חוקי, היא פוגעת במאזן בין הרשויות, ולפיכך אין לממשלת ישראל כל חובה להקשיב לה ובטח שלא להידרש לחוקק חוק מיוחד שאומר אחרת.
הכותב הוא מנכ"ל הפורום המשפטי למען ישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.